לא בכל יום קומיקאי מת מפרסם מופע סטנדאפ חדש, אבל זה בדיוק מה שקרה לאחרונה כאשר עלה ליוטיוב סרטון בן שעה תחת הכותרת "ג'ורג' קרלין: אני שמח שאני מת". עבור אלו שאינם בקיאים בהיסטוריה קומית נסביר שקרלין הוא אחד הסטנדאפיסטים הגדולים בכל הזמנים, גאון עם מיקרופון שצמח בשנות השישים והעביר ביקורת חברתית נוקבת שתמיד חמקה מקלישאות בקול מחוספס וקטעים קורעים מצחוק.
קרלין מת ב־2008, ואיתו מת אחד המוחות המקוריים ביותר בביזנס ובכך אבדה התקווה שנשמע אותו מדבר על בינה מלאכותית, איכות הסביבה או הנשיא טראמפ. לפחות זה מה שחשבנו, עד שהסרטון הזה הפציע.
האחראים לסרטון הם ויל סאסו וצ'אד קולטגן, שני קומיקאים שמתעניינים בבינה מלאכותית והקליטו עשרות פרקים של פודקאסט שלטענתם "מאורגן" על ידי מחשב. בסרטון עצמו מסביר קול מלאכותי שהוא מנוע הבינה המלאכותית של השניים, בשם "דודסי", שכתב את המופע החדש על בסיס כל החומר הקודם של קרלין ושמיעת שעות של סטנדאפ שלו כדי לחקות בדיוק את הקול והאינטונציה הנכונה.
וכך נפתחת לה שעה קומית שבה קול שנשמע כמעט כמו ג'ורג' קרלין מספר בדיחות שנשמעות כמו משהו שקרלין היה כותב אחרי הרבה יותר מדי סמים וכמה מכות חזקות לראש עם מחבת מברזל יצוק. או במילים אחרות, התוצאה לא מאוד מצחיקה אבל בהחלט מאוד קרינג'ית, כמו שאומרים הצעירים.
הספיישל החדש זעזע את העולם הקומי ועורר סערה סביב שאלה כפולה: איזו זכות יש ליוצרים חיים להחזיר אלינו יוצרים מתים; ואיזו זכות יש למפתחי בינה מלאכותית לגנוב חומר של אחרים. השאלה האחרונה נידונה בבתי משפט בחודשים האחרונים בעקבות תביעות ענק שהוגשו נגד OpenAI וחברות בינה אחרות מצד ענקים בכמה עולמות תוכן – מהסופר ג'ורג' ר"ר מרטין ועד לקומיקאית שרה סילברמן והניו־יורק טיימס – שטוענים שהבינה המלאכותית קוראת או שומעת את החומר שלהם ואז מייצרת תוכן חדש שבעצם מועתק ממנו. השאלה הראשונה, לעומת זאת, עדיין פתוחה לחלוטין: ראינו כבר בכמה סרטים שימוש בפניהם של שחקנים שכבר אינם איתנו, וגם בעולם המוזיקה יש מי שמנסים להחזיר לתחייה את פרנק סינטרה ואמנים אחרים שישירו להיטים מודרניים (בשערורייה מוזרה שנידונה כאן בעבר).
אך בעוד הדיונים סוערים, הסיפור קיבל טוויסט נוסף כאשר בעקבות תביעה שהגישה נגד היוצרים בתו של קרלין, הודיע קולטגן שלמעשה הסטנדאפ בכלל לא נכתב בידי בינה מלאכותית אלא הוא כתב אותו בעצמו, ובאשר לקולו של קרלין – הוא השיב במעומעם על התהייה האם זהו אכן תוצר של בינה מלאכותית או חיקוי טוב של מקצוען. העובדות הללו מסבכות סיפור שכבר היה מסובך מספיק, שכן אם בסוף יתברר שלבינה מלאכותית היה תפקיד קטן – אם בכלל – בייצור הפשע נגד תרבות שנקרא "ג'ורג' קרלין: אני שמח שאני מת", הרי שנצטרך לקבל את העובדה שרבות מהשערוריות החדשות לכאורה שחוללה בינה מלאכותית גנרטיבית למעשה כבר היו קיימות עוד קודם לכן, או לפחות היו יכולות להתקיים.
הרי, אם קולטגן הוא זה שכתב את הסטנדאפ החדש, ובהנחה שאפשר למצוא מישהו שעושה חיקוי טוב מספיק של קרלין, הרי שאת הספיישל הזה היה אפשר להפיק עוד קודם להמצאה של צ'אט GPT ולפני שמישהו אפילו ידע מה עושה בינה מלאכותית. ההבדלים היחידים, לכאורה, הם הקלות שבה אפשר לייצור תוכן כזה (אם אכן בינה מלאכותית יצרה אותו) והדיוק הגבוה שבו יכולה בינה מלאכותית לחקות אנשים לעומת בני אדם. במקרה הזה נראה שהראשון לא קרה – הסטנדאפ נכתב בידי אדם – והשני לא נכון.
וכך, מסיפור שנמכר בהתחלה כזעזוע לעולם התרבות והתוכן – אבוי, נמצא המחשב שיכול להחליף קומיקאים ובקרוב כולנו נקשיב לקומדיה שכתב מחשב! – נותרנו עם פייק־שערורייה שאם כבר, רק מוכיחה עד כמה העולם הטכנולוגי רחוק מלהחליף יוצרי תוכן מקוריים. האם הבינה המלאכותית מתקדמת? כן. האם יום אחד היא תוכל להחליף יוצרי תוכן מסוימים? כנראה. האם ישנה אינדיקציה חדשה לעתיד שלה על בסיס סיפורה של שעה בינונית־מינוס של סטנדאפ? לא ולא. ואם יש לקח שאפשר ללמוד מהסיפור הזה, הרי הוא משהו שכולם אמורים כבר לדעת: לא מתעסקים עם ג'ורג' קרלין.
לתגובות, המלצות, משחקים (והצעות חדשות לסטנדאפ ממוחשב) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
