הציונות הדתית חווה מאז הטבח ב-7.10 את התקופה הקשה בתולדותיה. שיעור האבידות והפציעות, סיפורי הגבורה וההתנדבות, יכולים וראויים שימלאו ספרים וסדרות שלמות. רוח החברה, החל מ"לא תעמוד על דם רעך" שעמד כנגד עיניהם של אלו שקפצו מיוזמתם ב-7.10 והצילו אזרחים רבים ברגעי ההכרעה, וממשיכה בשיעור הלוחמים בחירוף נפש בעזה, בסדיר ובמילואים, היא מקור לגאווה גדולה, כמו גם לדאגה ולאבל גדולים.
דווקא משום כך, עצוב לראות את השתיקה הרועמת של ראשי ישיבות ההסדר בימים אלו. על רקע האבידות והפציעות הרבות ביחידות הלוחמות, לפני מספר שבועות התקבלה החלטת ממשלה המחייבת גיוס מידי של מאות חניכי מכינות קדם צבאיות ומתנדבי שנות שירות בישראל. זאת, מבלי לגייס את בני מחזורם הלומדים בשנה א' בישיבות ההסדר, על אף המספר הדומה, אם לא הגבוה יותר, של בנים הלומדים בהן והמיועדים לשירות קרבי. אמנם, תלמידי ישיבות הסדר בשנה ב' עתידים להתגייס בגיוס הקרוב, אך הוא הדין גם לגבי חבריהם במכינות שנה ב', כפי שראוי שיהיה. היעדר השוויון בין חניכי ותלמידי שנה א' במסגרות השונות נעדר כל טעם או צדק, ודווקא בימים אלו הדבר זועק.
השוויון בנטל הוא נר לרגלי הציונות הדתית, והתקופה הזו, כמו השנים האחרונות בכלל, מוכיחות זאת מעל לכל. יתרה מזו, אל מול ההשתמטות הבלתי נסבלת והבלתי נסלחת של המגזר החרדי מהגנה על המולדת, הציונות הדתית מתגאה בשירותה הקרבי, והצבאי בכלל. צפוי היה, שלמרות הרכב הממשלה הנוכחית, דווקא מובילי המגזר הציוני-דתי יצאו בקול צעקה כנגד האיפה ואיפה המתקיימת מתחת לאפינו. בני ישיבות הסדר בשנתם הראשונה, חניכי המכינות הקדם צבאיות ומתנדבי שנות השירות, אלו גם אלו תורמים ויתרמו רבות לחברה במדינת ישראל. אלו גם אלו ילחמו כתף אל כתף בשירת הסדיר ובמילואים, ויתגאו בשוויון הנשיאה בנטל. מדוע, אם כך, ייקטעו תכניותיהם של אלו במכינות ובשנות השירות, בייחוד בשנה זו בה תרומתם לקהילות בתוכן הן חיות חשובה מאי פעם, ולא אלו של תלמידי ישיבות ההסדר בני מחזורם? יתרה מזו, מדוע ראשי ישיבות ההסדר מקבלים זאת בשתיקה רמה בעודם מחנכים את תלמידיהם לאהבת הארץ והמולדת, תרומה לקהילה, שירות צבאי משמעותי ובייחוד נשיאה משותפת בנטל.
הדברים נכתבים מתוך כאב ואכזבה. כמי שגדל בציונות הדתית וחלק ממשפחתו ממשיכה להשתייך למגזר, אני ער חדשות לבקרים לאבידות הקשות מנשוא שהציבור הזה נושא בימים אלו. מודעות אבל היוצאות מישיבת ההסדר בו למד אחי המבשרות על פטירתו של עוד בן של בוגר הישיבה מדירות שינה מעיניי ומעיניי אחיי. בני בכורי לומד כעת במכינה, ואחוז ניכר מבניה נדרשים לעזוב באחת ולהתגייס. זאת בשעה שחניכי המכינה הועתקו ממקומם בנגב המערבי ומסייעים בשיקום הקהילה המפונה עמה הם מתגוררים מאז ה-7.10 בשעה שכולם כאחד שמים בצד את תכניותיהם המקוריות שנשכחו מזמן. הם שמחו לעשות זאת וגאים בתרומתם לחברה בישראל בשעה זו, כיאה לציונות אמיתית בת זמננו.
אלו תולדות של המלחמה הארורה שנגזרה עלינו. חניכי המכינות ומתנדבי שנות השירות הם מלח הארץ ומבינים זאת היטב. אבל העובדה שחבריהם בישיבות ההסדר לא נדרשים לאותו הדבר אינה גזירת גורל, אלא החלטה גרועה, נצלנית ומשסעת של הממשלה הנוכחית ושל השרים במשרד הבטחון. העובדה ששר ממפלגה חרדית מעז לעמוד על במת הכנסת ולהסביר בשם ממשלת ישראל מדוע יש לעצור לחניכי המכינות ולמתנדבי שנות השירות את שנתם המכוננת באמצעה ולשלוח אותם להילחם, בעודו מייצג מגזר שלם המתחמק מהגנה על המולדת, היא לעג לרש ובזיון גמור.
ראשי ישיבות ההסדר, השמיעו קול. אל תחכו לגזירה – התנדבו למשימה, כפי שהציונות הדתית עושה בגאווה ובראש מורם מתחילת המלחמה. יש כאן חובה, וגם הזדמנות, לפעולה אחראית ומאחדת, שתשדר לדור הצעיר את הכיוון אליו אנו מבקשים להוביל את המדינה, ואת החברה אותה אנחנו מבקשים להשאיר להם.
