תעשו פרצוף מופתע. ערן זהבי חוזר לנבחרת ישראל בכדורגל, פחות משנה אחרי שהשליך בעצבים את סרט הקפטן אל כר הדשא, ומשם ל"גרביים של דן איינבינדר". תזכורת – הכוכב מסין לא הודח, אלא פרש בעצמו מהמדים הלאומיים לאחר הפסד מביך 1:0 למקדוניה, במשחק מוקדמות המונדיאל, שבמהלכו זכה החלוץ הישראלי לקריאות בוז צורמות מצד הקהל בסמי עופר.
זהבי, שכעס על היחס הלא מפרגן באצטדיון החיפאי, התקשה להירגע מהתקרית ובסיום האירוע המביש אף הוסיף שמן למדורה כשהטיח בפני העיתונאים: "לא הגענו לטורניר גדול במשך 40 שנה – וגם עוד 40 שנה לא נגיע". בהתאחדות חשבו על עונש הולם, אבל שגרירנו בסין חסך את ההתלבטות והודיע בחשבון האינסטגרם שלו: "אני הולך אחרי האמת שלי ופורש מהנבחרת".
והנה, מתברר שלאמת פנים רבות. קמפיין חדש בפתח ומיודענו ערן נעלבי שוב אתנו, זאת לאחר שהתנצל באופן אישי בפני ההתאחדות לכדורגל (לפחות עד כה – כך מספרים), ללא מתן דין וחשבון לאוהבי הכדורגל בישראל, או פוסט חדש ומרגש למעריציו ברשתות החברתיות.
האם ההחלטה להחזירו נכונה? אפשר לטעון שכן, הרי גרביים (של איינבינדר) לא חסר, ערן זהבי יש רק אחד, ומיליארד סינים לא טועים. אבל רבים משוכנעים שזו טעות גדולה ושמדובר במתן פרס למי שפגע בכבוד הלאומי. וכאן בעצם נעוצה הבעיה איתה לא הצליחו להתמודד בנבחרת בקמפיין האחרון – זהבי שוב במוקד, ישראל שוב נדחקת לפינה.
אז מנהל מקצועי חדש – יש. מאמן חדש – יש. זימונים חדשים – מעט, אבל יש. אך דיון מקצועי אמיתי – אין. כזה שהיה "מנצל" את פרישת הקפטן המתוסכל, כדי להעניק את ההזדמנות בהרכב לתומר חמד, שמוכיח את עצמו כבר שנים בספרד ובאנגליה, ומואנס דאבור, שמחורר רשתות באוסטריה ובמסגרות האירופיות השונות. גם טיפוח כישרון כמו מנור סולומון – שרבים רואים בו כדבר הגדול הבא בכדורגל הישראלי – צפוי היה להתקבל כשינוי מרענן ואף נחוץ.
האם מישהו חושב שזהבי יסכים לעלות כמחליף מבלי לעקם פרצוף? שיידע לכבד את עמיתיו למדים הלאומיים? ("את דקל קינן אני מקלל כל משחק", ריאיון לוואלה), ולקבל ביקורת מאחרים מבלי להגיב בזעם? ("רובן מיקאל שחקן בינוני מינוס"). שאחרי ששם פס על כולנו הוא יידע לתת פס לגול במקום לבעוט מכל מצב? או שדעתו השתנתה לגבי הסיכויים להעפיל לטורניר גדול? כנראה שהתשובה לכל השאלות הללו היא "לא".
אך בעוד אצלנו ממשיכים להיתלות על כוכב אחד שמעז, ועוד איך הוא מעז, בעולם מוכיחים שאפשר גם אחרת. בנבחרת שבדיה למשל, בחרו לוותר על שירותיו של זלאטן איברהימוביץ' הענק, ובלעדיו הצהובים-כחולים העפילו לרבע גמר המונדיאל. קרואטיה שלחה הביתה את החלוץ ניקולה קאליניץ', שסירב לעלות כמחליף בשלב הבתים של הטורניר ברוסיה, ונעצרה רק במשחק הגמר מול צרפת.
למרות כל הבעיות סביב החזרתו של השחקן הנוצץ מסין, ועל אף הצלחתן של מדינות שהתנהלו אחרת במקרים דומים, בנבחרת ויתרו על הזדמנות לנסות ולחולל את השינוי המתבקש עם בואו של הצוות האוסטרי רוטשטיינר-הרצוג. במקום זה, העדיפו לשוב אל ההתנהלות הפשרנית המוכרת והלא מספיק טובה, ולהחזיר את המפתחות לרגליו של הכוכב הנעלב, שלא הוביל אותנו לשום טורניר גדול בעבר וגם לא חושב שיש סיכוי לעשות זאת גם בעתיד.
