"הנהיגו חכמי הדורות מימי קדם לכתוב פרשיות התורה כל פסוק עם תרגום אונקלוס ותרגום הגאון ז"ל. והוטל על מלמדי התינוקות ללמד את הנערים תורה עם שני תרגומים אלה, ומנהג זה החזיקו בו עד היום". כך מעיד החכם התימני הרב עמרם קורח בפתיחה לפירושו "נוה שלום" על תפסיר רב סעדיה גאון. לדבריו, "במאה השנית לאלף הזמני [המאות ה־14־15) כבר זרח אור תרגום זה בנפת תימן", ו"השוקדים להבין ענייני המקראות התענגו בלימודו וקורת רוח מצאו בביאורו".
הרב קורח (להלן רע"ק) היה הרב הראשי האחרון של צנעא בירת תימן, ועלה ארצה בעלייה הגדולה של יהודי תימן מיד לאחר קום המדינה. הפירוש "נוה שלום" נכתב בין השנים 1942-1938 בעקבות פנייתו של הרב שלום יחיא יצחק הלוי, הרב התימני הראשי בתל־אביב, "אשר דרש ממני לשלוח לו ביאורים על תפסיר התורה", כפי שמספר רע"ק.
פירוש רע"ק זכה להערכה רבה מאת פרופ' יהושע בלאו ז"ל, גדול חוקרי הערבית היהודית בדורות האחרונים ומראשי המדברים בחקר תפסיר רס"ג. עד כה נדפס פירוש "נוה שלום" לחמישה חומשי תורה, שיר השירים, רות וקהלת. פרופ' נַחֵם אילן, דיקן הפקולטה למדעי הרוח במכללת חמדת שבשדות נגב, הוציא לאור את הפירוש במלואו, וכעת הוא כולל גם פירוש לספרים ישעיהו, תהילים, משלי, איוב, דניאל, איכה ואסתר, פירושים אשר לא נדפסו מעולם. עבודתו של אילן מבוססת בעיקר על אוטוגרף שלם של "נוה שלום" ועל טיוטה חלקית שקיבל מנכדו של רע"ק, מאיר קורח.
אלף שנות תפסיר
כתשע שנים עמל נחם אילן בההדרת הפירוש. הוא הקדים לו מבוא ארוך ומפורט בן כ־190 עמודים, בשם "אלף שנות תפסיר", ובו הוא מעלה מידע מגוון ותובנות רבות וחשובות על המקרא ולשונו, על תפסיר רס"ג, על דרכי עבודתו של הגאון, וכן על למדנותו של רע"ק ועל דרכו כפרשן. רע"ק עצמו מציין בפתיחה לחיבורו את שלוש מטרות החיבור: "לבאר הסתומות בלשונות תרגום זה ומאמריו מדברי הגאון הגלויים בספריו, ולהביא סמוכות מספרי הראשונים אשר פירושיהם לדעתו פונים, וכל מילה ערבית נפלאה בספרי חכמי הלשון חקרתי ואת אשר בפיהם העתקתי" (עמ' 46).
בפרק השלישי של המבוא, "הממצאים ומשמעויותיהם", ממיין אילן בחריצות את הממצאים מפירושו של רע"ק לפי נושאים ותתי־נושאים. הוא פותח בהערות של רע"ק על אודות הטקסט המקראי, דהיינו נוסח המקרא, חילופי אותיות, הניקוד העברי, תורת הצורות, סגנון המקרא ועוד. לאחר מכן הוא מציג הערות של רע"ק הנוגעות לכתיב ולניקוד הערבי של התפסיר, לחילופי נוסח בתפסיר ולביקורת הנוסח שלו, לדרכי התרגום של רס"ג, ועוד. אילן מונה 74 חיבורים ומחברים שרע"ק מציין במפורש בחיבורו. הבולטים שבהם הם תרגום אונקלוס, חיבורי רס"ג (הן פירושיו למקרא הן חיבורו העיוני "האמונות והדעות"), רש"י, ראב"ע, ספרי השורשים של רבי יונה אבן־ג'נאח ורד"ק, משנה תורה לרמב"ם ומורה הנבוכים. כן הפנה רע"ק לחיבורים ומלומדים תימנים כמו פירושו של אביו הרב יחיא קורח, "מרפא לשון" לתרגום אונקלוס, "מאור האפלה" לרבי נתנאל בן ישעיה (חכם תימני מהמאה ה־14), מדרש הגדול ועוד.
רובו הגדול של הספר, 455 עמודים, הוא הפירוש עצמו. הערותיו של המהדיר הן בעיקר הערות נוסח, אולם בעזרת המפתחות (לפסוקים, לחיבורים ולאישים) שבסוף הספר אפשר ליהנות בקלות גם מניתוחיו של אילן המופיעים במבוא. אמנם אעיר שבמפתח הפסוקים צוינו כל האזכורים של הפסוק במבוא ובמהדורה, אך לא האזכור של הפסוק במיקומו על הסדר, ולטעמי היה ראוי להוסיף גם אזכור זה.
כדי להדגים את התועלת שבמפתח אציין כי ממפתח הפסוקים אפשר ללמוד, למשל, שדברי משה בחטא מי מריבה, "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (במדבר כ, י), נזכרים שש פעמים במבוא ובמהדורה. אילן מצטט את הפירוש לפסוק זה במבואו שלוש פעמים: בנוגע לתפקודי אותיות, תחת הכותרת "ה"א התֵמה"; בנוגע לביקורת נוסח התפסיר; ובנוגע לשימושו של רע"ק בחיבורים תימניים.
נבאר בקצרה את הדברים שכותב רע"ק, בהתאם לדבריו של אילן: בגרסה המקובלת של תפסיר רס"ג מתורגמת המילה "הֲמִן" במשמעות של שאלה ותמיהה. רע"ק משתדל להוכיח שהאות ה"א שבראש מילה זו אינה מציינת שאלה ותמיהה, אלא מציינת את "אמיתת הדבר". הוא מבסס את דבריו על גרסה אחרת של נוסח התפסיר, על מחברת התיג'אן (חיבור בענייני דקדוק המקרא מאת חכם תימני קדום), ועל דברי החכם התימני רבי יחיא צאלח (המאה ה־18) המסתמך על חכם תימני מהמאות ה־16־17, רבי יחיא בשירי. להוכחות אלה מוסיף רע"ק מקורות אחרים שבהם מופיעה ה"א שמציינת את "אמיתת הדבר" (על פי רס"ג, ראב"ע ורד"ק).
עיניה היפות של לאה
והנה דוגמה מפירושו של רע"ק שיש לה משמעות כללית. בפרשת ויצא מזכירה התורה את שתי בנותיו של לבן, לאה ורחל, ומוסיפה תיאור קצר בנוגע לכל אחת מהן: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (בראשית כט, יז). ידועים דברי רש"י (על פי בראשית רבה ע, טז): "ועיני לאה רכות – שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה, שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן". לכאורה מתואר כאן פגם חיצוני שהיה בלאה, פגם שנבע מאיכות פנימית. גם רד"ק סבר שהיה בלאה פגם חיצוני, וכך כתב: "ועיני לאה רכות – יפת תואר היתה אלא שעיניה היו רכות ודומעות, אבל רחל היתה יפת תאר ויפת מראה בלא שום מום". לעומת זאת רס"ג תרגם את המילה "רכות" במשמעות של נוי, שעיניה של לאה היו נאות. רע"ק כתב על כך: "תרגם כפי כוונת הכתוב, לא כפישוטו, וכתרגום אונקלוס 'יָאְיָן', שלא בא הכתוב אלא לספר יופי תאר האמהות, לא לגנות את האחת ולשבח את האחרת".
לדעת רע"ק, רס"ג וכן אונקלוס תרגמו במקרה זה לפי "כוונת הכתוב" ולא "כפישוטו". בהמשך מפנה רע"ק לפירושו במקום אחר (בראשית לט, כג), שם כתב את הדברים ככלל: "ודרך אנקלוס והגאון בתרגומים רבים להניח לשון המקרא ולתרגם במקומו כפי הנאות ומחוייב בענין הכתוב, אפילו יהיה שונה מלשון המקרא לגמרי ואינו נגזר ממנו כלל". זהו מאפיין בולט בתפסיר רס"ג, שפעמים רבות תרגומו אינו מילולי אלא נובע מן ההקשר. אילן מציין ארבעים מקומות שרע"ק ציין זאת במפורש.
טרחתו והשקעתו של אילן בהנגשת פירושו של הרב עמרם קורח לתפסיר רס"ג ניכרות מאוד. אולם דומני שהיה מקום להוסיף הנגשה, שבוודאי הייתה מועילה לאלה שאינם קוראי ערבית. רע"ק פותח כל אחת מהערותיו במילה הערבית שנקט רס"ג בתרגומו, ולאחר מכן מוסיף את ביאורו. הוספת תרגום חוזר לעברית של המילה או המילים המתבארות (בסוגריים מרובעים או בהערה) היה עשוי להנהיר יותר את כוונת רע"ק. כך למשל, לפני הציטוט שהופיע לעיל על "ועיני לאה רכות", כתב רע"ק את התרגום של רס"ג למילה "רכות" – "חסנאואן". אילו תורגמה מילה זו לעברית, היה הדבר מקל על הקוראים, כי אז היה ברור מה לדעת רע"ק היא "כוונת הכתוב". במהדורתו של הרב יוסף קאפח לתפסיר רס"ג תורגמה המילה הערבית כך: "נאות עדינות". ומעניין להשוות לרשב"ם הפשטן, שביאר ש"רכות" הן נאות (וציין גם את הבהירות שלהן). בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" נוסף הסבר אטימולוגי לפירוש זה: "ועיני לאה רכות – לשון 'רך וטוב', כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה".
נחתום בדבריו של אילן בסוף מבואו, בנוגע לחיבור: "אף שמדובר בחיבור מסמוך לאמצע המאה העשרים, הוא מרים תרומה איכותית וסגולית לחקר תולדות התפסיר לאורך דורות, ובה בעת מציב מצבת כבוד לאחד מגדולי המלומדים שקמו ליהדות תימן בדור האחרון".
