העונה השלישית של מנאייכ נפתחת בסימן אובדן זהויות. המנאייכ המקורי, חוקר מח"ש איזי בכר (שלום אסייג), הספיק לפרוש מהארגון, לחזור, להסתכסך שוב עם כל הבכירים ואז להסכים לנהל את האדם שרדף אחריו בעונות הקודמות כנכס שיפליל בכירים ממנו. אותו אדם הוא כמובן ברק הראל (עמוס תמם), שאחרי שתי עונות בתור מפקד תחנה מושחת בראשון־לציון כעת מסכים לעבוד עם הרשויות בתמורה להפללה לא רק של המפכ"ל (ששי סמוכה), אלא גם של ראש הממשלה עלום השם, שנגדו מספרים לנו כי מתנהלות חקירות שלא יישמעו זרות מדי למי שחי בישראל בשנים האחרונות. גם החברה־השונאת של איזי מהמשטרה טל בן־הרוש (לירז חממי) מחליטה לפרוש אחרי ששרדה ניסיון התנקשות ואובדן עובר בעונה הקודמת – אבל אז היא לא באמת פורשת.
לכאורה אנחנו רואים כאן תזוזה, סדרה שלא מוכנה להישאר בסט־אפ הראשוני שלה אלא מזיזה בגבורה את הכלים על הלוח כדי לייצר בריתות, יריבויות, וסכנות חדשות. הנטייה הזו מתבררת במלוא העוז במהלך הפרק הראשון, כאשר פשיטה שגרתית לכאורה שמבצעים אנשיו של הראל על קזינו לא חוקי חושפת ששחקנים מעולם הפשע הערבי נכנסים לטריטוריה שלהם וככל שהעונה מתקדמת – ובזכות כמה טעויות מפוארות של שוטרי ראשון – מתברר כמה מסוכנת הסכנה הזו עלולה להיות.
בעולם הקולנוע יש שמקדשים את קביעתו של אריסטו שלפיה עלילת דרמה תמיד צריכה להפתיע את הצופים אך גם להשאיר אותם עם המסקנה שהסיפור לא היה יכול להתפתח אחרת, שבדיעבד הוא ברור מאליו. אך לפחות לפי שלושת הפרקים הראשונים, בפועל העלילה לא מתקדמת דווקא לפי קווים הגיוניים אלא יש תחושה שהיוצרים משנים את העלילה לפי הכיוון שמעניין אותם, וכך הסדרה מאבדת זהות. מסדרה על שוטר ותיק במערכת מושחתת ומסואבת שמנסה ללכוד את חברו שמתברר כפושע, הועברנו לדרמה שלכאורה עוסקת בפשע אך בפועל מעוניינת בעיקר בהצגת דרמטיזציה לחקירות נתניהו ולכל הסיפורים האפלים שנשמעו מאחורי הקלעים.
היוצרים לא מתאמצים להסתיר את זה יותר מדי: פרקליט המדינה קובי הוניג (נבו קמחי), שבוחש מאחורי הקלעים של חקירות ושוב ושוב בולם את מאמציו של איזי להפליל את ברק לטובת המונומניה שלו לחקירות ראש הממשלה, הוא התאום הדרמטי של פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. היועץ המשפטי לממשלה ישראל ברנע (זוהר סדן), שמצטרף לקאסט בעונה הזו ומנהל דיונים על חקירות ראש הממשלה בנייטרליות־לכאורה הוא העתק של אביחי מנדלבליט. והקווים המקבילים לא נגמרים שם. בספירת זמן מסך בכל פרק עדיין נקבל סדרה שעסוקה בעיקר בברק ובאיזי ובפשע בישראל, אבל אי אפשר לפספס את העובדה שליבם של היוצרים נמצא בתיקי ראש הממשלה. וזה היה יכול להיות מצוין – בסדרה אחרת.
תחושה דומה מתקבלת עם התפתחות העלילה בתחנת ראשל"צ. ברק הראל נעדר, ולכן סגנו לפשע לייבו (דורון בן־דוד), שחושד שמשהו לא בסדר עם המפקד, לוקח יותר ויותר אחריות על הנעשה בשטח ונאלץ להתמודד לא רק עם הפושעים הערבים שרוצים לנקום בו ובבוסים שלו, האחים שמעיה, אלא בניסיונות המתמשכים של מח"ש לתפוס את כל מערך הפשע בתוך התחנה. בצפייה באחת הסצנות הטובות ביותר עד כה שעסקה בנושא הזה, עלתה השאלה כמה טובה יותר מנאייכ הייתה יכולה להיות לו יוצריה היו זונחים כמה מהקווים הרחוקים של העלילה ופשוט עושים את מה שתמיד עבד: סדרת פשע־משטרה טובה.
מנאייכ, עונה 3, כאן 11
