שבוע לא קל עבר על כוחותינו במשרד החוץ. מצד אחד, ביקורו של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי היה משב רוח רענן שכולם היו זקוקים לו. בעיתות מלחמה ואנטישמיות גואה הוא מילא את כל הציפיות וקיים את כל ההבטחות. מיד לאחר שנחת הכריז על העברת שגרירות ארגנטינה לירושלים. משם נסע ישירות לכותל, הידק את מצחו אל האבנים העתיקות, הזיל דמעה והודיע כי יכריז על חמאס כארגון טרור. הוא גם נסע לביקור בעוטף ונפגש שם עם משפחות חטופים. בקיצור, ביקור שתכליתו המדינית היא בעיקרה הבעת הזדהות, עניין ממש לא מבוטל בימים אלו. ובכל זאת, כאשר התבקשו השבוע אנשי משרד החוץ להגדיר את מהות הביקור, נרשמה תזוזה של אי נוחות. והסיבה: חורים מסתוריים בלו"ז הנשיאותי, שבמשרד החוץ התקשו לספק להם הסבר. שגרירות ארגנטינה, אמרו, העדיפה שישאירו לה לנהל את הביקור, והורידה מסך כבד של עשן על סדר היום של הנשיא החדש.
האם היה זה בלגן חינני בנוסח דרום־אמריקאי, או אולי משהו מעבר? ובכן, אם לשפוט על פי מדיניות הסיקור הארגנטינית, בהחלט היה בה אלמנט כבד של שליטה. לתקשורת הישראלית לא ניתנה גישה ישירה לנשיא, ומה ששוחרר היה מאוד מבוקר ומתוסרט. המדיניות הזו מיוחסת לאחותו של הנשיא, קרינה מיליי, המכונה "אֶלחֶפֶה", כלומר הבוס. היא ניהלה את הקמפיין שלו לנשיאות, והיום היא מנהלת את לשכתו ונחשבת ליועצת הקרובה אליו ביותר.
מיליי פרץ לתודעה הגלובלית כבר בשלבים הראשונים של מסע הבחירות שלו לנשיאות, כאשר הגדיר את עצמו כאנרכו־קפיטליסט והבטיח לטפל בכלכלה הארגנטינית הכושלת בכלים של מסור חשמלי. אך הקפיצה הגדולה הגיעה לאחר שהעולם התבשר כי למסע הקסם שלו לנשיאות ארגנטינה נלווה גם מסע רוחני אל מקורות היהדות. לא מפתיע שבניסיון להסביר את טיב הקשר המיוחד שלו עם אחותו, הוא נזקק להשראה מקראית. הוא תיאר את הקשר ביניהם כקשר בין משה רבנו לאחיו אהרן, הכהן הגדול. קרינה, הסביר, היא משה, שאומנם היה כבד פה וכבד לשון, אך היא המנהיג האמיתי. ואילו הוא, הצטנע מיליי, אינו אלא אהרן הכהן שעוזר בכישוריו הוורבליים להביא בשם אחותו את הבשורה לעולם. בקיצור, "אלחפה" היא לא רק הבוס אלא גם המוח.
לא בטוח שההשוואה הזו מדויקת כל כך. אבל אל דאגה, יש מי שעושה סדר בעניין. זהו הרב שמעון אקסל ואחניש, מורו הרוחני ורבו האישי של נשיא ארגנטינה, שמונה על ידו לשגריר ארגנטינה בישראל. ואחניש, בוגר ישיבת הנגב בנתיבות, הוא רבה של קהילת יהודי מרוקו בבואנוס־איירס. בהשכלתו הוא פסיכולוג חינוכי, ואולי גם זה חלק מסוד היחסים הקרובים בין השניים. בעוד אביו הביולוגי של מיליי התעמר בו ונהג להכותו, כפי שסיפר הנשיא הארגנטיני, ואחניש מספק כנראה תיקון ודמות אב. מי שראה כיצד ואחניש תומך במיליי הנרגש עד דמעות בדרכו אל הכותל, ואת החיבוק העז בין השניים לאחר שהנשיא הרכין את ראשו אל אבניו, הבין במה מדובר.
השניים נפגשו לראשונה ב־2021, והכימיה ביניהם הייתה מיידית ועמוקה. מי שהכיר ביניהם היה הכלכלן חוליו גולדשטיין. בכתבות בתקשורת הארגנטינית סיפר גולדשטיין כי מיליי היה אז בעיצומו של משבר נפשי עמוק, לאחר שבראשית המרוץ לנשיאות הותקף קשות ברשתות החברתיות וכונה "נאצי" ו"היטלר" . גולדשטיין המליץ למיליי לפנות אל הרב ואחניש. בפגישה עימו עבר מיליי סוג של טרנספורמציה, לאחר שוואחניש הסביר לו כי יש לו ייעוד וכי הוא נמצא בעיצומו של מסע לשחרור ארגנטינה. מיליי אימץ את המסר, נרגע ואסף כוחות להמשך המסע. מאז הפך ואחניש ליועצו הקרוב ולמורו הרוחני. הוא גם זכה בכבוד לברך את מיליי במעמד הכתרתו לנשיא ארגנטינה, בטקס בין־דתי בקתדרלה של בואנוס־איירס.
לא נעול על חב"ד
מסעו של חאבייר מיליי תפס לא מעט כותרות בחודשים האחרונים, גם סביב הרומן שלו עם תנועת חב"ד וביקורו המתוקשר בקבר הרבי מלובביץ' בניו־יורק. אבל בדיעבד מסתבר שהוא ממש לא נעול על תנועת חב"ד. אם לשפוט על פי הדיווחים בתקשורת הארגנטינית, תחומי העניין שלו התרחבו בינתיים לדמויות מופת, רבנים ומקובלים בקרב יהדות מרוקו ואפילו בציבור החרדי הליטאי. מי שיזהה כאן את חותמו של ואחניש, לא יטעה. זו כנראה גם הסיבה לכך שלו"ז הביקור של נשיא ארגנטינה נותר חשאי ברובו. אם לשפוט על פי מה שהתפרסם בתקשורת הארגנטינית, שלא ממש יודעת להבדיל מי הוא מי בעולמות הרבניים, הנשיא מיליי אמור היה לפגוש כאן יותר רבנים מפוליטיקאים. מה שהופך את ביקורו בישראל ליוצא דופן במובנים רבים כל כך, כאלה שפקידי משרד החוץ בירושלים מתקשים לעכל. במסגרת הביקור המדיני שהוגדר גם כמסע רוחני, פגש השבוע מיליי גם את הרבנים הראשיים לישראל, דוד לאו ויצחק יוסף. השלושה נועדו במלון המלך דוד בירושלים, שבו התאכסן הנשיא בעת ביקורו.
לפי הפרסום בתקשורת הארגנטינית, שלא ממש בקיאה בעולמות הרבניים, הנשיא מיליי אמור היה לפגוש כאן יותר רבנים מפוליטיקאים
אבל זוהי התחלה צנועה בלבד. השמועות העיקריות שעשו להן כנפיים דיברו על מפגש מתוכנן בין הנשיא מיליי ובין הרב דוד אבוחצירא מנהריה, נכדו של הבבא־סאלי, הידוע כמקובל ועושה ניסים בזכות עצמו. שמעו של הרב והמקובל יצא גם מעבר לים, אולם מקורבי הרב בנהריה לא היו בטוחים שפגישה כזו אכן תתקיים. וגם אם כן, אמרו, היא תתקיים בחשאי, הרחק מן העין. הרב אינו חובב תקשורת המונים, ואף שהוא מקבל קהל הוא מעדיף להתבודד. גם בבית הכנסת שלו הוא מתפלל בחדר פרטי עם מחיצה בינו לבין הקהל.
אז האם ייתכן שהרב, במחילה מכבודו, יעלה לירושלים לפגוש את הנשיא? לא יקום ולא יהיה, פסקו חסידי הרב בנהריה. הרוצה את הרב יבוא אליו. מה שהזכיר לאחד מוותיקי משרד החוץ את הסיפור הידוע על הנשיא השלישי זלמן שז"ר, שבעת ביקורו בניו־יורק הלך לבקר את הרבי מלובביץ'. בישראל נרעשו: הכיצד? הנשיא מחלה את פני הרב? זה ממש בניגוד לפרוטוקול. שז"ר התבקש לתרץ, וקיימות שתי גרסאות כיצד ענה. הראשונה, "אני חסיד". השנייה, "אני יהודי".
כך או כך, הרב דוד אבוחצירא אינו האחרון ברשימת הרבנים שנשיא ארגנטינה היה אמור לפגוש. ואם במקרה של נכדו של הבבא־סאלי עוד אפשר להבין את ההקשר, הרי שהתעלומה הגדולה היא הקשר בין ביקור הנשיא ובין הברכה שעל פי התקשורת הארגנטינית הוא היה אמור לקבל גם מהפוסק החרדי הרב אשר וייס. במקרה הזה, האנטומיה של החיבור סתומה לחלוטין. "מה יש פה כל כך להתעמק", אמר השבוע איש חב"ד מוכר, בחצי קנאה. "הוא משיגינער, מה שנקרא משיגינער לטובה. בא לאסוף ברכות ויצא ברכוש גדול. חב"ד, אבוחצירא, ליטאים, מה זה משנה. שיהיה לו לבריאות. העיקר שיהיה לטובה".
אנטי־דוט לשנאה
אז אפשר להישאר בתחום הברכות והפולקלור. אבל התקשורת הארגנטינית, שכלל אינה מודעת להקשרים ולחיבורים הישראליים, חושפת קטעי מידע נוספים, מעניינים לא פחות. לפיהם, מעבר למפגשים עם הרבנים היו מתוכננות לנשיא פגישות פרטיות נוספות. אחת מהן היא עם אייזיק אסא, מיליונר יהודי־מקסיקני שהקים את ארגון אילן, הפועל למען חיזוק היחסים בין ישראל למדינות מרכז ודרום אמריקה ולקהילה ההיספנית בארה"ב. ביוני האחרון הושקה בנמל התעופה בן־גוריון יצירת הענק "עם ישראל חי", שהגיעה ממקסיקו והוצבה בשער הכניסה לישראל. היצירה, מתנת אילן, מתארת 4,000 שנות היסטוריה יהודית מימי התנ"ך ועד היום, כולל את מנהיגי הציונות, ראשי ממשלות, נשיאים, זוכי פרס נובל, לוחמים, יוצרים ואישים מובילים בחברה הישראלית. בין השאר נראים שם משה מונטיפיורי, אלברט איינשטיין, דוד בן־גוריון, מנחם בגין ובנימין נתניהו.
שם נוסף שהוזכר ברשת CADENA3 הארגנטינאית כמי שהנשיא אמור לפגוש מעניין לא פחות. זהו המיליארדר היהודי סיימון פאליק, שמשפחתו במקור מדרום אמריקה – ונצואלה ופנמה. פאליק ידוע כנדבן של הימין הישראלי וכידיד אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בתחילת המלחמה הנוכחית פורסם כי בני הזוג נתניהו עברו להתגורר בווילה של משפחת פאליק בירושלים, מה שעורר ביקורת ציבורית עזה. אם אכן ייווצר חיבור בין משפחת פאליק לנשיא ארגנטינה, יהיו להם נושאים משותפים לשיחה מעבר להקשר הגיאוגרפי. הנשיא מיליי היה במשך 15 שנים הכלכלן הראשי של חברת קורפורסיון אמריקה, חברה פרטית המחזיקה ב־50 שדות תעופה ברחבי היבשת ומחוצה לה, ואילו בבעלותה של שפחת פאליק רשת הדיוטי פרי Duty Free Americas. בסביבתו של פאליק הכחישו השבוע את קיומה של פגישה בינו ובין הנשיא מיליי.
מעבר לפולקלור ולחיבורים האישיים, הדתיים והפסיכולוגיים, נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי הוא בראש ובראשונה סוג של אנטי־דוט לכל התופעות של שנאה, אנטישמיות וחרם על ישראל, שהולכות ומתפשטות מדרום אפריקה ועד ניו־יורק, מקטאר ועד ונצואלה. הפוטנציאל לשיתוף פעולה מדיני, פוליטי וכלכלי עם ארגנטינה הוא עצום, ולא רק משום שזו ארץ ענקית ומדינה שהייתה פעם מעצמה כלכלית ועשויה לשוב להיות כזו. בארגנטינה תחת מיליי יש גם פוטנציאל למלחמה נגד איראן, שכובשת עוד ועוד טריטוריות ביבשת הלטינית. ארגנטינה כזו היא אנטי־תזה לכלכלה של מדינות הבריקס, שנועדה לעקוף את המערב ואת כלכלת השוק של המדינות הדמוקרטיות. מיליי הצהיר כבר בשלב מוקדם ששתי בנות הברית שלו יהיו ישראל וארה"ב. עד כה הוא מקיים. האם המסע הרוחני־סנטימנטלי שלו ליהדות יוכיח את עצמו כמשהו שמעבר לגחמה אישית ויתורגם למדיניות חדשה? בינתיים הוא לא רק מבטיח לקיים, הוא גם עושה. צריך לקוות שגם האינטרסים הפוליטיים והכלכליים משני הצדדים יעלו בקנה אחד עם ההצהרות.
