בצעד מרהיב של זלזול באינטליגנציה טען השבוע בנימין נתניהו שאין לו חלק בקונספציה שהובילה לטבח בשמחת תורה. "זה אולי נכון לגבי כמה אנשים, אבל לא נכון לגביי", אמר ראש הממשלה בריאיון לעיתונאי והסופר הבריטי דאגלס מאריי. "אני מאמין שאי אפשר להגיע לעסקאות עם חמאס. המסקנה שלי היתה שצריך לעקור את עשבי הפרא שם, אבל לא הגענו להסכמה לעקור אותם כי, כמו שפעם אמרתי בישיבת ממשלה, זה ידרוש הקרבה של מאות חיילים".
מאיפה להתחיל? הארכיון זוכר היטב שלל הצהרות ופעולות של נתניהו וממשלותיו שעיקרן – תחזוק השקט מול חמאס, הזרמת כספים לרצועה, וחתירה להסדרה מול ארגון הטרור. "מה דעתך על הכנסת הכסף הקטארי לעזה?" נשאל נתניהו בנובמבר 2018, וענה: "אני עושה מה שאני יכול בתיאום עם גורמי הביטחון להחזיר את השקט ליישובי הדרום וגם למנוע משבר הומניטרי, ואני חושב שברגע זה, זה הצעד הנכון". שנה לאחר מכן, בריאיון למגזין טיים, הבהיר נתניהו שהוא יודע בדיוק מה קורה עם הכסף שנכנס לעזה: "הם לוקחים את כל הכסף שנכנס מתמיכה בינלאומית – ויש לא מעט – והם מכניסים אותו להפיכת מנהרות למכונת טרור".
באפריל 2019, שנת בחירות, האריך ראש הממשלה נתניהו לנמק בריאיון למקור ראשון מדוע ניסיון הסדרה מול חמאס הוא מדיניות נכונה: "חמאס מאוד מורתע. שני דברים קרו לאורך השנה: יותר מ־300 פלסטינים נהרגו על הגדרות ואלפי פלסטינים נפצעו. הם חשבו שהם ישטפו לתוך מדינת ישראל. הם רצו לחטוף חיילים ולהיכנס ליישובים שלנו ולרצוח שם, ומנענו את זה. הם לא חדרו כלום, אפס".
במענה לשאלה על הכסף הקטארי, ענה נתניהו ב־2018: "אני עושה מה שאני יכול להחזיר את השקט ליישובי הדרום, כרגע זה הצעד הנכון"
אבל ב־2009 הבטחת לגמור עם חמאס, הזכירו לו המראיינים חגי סגל ושירית אביטן־כהן, ונתניהו השיב: "כשאני מסתכל באופן מעשי אם חמאס מגדיל את פעולתו, התשובה היא חד־משמעית לא". אבל יש מזוודות של דולרים שהם מקבלים מאיתנו, הקשו שנית. "זו עוד אגדה. חמאס מקבל היום פחות כסף ממה שקיבל בעבר מאבו־מאזן בלי שום פיקוח… לא נתתי לאבו־מאזן להשתלט על עזה עם הכידונים והדם שלנו. מעבר לכך, היום יש בידול בין הרצועה לרש"פ, וזה דבר אסטרטגי וטוב למדינת ישראל".
בראיון רדיו אצל ירון דקל ועמית סגל התגאה נתניהו: "אינני יודע אם נצליח להגיע לשקט ארוך טווח, אבל דבר אחד אני יודע – אני לא עושה מלחמות מיותרות. אני מפעיל כוח כשצריך ומוכן גם לשלם את המחירים, אבל רק כשצריך. אני מוכן לשלם את המחיר הפוליטי גם כשלא צריך. יכול להיות שניאלץ לצאת למבצע צבאי רחב ברצועה, אבל זאת האופציה האחרונה".
למעשה, בשום שלב לא הייתה קריאה של נתניהו לצאת למבצע צבאי רחב לטיהור עזה, ששותפיו בלמו מחשש ל"הקרבה של מאות חיילים", אלא להפך. כמה חודשים לאחר מכן הוא העניק ריאיון נוסף לאותה תוכנית, רגע אחרי שרקטות מעזה אילצו אותו לקטוע כנס בחירות באשדוד, ואותגר בשאלה מדוע לא מוטט את שלטון חמאס כפי שהבטיח: "אני לא מסכן את חיי חיילינו ואזרחינו רק כדי לקבל מחיאות כפיים. כנראה שלא תהיה ברירה אלא לצאת למלחמה נגד כוחות הטרור בעזה, אבל לא אצא דקה לפני שנהיה מוכנים. אני לא משחק בחיי אדם ולא בחיי צה"ל".
חודשיים אחר כך, לאחר מבצע "חגורה שחורה" שכוון אך ורק נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה, נאם הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי בכנס הרצליה וסיפר על מדיניות הממשלה: "חמאס חזר להסדיר את מהלך העניינים ברצועת עזה, ואנחנו נמצאים בתהליך, בסיוע המצרים, שבו בתמורה לשיפור ניכר במצב הביטחון ברצועת עזה אנחנו נאפשר הקלות אזרחיות". כוכבי הוסיף: "זו לא מדיניות שלי, זאת מדיניות של הממשלה, ואני תומך בה".
כל זה, כידוע, לא השתנה גם בקדנציות הבאות של נתניהו כראש ממשלה, וגם לא אצל מחליפיו. מבצע שומר החומות היה מוגבל מאוד, וההתפארות שהגיעה אחריו בדבר נטישת חמאס את פרויקט המנהרות שלו התבררה כפייק מוחלט. אחריו הגיעו שני מבצעים שהתמקדו גם הם בג'יהאד האסלאמי. ראשי הממשלה בנט ולפיד החליפו את שיטת העברת הכסף הקטארי לרצועה ממזוודות מזומנים להעברה בנקאית, אבל הגדילו את הסכומים המועברים. הם, ושר הביטחון דאז בני גנץ, הגדילו את מכסות הפועלים שנכנסים מעזה, מתוך אמונה שחיזוק הכלכלה ברצועה יסייע לשקט ביטחוני ויביא להתנהלות נסבלת מול תנועת חמאס.
בשנה האחרונה, תחת נתניהו, המדיניות הזאת רק התעצמה. בחודש יולי, על פי נתוני האו"ם, הגיע מספר הפועלים שנכנסו מעזה לישראל ל־18 אלף, שיא של עשרים שנה. בספטמבר, אחרי שבועיים של התפרעויות על הגדר שכללו מטעני חבלה ובלוני תבערה, הוחלט לפתוח מחדש את המעברים למרות הפיגועים הרבים ביהודה ושומרון, במטרה לשמור את החזית מול חמאס בעזה שקטה. עשרה ימים לאחר מכן אירע טבח 7 באוקטובר.
לא עומד בטור
גם לראש האופוזיציה יאיר לפיד מומלץ להציץ מדי פעם בארכיון. הצהרותיו בשבוע החולף כי "אנחנו ניתן גיבוי לכל עסקה, יהיו מחיריה כואבים וגדולים ככל שיהיו, ואם המחיר יהיה הפסקת לחימה – המחיר יהיה הפסקת לחימה", עומדות בניגוד חריף למה שהסביר וכתב במשך שנים. זו לא התבטאות מקרית, כפי שהבהיר ח"כ מיקי לוי בכנסת, זו עמדת הסיעה: "בשמי ובשם סיעתי – כל מחיר, כל מחיר, כל ה־6,000 (מחבלים), הפסקת הלחימה לא מעניין אותי. כל מחיר להחזיר אותם הביתה עכשיו. עכשיו, עכשיו".
בטור שפרסם בעבר בידיעות אחרונות, ענה יאיר לפיד לקוראת שהאשימה אותו בכך שקולו לא נשמע מספיק בעניין גלעד שליט. "יש בי חיבה גדולה לאנשים צעירים ואכפתיים המרגישים שהם נלחמים למען עניין צודק", ענה לה, "אבל החיים הם עסק מורכב יותר. קו דק מאוד עובר בין צדק לבין צדקנות, וההנחה שלך, ולפיה 'הממשלה אינה עושה מספיק', נשענת יותר על תחושות לב סוערות ופחות על מידע אמיתי. האם את באמת חושבת שלראש הממשלה לא אכפת?" תמה אז בעל הטור לפיד, "שלשר הביטחון לא אכפת? שלכל האנשים העושים לילות כימים בעניינו של גלעד לא באמת אכפת?"
"הברירות אינן שחור ולבן", כתב לפיד. "אין פה 'טובים' שרוצים בשחרורו של גלעד, ו'רעים' שאינם רוצים בזאת, אלא ניסיון של המדינה לנהוג באופן אחראי בסיטואציה איומה וכואבת שנכפתה עלינו נגד רצוננו. אז לא, אני לא אבוא לעצרת גם הפעם. אני רק אתפלל כמו כולנו לשובו של גלעד הביתה, ואולי אוסיף תפילה קטנה לשלומם של אנשים שלא ניתנה להם האפשרות להיות יפים וצודקים כמוך, והם נאלצים להתמודד עם החיים על כל מורכבותם האמיתית".
עד כמה לפיד היה גאה בטקסט הזה? הוא צירף אותו לקובץ טוריו "שוב עומדים בטור", שיצא לאור בשנת 2011. גם אחרי שחרור שליט מתח לפיד בטורו ביקורת קשה על העסקה. הוא סיפר שישב לשיחה עם נעם שליט, ובסיומה אמר לו: "נעם, בוא נזכור שהרעים לא נמצאים בצד הישראלי של הסיפור. הרעים הם חמאס. בצד הישראלי יש רק אומללים או אומללים יותר". בטור אחר תיאר כיצד מתהלכים ברחובות ישראל נידונים למוות שאינם יודעים זאת. מי הם? "אלה שימותו בגלל שחרור אותם מחבלים. גם ביניהם יש רבים רבים שתמכו בעסקה, בלי שידעו שהם תומכים בעצם במותם".
נאמן לדרכו, בשנת 2015 הגיש ח"כ יאיר לפיד, עם עפר שלח, הצעת חוק שנועדה לטרפד עסקאות מופקרות עתידיות. הם הציעו להגביל שחרור מחבל אחד לכל חטוף, ולאסור שחרור מחבלים חיים תמורת גופות חטופים. הנימוק היה שעסקאות מופקרות בעבר יצרו "תמריץ מסוכן בקרב ארגוני הטרור אשר מעודד חטיפות של חיילים ואזרחים ישראלים". בדברי ההסבר נכתב שהצעת החוק באה לעולם בגלל הסירוב המתמשך של ממשלות ישראל לחשוף ולאשר את מסקנות ועדת שמגר. בהצעת החוק אין הבחנה בין חטופים חיילים לאזרחים; בדו"ח של שמגר, לעומת זאת, נקבע שמחויבות המדינה לחיילים חטופים גבוהה מזו של אזרחים.
בינואר 2023, לפני שנה בדיוק ובתום כהונתו הקצרה כראש הממשלה, נשאל לפיד בראיון רדיו אם הייתה התקדמות בעניינם של הדר גולדין ואורון שאול, וסיפר שהקדיש לנושא את ישיבתו הראשונה בתפקיד. "כולם נתקעים תמיד באותו לופ שבו אתה לא תסכן את ביטחון ישראל בשחרור אנשים מסוכנים עם דם על הידיים. כולם כוויים מעסקת שליט, שבסוף נתניהו אז שחרר אנשים שעסקו אחר כך בטרור נגד אזרחים ישראל. זאת הייתה עסקה מאוד פופולרית אבל היום כולם מבינים שנלקח שם סיכון גבוה מדי".
חלפה שנה, וכעת יו"ר יש עתיד מקדם את הרעיון של "בכל מחיר", אפילו אם המשמעות תהיה פגיעה בביטחון ישראל. מה השתנה? לפיד יכול לטעון, והוא אכן טען השבוע, שאי אפשר להשוות בין מצב שבו חמאס מחזיק בחייל אחד או שניים, ובין חטיפה המונית של מאות אזרחים תמימים מביתם. זה נכון כמובן, אבל הטיעונים שיאיר לפיד העיתונאי היטיב כל כך לנסח לא היו בכלל במישור של המחויבות, אלא בצורך "לנהוג באופן אחראי בסיטואציה איומה וכואבת שנכפתה עלינו נגד רצוננו".
שחרור סיטונאי של מחבלים או הפסקת הלחימה הם פעולות מסוכנות בין אם מקבלים תמורתם חטוף אחד ובין אם 136. האם ראוי שניקח סיכונים כדי לחלץ את אחינו ואחיותינו מהגיהינום של סינוואר? ודאי. נדמה לי שהחשדות בנושא זה צריכים להתפוגג לאחר שבנו של חבר קבינט המלחמה נפל במבצע להשבת גופות חטופים. אבל תפקידה הקשה של הנהגה הוא לבחון אם זהו סיכון שאפשר לקחת, ומה יהיה מחירו. כך או כך, לעמוד ולהכריז "בכל מחיר" לא עולה בקנה אחד עם הארכיון האישי של לפיד, ועם הבגרות המדכאת של האנשים ש"נאלצים להתמודד עם החיים על כל מורכבותם האמיתית".
