בנצי שם בדוי סיפר לאיציק שבאירוסין אמורה להיות ציפי שניידר, שהיא פחות או יותר הבחורה שהוא חולם כבר כמה שנים לצאת איתה לפגישות אבל היא משום מה לא מעוניינת לשמוע עליו
החברים הטובים של צבי הגיעו במיניבוס של עזרא שהיה הנהג הקבוע לשמחות של הישיבה. לאורך כל הנסיעה הם היו צריכים לשמוע את החזרה הגנרלית של בנימין, החברותא האלטער של צבי, שהתכונן לשאת נאום ברכה בשם כל בחורי הישיבה. בספסל האחורי של הטנדר של עזרא ישבו בנצי שם בדוי ואיציק אוחיון והסתודדו. בנצי שם בדוי סיפר לאיציק שבאירוסין אמורה להיות ציפי שניידר שהיא פחות או יותר הבחורה שהוא חולם כבר כמה שנים לצאת איתה לפגישות אבל היא משום מה לא מעוניינת לשמוע עליו ברוב חוצפתה. בנצי שם בדוי אמר לאיציק שהערב יש לו סופסוף הזדמנות להוכיח לה שהיא פשוט מפסידה את גבר החלומות שהוא, אבל איציק אוחיון שקצת הכיר את בנצי שם בדוי אמר לו, עזוב אותך אחי. אם היא לא רוצה, הפסד שלה. אל תנסה להוכיח לה כלום. וחוץ מזה, מה כבר יש לך לעשות כדי להוכיח לה שהיא טועה? ובנצי שם בדוי חשב רגע ואז אמר, תכלס. מה כבר יש לעשות? כלום. הפסד שלה. אתה צודק. ואיציק טפח לו על השכם ואמר לו, בנצי, אל תיתן לשטויות כאלה להרוס לך את הערב! תבוא כמו גדול ותהיה מרוכז בשמחה של צבי חברנו! ובנצי שם בדוי הנהן ואמר לאיציק, וואלה אתה צודק. תודה לך על זה.
החבר׳ה נכנסו לאולם וניגשו לחבק את צבי ולאחל לו מזל טוב, וצבי הנרגש קיבל אותם בחיוך רחב, הושיב אותם בשולחן השמור להם וחזר ללחוץ ידיים לכל מיני אורחים שהוא מכיר ולא מכיר. החבר׳ה התחילו לאכול קצת לחמניות וסלטים ויואל, המאכער של הישיבה שהיה ידוע גם בתור רכלן בלתי נלאה, הראה להם בדיוק מי זה אבא של הכלה ומי זה הדוד שלה שפעם עבד בלשכה של גפני אבל פוטר בגלל סיבה שאי אפשר להגיד, ומי זו החברה של הכלה עם השמלה השחורה והמשקפיים העגולים ומי זה היהודי העשיר הזה עם החליפת שלושה חלקים שעומד בצד עם סיגר תחוב בין האצבעות וכמה הוא בדיוק שווה ומה הקשר שלו לאירוע.
אחרי שהמלצרים הגישו את המנה הראשונה, דג מושט ברוטב אדום פיקנטי; ואחרי שהחבר׳ה שלנו רקדו קצת במעגל קטן ושרו כמה שירים שמחים; ואחרי שבנצי שם בדוי הצליח לראות מבעד לחרכי המחיצה את ציפי שניידר ואפילו להראות אותה מרחוק לאיציק אוחיון; ואחרי שאיציק אוחיון אמר לבנצי שם בדוי, עזוב בנצי, יש הרבה דגים בים וציפי היא אומנם דג נאה אבל ישנם עוד דגים נאים והכול יקרה לך בעיתו ובזמנו; ואחרי שראש הישיבה הגיע במונית ספיישל והקריא בפאתוס את שטר התנאים; ואחרי שצבי ורחל שברו את צלחת החרס כנהוג; אחרי כל זה, בנימין החברותא האלטער של צבי נעמד לדרוש את דרשתו ופתח בכבוד אכסניה, והתחיל להפליג בשבחו של צבי וקשר קשר בין החתן דנן לבין פרשת השבוע ותיבל באיזו בדיחה נחמדה ואז לפתע נכנס לאולם בצעד מהוסס ובחיוך מבויש בחור רזה עם זקן מגודל, לבוש במדי צבא ההגנה לישראל ועל גבו נשק ותיק קיטבג מתפקע.
כל יושבי האולם הביטו באורח החריג בנוף, ובנימין עצר לרגע את הדרשה הנלהבת שלו, וצבי החתן כשלבסוף הבחין בחייל העומד בכניסה קם במהירות ורץ אליו והם נפלו זה על צווארו של זה לעיני כולם והתחבקו ארוכות. ויואל, שכאמור ידע הכול, לחש לחבר׳ה מהישיבה, זה בועז, אחיו הגדול של צבי. העוילם אומרים שהוא לוחם אמיץ, חזר מעזה אחרי מאה יום. מרגש, הא?
