אולי תכעסו עליי: באינסטינקט, כששמעתי השבוע שבתרגיל בפיקוד המרכז אחד התרחישים היה שמתנחלים חוטפים פלסטיני להתנחלות, התפקעתי מצחוק. אחר כך הגיעו עצבים, אבל בהתחלה נקרעתי. לא כי זה מצחיק, אלא כי דמיינתי כמה קצינים וקצינות יושבים באיזה חדר ישיבות בבוקר אחד, שבוע קודם לכן. על השולחן כמה בקבוקי סודה ובורקס או שניים, ועל המסך מצגת פאואר פוינט עם שקפים על מנהלות, סדרי כוחות, זמנים, הפתעות ועוד חפירות. תחת הכותרת "תרחישים", בשקף 54, ממש לקראת הסוף, הוצג תרחיש שבטח נתנו לו איזה שם קוד מגניב – "אויב מבית" או "ח"ח – חטיפת חווארה". והקצין האחראי על התרגיל הסביר וכולם הנהנו ורשמו הערות. ואף אחד לא עצר שנייה וחשב לעצמו שזה התרגיל הכי חסר טקט בתולדות המדינה.
צה"ל הוא הצבא של כולנו. אוהבים אותו, חולים עליו, מארגנים לו על האש. וכן, יש בו לא מעט אנשים שמתנחלים לא באים להם בטוב. אבל רבאק, קצת טקט נשמות. זה ברמת לשאול מישהי באיזה חודש היא כשהיא בכלל לא בהיריון. באמת החלטתם שבין הלוויה בקרני־שומרון להלוויה בעלי אתם מוכרחים לתרגל עכשיו אירוע הזוי, שהסיכוי שיקרה שקול לסיכוי שעיתון הארץ יפרסם כתבה על כך שבעזה יש עדיין יותר מדי בתים שעומדים על תילם?
מדינת ישראל היא בערך המדינה היחידה בעולם שלא זקוקה בכלל לביום אויב. הוא מביים את עוצמו יופי. צבא צריך להיות יצירתי, אבל ברמת האויב במדינתנו הקטנטונת אין באמת צורך ביצירתיות. זאת לא זוגיות שדורשת מכם לנסות מדי פעם דברים חדשים כדי לרענן את הקשר. אתם צבא של מדינה יהודית, שמוקפת בגזיליון מוסלמים מכל מיני סוגים שלא משתגעים על הקטע שלנו. אין לכם מספיק זמן חיים כדי לתרגל את כל התרחישים הקיימים לפני שמגיעים לבעיית המתנחלים. רוצים, בשביל הכיף, משהו יצירתי? לכו על תקיפה של בהאים. עזבו את המתנחלים.
אני קצת מרחם על החיילים שאולצו לביים מתנחלי אויב. גם כי אני מניח שרובם המוחלט חשו לא בנוח, אבל לך תארגן מרד באמצע מלחמה, וגם כי מרגע שהם החלו לשחק מתנחלים הם נאלצו להילחם בדחף לרוץ לתרום איזו כליה ואז לעלות על ציוד ולהיכנס ברבאק לחאן־יונס.
אני גם מוכן לקבל את ההתנצלות של האחראים לאירוע, אבל התנצלות לא מספיקה כאן. אני לא קורא לערוף ראשים (אם כי אולי צריך. לא פיזית, כן? אל תתחילו לתרגל תרחיש של עריפת ראשים בפיקוד המרכז בידי תושבי רמת־גן), כי בפרפרזה על משפט שאוהבים להשתמש בו לאחרונה, שנאת מתנחלים היא רעיון, ואי אפשר להשמיד רעיון. אז בתחקיר על התרגיל צריך לבדוק לא מי הכין את המצגת עם התרחישים, אלא איך הגיע הרעיון לראש של מי שהכין אותה.
לפני שנה דיברו כאן על חוזה חדש שהמדינה צריכה לחתום עם אזרחיה. אחרי ההקרבה של ציבור המתנחלים (מילה שאני אוהב. גם את המילה "מתיישבים" אני אוהב, אל תשלחו לי מכתבים), אשמח לבקש ממנסחי החוזה להכניס איזה נספח על היחס הבזוי שמקבלת הקבוצה הזאת מחוגים בתקשורת ובארגוני הביטחון. זה נחמד מאוד לפרגן להם על ההקרבה בשדה הקרב, אבל אם לא תתחילו לטפל במחוללי השנאה כלפיהם, אתם סתם מביימים אוהב.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
