חיבור שיר לאירוויזיון מעולם לא הייתה משימה פשוטה: שעות ארוכות של כתיבה, עריכה ועיבוד נדרשות בכדי לרקוח את השיר המושלם, שיסחף – כך מקווים – את אירופה ואת העולם כולו. לרוב, הוא יטמון בחובו קצב שנועד להתקבע במוח המאזינים, מסר ערכי ואם רוחו של המשורר טובה עליו, גם סלסול חולף, כדי שהנציג הישראלי לא ישכח מאין בא. אבל עברית בוטה, גסה וכבדה כמשקולת? לא ולא. אותה רצוי להשאיר מחוץ למתכון, שחלילה לא תפגע בניחוח האירופאי העדין העולה מהלהיט הנרקם. אבל השנה, כשהתחרות מתרחשת הרחק מהמציאות הקשה והכואבת בישראל, ולא רק במובן הפיזי, תאגיד השידור הציבורי חייב לדאוג שזה בדיוק מה שיקרה.
כבר למעלה מעשור ששפת העם היהודי כמעט שלא נשמעת על בימת האירוויזיון. מאז ומעולם היא הייתה חריגה בהמולת השפות "מלאות הקלאס" של שאר המתחרים, מה שגרם ליוצרים הישראליים לסבור שהדרך הברורה לניצחון היא טשטוש כל זכר למדינה החמה ממנה המריא מטוס המשלחת. בין אם על ידי בחירת נציג קליל, צבעוני, ורצוי עם חזות בינלאומית ככל שניתן, ובין אם על ידי שיר שהיה באותה מידה יכול להישלח על ידי מלטה או נורווגיה, לולא היו בו כמה מילים עבריות בודדות בקטעי המעבר.
אף שמדובר במחלוקת שכבר כמה שנים מעיבה על המשלחת הישראלית לתחרות, השנה לתאגיד השידור הציבורי לא אמור להיות אפילו צל של ספק. בכל שנה אחרת היה ניתן לתרץ את האנגלית כ"הגברת הסיכוי לניצחון והבאת כבוד לישראל", אבל הפעם זה לא תופס. נתחיל בכך שככל שמתקרבת התחרות, סיכוייה של ישראל לזכות או בכלל להשתתף בתחרות הולכים ופוחתים. הקריאה לחרם על ישראל מצד המדינות המתחרות, מתפשט בעוד ועוד מדינות ביבשת יותר מהר מנגיף הקורונה, ואפילו הגיעה למדינה המארחת. הלך הרוח הזה מתבטא היטב בתגובות השנאה הרבות שהגיעו דקות בודדות לאחר בחירת הנציגה לאירוויזיון אמש, בגמר הכוכב הבא.
ואם כבר עסקנו בשליחתנו לאירופה, עדן גולן, מדובר בעוד גורם שמחייב היצמדות לעברית. למרות כישרונה המדהים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בנציגה הכי פחות ישראלית שיכלה להיבחר. עוד מהאודישן הראשון, הקפידה עדן לשיר רק שירים שיובאו מרחוק, באנגלית צחה שמשוגרת בפיה היטב. עם דמות כל כך "אירוויזיונית", חובתו של התאגיד לשים דווקא בידיה שיר שכולו עברית, חוזק ורוח, ולא להיכנע לאווירת הבינלאומית שאופפת את התחרות, כמו שמבקש גם הציבור הישראלי.
"איך אפשר אחרי הביצוע המרגש ברמות של המשפחה של שאולי לא לשלוח מישהי שליטרלי מייצגת את ישראל ולא את האירוויזיון? אור הייתה אמורה לנצח", טענה אחת המגיבות לניצחונה ברשת. "זמרת מעולה אבל הכי לא מתאימה לייצג את ישראל", הסכימה אחרת ולא מעט גולשים הצטרפו לדעתה ואף טענו שהשנה צריך להישלח נציג שכולו נוטף ישראליות וקשר למלחמה. כמו למשל משפחתו של שאול גרינגליק ז"ל, לוחם שהשתתף בתחרות ונפל ברצועת עזה, שהותירו את הקהל ללא מילים לאחר ששרו בגמר את שירו האהוב, "בסוף הכול חולף".
מעל הכול, הסיבה הטובה ביותר לבחירה בשיר עברי מא' ועד ת' הוא הטיימינג והעובדה שהפעם לישראל באמת אין מה להפסיד. ברור לכל שהרווח האמיתי של ישראל בתחרות הזו, הוא לא הניצחון שגם אם יגיע בדרך נס, יביא את התחרות בשנה הבאה למדינה אבלה ושקועה בהוצאות. אלא החשיפה הנדירה בה ישראל תוכל להציג את הצד שלה, ואפילו להסיט לרגע את החיצים שמופנים לעברה מכל יבשת. ההפסד שספגה ההסברה הישראלית ברשתות החברתיות היה בלתי נמנע, אבל השיר שייבחר השנה, ייתן לישראל סיכוי לעלות מעל כל הקולות הפרו פלסטיניים והאנטישמיים למשך שלוש דקות שלמות. זאת, רק בתנאי שהיא תשמיע את קולה כמו שצריך, בעברית גרונית, חמה ואמיצה, שתפיץ גאווה לאומית ואמונה בצדקת דרכינו בכל רחבי שוודיה הקרירה וגם מעבר לגבולותיה.
תאגיד השידור הציבורי אומנם הכריז שהשנה "חובה לשלב בשיר המוצע מילים בשפה העברית", אבל ברור שהדרישה אינה מספיקה. האם בשנה שבה גם בזירה התרבותית אנחנו מותקפים מכל כיוון, לא עדיף לוודא שהמשלחת הישראלית תהיה מקור חוזק לעם היהודי שבור הלב, מאשר להשאיר פתח להתחנפות לאומות העולם? ולמרות הסיכוי הקלוש, אם נזכה, עלינו לעשות זאת כמו לא מעט זוכים ממדינות אחרות, שדבקו בשפתם והניפו את הגביע בידיעה שמה שהביא להם את הניצחון הוא לא העובדה שמילות השיר היו מובנות, אלא גאוותם בתרבות הייחודית שממנה הגיעו, ועבור ישראל, זהו הניצחון האמיתי והיחידי.
