ב־10 בנובמבר 1975 העבירה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 3779, אשר קבעה כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". בתגובה, שגריר ישראל באו"ם דאז, חיים הרצוג, קרע הדפס של ההחלטה מעל במת האו"ם, והצהיר כי ההחלטה "נותנת תוקף לא רק להתקפה אנטי־ישראלית מהסוג המכוער ביותר, אלא גם להתקפה על היהדות".
כעבור 48 שנה, מתקפתו האכזרית של חמאס על מדינת היהודים העניקה גיבוי לאנטישמיות לגלות את פניה המכוערות ברחבי העולם המערבי כולו. בלונדון, פריז וניו־יורק צועדים אלפים וקוראים "מהנהר עד הים". כוונתם, שתורגמה למעשים כגון רצח היהודי פול קסלר מקליפורניה, היא לבצע רצח עם – ביהודים במדינת ישראל, וביהודים בכל מקום שהם. הקונספציה הנאיבית שניסתה לבדל בין אנטי־ציונות לאנטישמיות נופצה באחת. הזוועות הנוראיות של חמאס יצרו אפקט דומינו בדמות זינוק דרמטי בגילויי אנטישמיות ברחבי העולם, מהרווארד ועד יוהנסבורג. המסר ברור: אנטי־ציונות היא אנטישמיות.
אכן, הקהילות היהודיות בעולם ובפרט הקהילה הגדולה בצפון אמריקה, הן חלק אינטגרלי מן המלחמה הישראלית־יהודית נגד חמאס וציר הרשע. כבר ב־7 באוקטובר, הקהילה היהודית העולמית התגייסה באופן מלא עבור ישראל, מתרומות מסיביות של ציוד חיוני לצה"ל ולמפונים ועד גיוס הנהגת מדינותיהם לתמיכה חד־משמעית בישראל.
בישראל מבינים כי המאמץ המלחמתי כולל את החזית ואת העורף, אשר משלבים ידיים לחיזוק וחיסון הלוחמים והכלכלה. אך האמת צריכה להיאמר: המאמץ המלחמתי כולל לא רק את החזית ואת העורף הישראלי, אלא גם את העם היהודי בתפוצות – האח בעזה, האימא בבית, והבן־דוד בניו־יורק. כשם שצה"ל מתמודד עם כדורי האויב והעורף מתמודד עם מטחי רקטות, יהדות העולם מתמודדת עם מתקפות אנטישמיות, בתדירות ובעוצמה שרק הולכות וגוברות.
ההשוואה בין אנטי־ציונות לאנטישמיות, והרחבת שדה הקרב ליהדות העולם, חייבות לחולל תפיסה חדשה, כתמונת ראי לאיום שניצב כלפי יהדות התפוצות ותרומתן למאמץ המלחמתי. אם התקפה על ישראל היא התקפה על יהדות העולם, אזי יש להרחיב את עצם הגדרתה של מדינת ישראל, ולכלול ייצוג קונקרטי ליהדות העולם בתוך מדינת היהודים.
12 מושבים בכנסת
המגן שהיהדות העולמית מספקת לישראל קורא לנו לחדש את המאמצים למצוא ייצוג ליהדות זו בתוך מוסדות המדינה. עצם הקמתה של מדינת ישראל כמדינה לעם היהודי חוללה מהפכה בהיסטוריה היהודית ואף בהיסטוריה המודרנית. הכללת יהדות העולם במנגנון המדינתי של ישראל עשויה להיות מהפכה של ממש, ותגובה ישירה למלחמה המנוהלת נגד מדינת ישראל בדרומה ובצפונה, ונגד העם היהודי מארצות הברית ועד אנגליה ואוסטרליה.
יוזמות של מדינת ישראל כלפי יהדות התפוצות נדונו במשך שנים. לאחרונה ייסד הנשיא יצחק הרצוג את "קול העם: יוזמת הנשיא לדיאלוג יהודי עולמי". שרת התפוצות לשעבר עומר ינקלביץ' וח"כ תהילה פרידמן קראו לכונן מנגנון ייעוץ שבמסגרתו ממשלת ישראל תתייעץ עם מנהיגי יהדות התפוצות לגבי הצעות חוק רלוונטיות ליהדות העולמית. בשנת 2004, הנשיא דאז משה קצב שקל את הקמתו של פרלמנט יהודי עולמי, כבית שני של הכנסת. רעיון זה התפתח ל"פורום היהודי העולמי", אך הרעיון מעולם לא השתרש במלואו. ראש הסוכנות היהודית לשעבר נתן שרנסקי תמך בהקמת "מועצת העם היהודי". צביקה קליין, העורך הראשי החדש של הג'רוזלם פוסט, הציע להקים בירושלים שגרירות יהודית עולמית.
במהלך כהונתו כשר הכלכלה והתפוצות ב־2014, הציע נפתלי בנט להפוך את יהודי התפוצות ל"מעין אזרחים" של מדינת ישראל, על ידי שילובם המעשי והרעיוני בכל מקום שהדבר אפשרי, בוודאי בתחומים הנוגעים ליהדות העולם. ברוח זו הגיש ח"כ לשעבר יום־טוב כלפון הצעת חוק המעניקה "ויזות יהודיות" לכל היהודים הזכאים לזכות השיבה, המאפשרות להם להיכנס ולצאת בשערי המדינה כאוות נפשם, והופכות אותם למעין אזרחים דה־פקטו של מדינת ישראל. טל קינן, איש עסקים אמריקאי־ישראלי, הציע כי נשיא מדינת ישראל יהפוך לנשיא העם היהודי.
יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר, צבי האוזר, הציע את התוכנית המקיפה ביותר בהקשר זה. במרכזה עומדת הצעה להקצות 12 מושבים חדשים בכנסת ישראל לנציגי יהדות העולם, עם זכויות הצבעה בכמה תחומים מרכזיים, כמו בחירות לנשיא המדינה. האוזר הציע גם להקצות כ־1% מתקציב המדינה ליהדות התפוצות, ואף הניח על שולחן הכנסת הצעה המבקשת לעגן זכות הצבעה מרחוק עבור ישראלים השוהים או גרים מחוץ לישראל בזמן הבחירות לכנסת.
לא רק עיר מקלט
אני סבור שיש לקדם תוכנית אסטרטגית ומקיפה לעם היהודי, אשר משלבת את הרעיונות שהוצעו לאורך השנים. בבסיסה תעמוד ההבנה כי העם היהודי בתפוצות מהווה לא רק שכפ"ץ לכל דבר ועניין עבור מדינת ישראל במלחמתה, כאשר הוא סופג את חיצי האנטישמיות ומצייד את החזית בנשק וציוד חיוניים, אלא מהווה גם משאב האסטרטגי היקר מכול שעומד לרשותנו. בעוד למדינות אחרות יש משאבי טבע כגון נפט, מים ומינרלים, מדינת ישראל מחזיקה במשאב החשוב ביותר – הון אנושי, אשר מהווה את פסגת המוח והרוח האנושי.
גיבוש רעיונות ומציאת דרך מעשית לשלב את יהודי העולם כ"מעין אזרחים" במדינת ישראל, תהיה קפיצת דרך מוסרית ואסטרטגית עבור מדינת היהודים. לנציגות יהדות עולמית בכנסת ישראל תהיה השפעה גדולה על הזהות היהודית העולמית ועל מעורבות של קהילות יהודיות בעניינים ישראליים־יהודיים. היבטיו הטקסיים יטפחו שייכות יהודית. כך למשל, בחירות לנציגים יעוררו הזדהות ופעילות פוליטית יהודית־ישראלית בקהילות ברחבי העולם. שילוב גישתו המקיפה של האוזר, עם רפורמה במוסדות היהודיים הבינלאומיים ברוח הצעתו של שרנסקי לכונן פרלמנט יהודי עולמי, תביא לפריחה ברוח העמיות היהודית, ותשמש קיר ברזל מול אויבינו המבקשים לכלותנו.
תוכנית זו אכן מאתגרת את יסודות התפיסה של מדינת הלאום המודרנית, אך לטובה. היא קובעת כי מדינת ישראל, מדינת היהודים היחידה בעולם, איננה מסיימת את תפקידה בהצעת מקלט עבור זכאי חוק השבות, אלא רואה בכל יהודי באשר הוא חלק בלתי נפרד מהווייתה של מדינת ישראל. זהו רגע קריטי שבו מדינת ישראל והעם היהודי חייבים להגיב למתקפה הכפולה על היהדות, בתוך ישראל וברחבי העולם, בתוכנית אסטרטגית. כאשר אנטי־ציונות היא אנטישמיות, אזי עצם הרעיון הציוני חייב להציע ייצוג ליהודים הנמצאים בגופם במערב, כאשר ליבם גם במזרח.
ההצלחות של צה"ל הן במידה רבה בזכות מאמצי העורף הישראלי יחד עם הגיבוי של יהדות העולם. יהודי התפוצות שותפים לנטל, מהווים חלק בלתי נפרד מהמאמץ המלחמתי ומתמודדים עם אנטישמיות מדי יום. הם משאב יקר מכול, צורך אסטרטגי חיוני למדינת ישראל. הגיע הזמן לקדם תוכנית אשר תשקף את חשיבותם, תוקיר אותם ותעניק להם ייצוג בתוך מדינת ישראל.
