היה היה במאי שהצליח להעפיל לפסגה ההוליוודית ואז כשל ויצא לביים סרט קטן על מאמן כדורגל שעבד עם המועדונים הכי גדולים ואז כשל ויצא לאמן את הקבוצה הכי גרועה בעולם.
אתם איתי? הבמאי הוא טאיקה וואיטיטי ושם סרטו החדש הוא "הגול הבא מנצח". וואיטיטי הוא במאי ניו־זילנדי, חצי יהודי חצי ילידי, שלאחר כמה הצלחות גדולות בארצו נקטף לביים את "ת'ור: ראגנארוק" הנהדר ופרץ להוליווד בסערה. על סרטו הבא, "ג'וג'ו ראביט", הוא זכה באוסקר על התסריט המעובד, אלא שאז הגיע "ת'ור: אהבה ורעם" שאכזב עמוקות, ווואיטיטי החל לחוש גם את כתפה הקרה של התעשייה.
"הגול הבא מנצח" מבוסס על הסרט הדוקומנטרי מ־2014 באותו השם, ועוקב אחר סיפורה האמיתי של נבחרת הכדורגל של סמואה האמריקנית שב־2001 הגיעה להפסד העלוב ביותר בתולדות מוקדמות גביע העולם – 31:0 לאוסטרליה.
סיפורנו מתחיל כעשר שנים אחרי הכישלון הגדול, עת החליטה סמואה לנסות שוב את מזלה במוקדמות המונדיאל. מייקל פסבנדר מגלם את המאמן תומאס רונגן, שלאחר טראומה אישית וכישלון כמאמן בארה"ב נאלץ לבחור בין פיטורין לבין תפקיד כמאמן סמואה האמריקנית. משימתו של רונגן היא השגת יעד אחד פעוט, לכבוש שער במסגרת המשחקים שיהיה הראשון בהיסטוריה של הנבחרת. בלית ברירה הוא מגיע לאי ופוגש את חבורת העלובים שאמורה להפוך לקבוצה מתפקדת, ומכאן יחל מסע שתחילתו איבה והתנגשויות בלתי פוסקות וסופו אחווה ותיקון.
העלילה הדרמטית־קומית של הסרט מתבססת על שני מנגנונים: נרטיב האנדרדוג הקלאסי וחוויית הדג־מחוץ־למים של המאמן הלבן הקשוח הפוגש את תרבות האיים הרגועה. אלא ששני המנגנונים הללו מתפקדים ברמה הבסיסית ביותר.
לא ממש ברור איך איבד וואיטיטי את המוג'ו שלו, אולי זהו הפחד מכישלון נוסף או שפשוט התייבשה לו באר היצירה. דרמטית, ניתן עוד לסלוח לאוסף הקלישאות הבלתי נגמר שמציעה הנוסחה המוכרת הזאת. לא כל סרט חייב להמציא את הגלגל ולעיתים מותר להנמיך ציפיות ולזרום עם הבמאי האוטומטי. אבל מבחינה קומית – ואין דרך יפה לומר זאת – הסרט מקרטע קשות. לוואיטיטי יש חוש הומור מאוד מסוים, מין שטותניקיות ילדותית שמוגשת ביובש אקראי. כשהוא פוגע, התוצאה מענגת ומלאה בהברקות, אלא שכאן, הניסיונות להצחיק מלאכותיים ומזיעים ממאמץ. רוב הגֵגים לא עובדים ורבות מהבדיחות אפשר לנחש מקילומטר. הפעם היחידה שחייכתי הייתה בזכות בדיחה מחוכמת על "חמשת שלבי האבל" שנגנבה ממש אחד לאחד ממשפחת סימפסון (עונה 2, פרק 11 למתעניינים).
״הגול הבא מנצח״ אינו סרט רע, ומי שמחפש בימים אלו חוויה אסקפיסטית שווה לכל נפש עשוי למצוא בו מענה סביר למדי. אלא שקיימת כאן גם החמצה גדולה של הפוטנציאל הברור שהיה גלום במפגש בין הסיפור המקסים הזה לבמאי המושלם עבורו, שבשיא כוחו בוודאי היה מכין ממנו מטעמים. ניכר כי אחרי הכישלון של "אהבה ורעם" קיווה וואיטיטי להבקיע הפעם גול קטן ומנצח, אלא שלצערנו, הוא בעט הרחק מחוץ לחיבורים.
לא רק ספורט
לא חסרים סרטי ספורט שמזכירים את "הגול הבא מנצח", אבל הראשון ברשימה הוא ללא ספק "ג'מייקה מתחת לאפס" של הבמאי ג'ון טרטלטאוב. גם שם תמצאו מאמן לבן שמנסה להתרומם מהשפל וקבוצת ספורטאים שחורה שנלחמת כנגד כל הסיכויים. השוס הוא שמדובר בארבעה ג'מייקנים שיוצאים לכבוש, שימו לב, את ענף מזחלות הקרח באולימפיאדת החורף בקלגרי. הסרט הנאיבי אולי התיישן מעט מאז יצא ב–1993, אבל בזכות ליבו הגדול הוא עדיין כובש.
