בסוף השבוע שעבר פורסמה במגזין דיוקן של מקור ראשון, כתבה רחבה של העיתונאי ארנון סגל, על שינוי המגמה הדמוגרפית בין מספר היהודים ברחבי העולם לבין מספר היהודים בישראל. על פי הכתבה, בשנים הקרובות, לראשונה מקום המדינה, מספר היהודים בישראל יהיה גדול יותר ממספר היהודים בתפוצות. מגמה שאף צפויה להמשיך ולהתעצם לאור הגידול בילודה הישראלית, לצד הקיטון בילודה בקהילות היהודיות בעולם ולצד ההתבוללות ההולכת וגוברת.
הפועל היוצא של אותו "מהפך היסטורי", לפי הכתבה, הוא שבקרוב מאוד כבר לא נצטרך לדאוג לאחינו שבתפוצות ושזהו למעשה צפוי להיות מעין אקורד הסיום ליחסים בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, עליו הכריז במילים "אל תבנו על יהודי התפוצות". הכתבה, ויותר מכך, הכותרות והנרטיב בה היא דיברה, כאבו לי מאוד, הן כישראלי והן כמנכ"ל ארגון גשר, אשר פועל כבר שנים ארוכות לחיזוק הקשר בין מדינת ישראל ליהודי העולם.
נקודת המוצא למערכת היחסים בין מדינת ישראל ליהדות העולם, היא של ערבות הדדית, על כן האמירה "אל תבנו על יהודי התפוצות" הינה אמירה מקוממת. אנחנו בונים עליהם והם בונים עלינו – אנחנו בונים אותם והם בונים אותנו – כך היה וכך חייב להמשיך להיות. ירידת מספר היהודים בתפוצות אינו מוריד ממידת האחריות שלנו כלפיהם. להיפך. אני מברך על חיזוק מעמדה של מדינת ישראל כמרכז היהודי הגדול בעולם, מה שיוצר אחריות ומחויבות גדולה יותר.
עצם החיבור בין סטטיסטיקה ודמוגרפיה לבין המחויבות שלנו כלפי אחינו היהודים בתפוצות, כבר חוטאת למהות היהדות והבסיס עליו חונכו דורות על גבי דורות, לפיו, כל ישראל ערבים זה לזה. ותרשו לי להוסיף, "ערבים זה לזה" בלי כל קשר לכמות או להתפלגות. לכל מי שיש ספק לגבי אותה ערבות, היה צריך לבקר באחת הקהילות היהודיות בארה"ב או באנגליה מאז פרוץ המלחמה. אלפי יהודים שמחפשים כל דרך אפשרית לתרום, להשפיע ולסייע במאמץ המלחמתי. אם זה בתרומת מזון וציוד לחימה לחיילי צה"ל בשדה הקרב, בפעילויות למען ישראל ועד אירוח משפחות חטופים או סיוע בקיום עצרות ענק בבירות אירופה.
בראיה שלי, אסור ש'אזרחות ישראלית' תהא המכנה המשותף של העם היהודי. מספיק לחזור קצת אחורה בזמן ולשאול את עצמנו, של מי בכלל מדינת ישראל?
מדינת ישראל היא הפרויקט הגדול ביותר של כלל העם היהודי. יהודים מכל רחבי העולם ריכזו מאמץ, השפעה פוליטית וכמובן משאבים, כדי להקים את מדינת ישראל – מדובר היה במאמץ משותף. בניית המדינה לקחה שנים לא מעטות והייתה שיתוף פעולה של יהודים רבים וטובים. יהודי העולם ראו, ועדיין רואים את עצמם חלק ממדינת ישראל ע"י המשך תמיכתם בהקמת תשתיות, סיוע בינלאומי, תרומות וכמובן, כפי שציינתי, בימים אלה במאמץ המלחמתי האדיר. זו הייתה ועודנה עבודת צוות של כל חלקי העם, שרואים בהקמת מדינה לעם היהודי התגשמות של חלום והגשמה של חזון.
לכן, כעת, כאשר מדינת ישראל תהיה לראשונה הבית המרכזי והגדול של העם היהודי, זה הזמן לקחת אחריות על כלל היהודים, גם על מי שאינם גרים במדינת ישראל. המגמה לדחות חלקים ממי שסייעו ומסייעים בהקמתה וקיומה תהיה לא הוגנת, לא חכמה ובעיקר מנוגדת לערכים היהודיים שעומדים בבסיס המדינה.
עלינו לזכור כי רוב היהודים החיים כיום בעולם נולדו למציאות בה מדינת ישראל היא עובדה מוגמרת. עבורם היא המולדת השנייה ונאמנותם אליה גדולה מאוד. הטלת הספק בלגיטימיות של השתייכותם לעם היהודי, על בסיס מקום מגוריהם או אזרחותם – תיתפס בעיניהם כמוזרה במקרה הטוב והיא ודאי שלא מקרבת אותם יותר למדינה, ליהדות או להחלטה לעשות עלייה.
בל נשכח שאנחנו לא נמצאים בתוך סביבה סטרילית, יהודי התפוצות רואים ושומעים סביבם קולות של ארגונים פרוגרסיביים או אנטי יהודיים. ביקורות או פעולות אשר יפרידו בצורה מלאכותית את אותם יהודים מן היהדות, עלולים לדחוף אותם אל עבר אותם ארגונים בעייתיים, במקום לקרב אותם אל מדינת ישראל או אל היהדות. אנחנו לא רוצים שמדינת ישראל תראה בעיניהם כמועדון חברים סגור ולאומני, אלא יותר כאומה גדולה וחשובה שרוצה אותם וכך הם ירצו להיות שייכים אליה.
מדינת ישראל צריכה להמשיך ולבסס את מקומה כמרכז העולמי של העם היהודי וכך צריכים לראותה יהודי העולם, גם אם הם רחוקים ממנה אלפי קילומטרים. מדינת ישראל צריכה להיות "אור ליהודים" גם אם עליה ארצה אינה חלק מתוכניותיהם. הוכח כבר, כי יהדות ישראל ויהדות העולם יכולות להוות ביחד עם יהודי חזק, מאוחד וחוצה גבולות. בואו לא נוותר כל כך מהר על חלקים מהמשפחה שלנו.
זו חובתנו הלאומית והיהודית.
* הכותב הוא מנכ"ל ארגון "גשר" הפועל לחיבור בין חלקי העם ולמען חיזוק הקשר בין מדינת ישראל ליהודי העולם
