גם ראשי "נחלה", שיזמו השבוע את כנס ההתיישבות בעזה, יודעים שחלומם לא יתממש בקרוב. יותר מדי כוחות מתנגדים לו בתוקף: הקהילה הבינלאומית ובכללה ידידותינו הגדולות ביותר, וכך גם רוב החברה הישראלית. אל תתרשמו מאלה שאומרים בסקרים שהם תומכים בהתיישבות הזו: רובם אומרים זאת כביטוי של כעס ונקמה על טבח 7 באוקטובר. כשיתברר שהמחיר הוא הצמדת גדודי מאבטחים לכל יישוב, כפי שהיה בגוש קטיף, ישקע גם תאבונם של רוב התומכים.
אז למה התקיים הכנס? מארגניו הם אנשי אמונה. כדרכם ארוכת השנים, הם זורעים זרעים שאולי ינבטו יום אחד, בהתקיים הנסיבות המתאימות. ויש עוד הסבר: זו פשוט אינרציה, זה מה שהם יודעים לעשות. כבר חמישים שנה, מאז מלחמת יום כיפור, הם חושבים שהפתרון לכל אסון בסכסוך הישראלי־ערבי הוא עוד התיישבות יהודית – "תגובה ציונית הולמת".
אבל האינרציה הזו לא רק בלתי ריאלית, בהקשר הנוכחי היא גם מסוכנת מאוד. היא מסוכנת ברמה המדינית־ביטחונית, כי ישראל נמצאת עכשיו באחד הצמתים הגורליים בתולדותיה. אפילו הצרכים הביטחוניים הקיומיים ביותר שלנו אינם מוסכמים בהכרח על גדולי ידידינו בעולם. ממילא, מי שיוצר מצג שלפיו מאחורי הנימוקים הביטחוניים מסתתרת כוונה של הרחבת ההתיישבות, פוגע אנושות במלחמתה המדינית של ישראל וביכולתה להגשים את מטרות המלחמה הצבאית. יוזמת ההתיישבות בעזה מסוכנת גם ברמה הפנים־לאומית: רק לפני ארבעה חודשים עמדנו בפני סכנת מלחמת אחים. המלחמה איחדה בינינו במחיר נורא, אבל הגחלים ההן עדיין לוחשות. אם אנשי השמאל והמרכז ישתכנעו שהם אינם שותפים למלחמת קיום אלא למלחמה להרחבת גבולות ההתיישבות והמדינה, המוטיבציה של רבים מהם תיפגע גם היא באופן אנוש.
אנשי נחלה אינם מבינים זאת בגלל הסכנה השלישית הנובעת מהקמפיין שלהם, שהיא הגדולה מכולן: המשיחיות הפונדמנטליסטית. לא רבים שמו לב שסמל הארגון הוא מפת ארץ ישראל הכוללת בתוכה לא רק את יו"ש והגולן, אלא גם את חצי האי סיני ואת רוב שטחי ירדן, סוריה ועיראק – גבולות ההבטחה האלוהית המקסימלית. במילים פשוטות, כאשר מדינת ישראל נאבקת על הצדקת המלחמה בפני העולם, כולל בית הדין הבינלאומי בהאג, באים 12 שרים ו־14 ח"כים – כמעט מחצית מחברי הקואליציה – ורוקדים תחת דגלה של תנועה משיחית שחלומה יתגשם רק אם ישראל תשאף לכבוש ולהשתלט על רוב שטחן של שכנותיה, במלחמה של דורות רבים.
אם יש מי שתהה בשנה האחרונה מדוע רבים כל כך מפחדים מהממשלה הנוכחית, והם יצאו נגדה למאבק שבו אכן נשברו כמה טאבואים גדולים – ובראשם האיסור להפוך את שירות המילואים לשירות על תנאי – כאן נמצאת התשובה. קואליציה שכמעט מחצית מחבריה מרקדים באירוע של תנועה משיחית היא אכן מפחידה מאוד. היא אמורה להפחיד כל ישראלי שחושב על עתידנו במונחים רציונליים – מהימין, מהמרכז או מהשמאל.
הכנס בבנייני האומה גם סוגר מעגל היסטורי משמעותי. החודש לפני חמישים שנה, בפברואר 1974, נוסד גוש אמונים. גם אז היו אלה ימי משבר אחרי מלחמה קשה וקורבנות רבים. גם אז ביקשו אנשי הציונות הדתית "לרומם את רוח העם" באמצעות חזון גדול: לבנות מחדש את מדינת היהודים על בסיס דתי ולא חילוני, מתוך תחושה שהמלחמה ורוח הנכאים שבעקבותיה הוכיחו שהבסיס החילוני אינו איתן דיו.
תפיסת העולם של הימין הישראלי, שאנשי הגוש היו למצפן הרעיוני שלו, הביאה לכך שישראל לא השכילה לכפות על סאדאת לקבל עליו את האחריות והשליטה ברצועת עזה, יחד עם השליטה בחצי האי סיני. היא גם לא השכילה להגיע להסכמה עם ירדן על קבלת שליטה ואחריות על רוב הפלסטינים היושבים בשטחי יו"ש. כך, במקום להגיע להסדרים עם מדינות מסודרות שמשנות השבעים ואילך לא שאפו להשמיד את ישראל, הפכה ישראל את הפלסטינים, שרבים מהם עדיין שואפים להשמיד אותה, לפרטנר שהיא נאלצת לנהל איתו משא ומתן. את השגיאה הקולוסאלית הזו מבקשים כעת אנשי נחלה להחריף עוד יותר. קואליציה שכמעט מחצית מחבריה מוכנים להשתתף בכנס שזה חזונו, חייבת לרדת מהבמה בדחיפות.
