עם תחילת המלחמה פרסם פיקוד העורף הנחיה לציבור לגבי שהייה והצטיידות במרחב המוגן. בין השאר הונחו אזרחי ישראל להחזיק בבית מלאי מים של 3 ליטרים לאדם ליום למשך 72 שעות, מלאי מזון יבש ומשומר, תרופות, פנס, רדיו וערכת עזרה ראשונה. ההודעה שלחה את עם ישראל בהמוניו אל רשתות השיווק, שם התרוקנו המדפים משישיות מים וקופסאות שימורים. מאז נזהרים בפיקוד העורף מהמלצות מסוג זה. מה שמבחינתם נראה כמוכנות בסיסית, בציבור הרחב עלול להיחוות כפאניקה.
בניגוד למלחמה שפרצה בשמחת תורה ונחתה עלינו בהפתעה גמורה, מלחמה בצפון כבר לא יכולה להפתיע אותנו. תושבי הצפון מפונים מבתיהם כבר כמעט ארבעה חודשים. במהלך התקופה הזו היו אינספור היתקלויות עם חיזבאללה ומתקפות פצמ"רים על שטח ישראל. למעשה מתנהלת שם מלחמה בעצימות מוגבלת. תושבי הצפון לא יוכלו לחזור בבטחה אל בתיהם ללא הסרת האיום של חיזבאללה, כך שמלחמה באזור היא כנראה רק עניין של זמן. גם הדיבורים האמריקניים על הסדר מדיני שכביכול ירחיק את חיזבאללה מהגבול, הם רק דחייה של המלחמה בפרק זמן נוסף. בשכונה שלנו, ואחרי 7 באוקטובר אנחנו מבינים זאת עשרת מונים, אין תחליף לקביעת הגבול באש.
בפיקוד העורף מעוניינים להכין את הציבור למלחמה בצפון, אבל לא רוצים לייצר פאניקה. כאשר כל הצהרה שלהם שולחת את הציבור לרוקן את מדפי המרכולים, ועשויה להיתפס אצל האויב כהיערכות למלחמה ובכך להקדים אותה בפועל, הם מעדיפים להיזהר בכל מילה. במערכת הביטחון ערוכים זה מכבר לתרחיש של מלחמה צפונית, אבל לא יוצאים עדיין בהצהרות לציבור.
אלא שלצד ההיערכות החיונית והעיקרית של מערכת הביטחון, ראוי שגם המערכת האזרחית תתכונן למלחמה. כאן כבר לא יהיו הפתעות. כל התירוצים הממשלתיים על כשלי ההתמודדות עם הכאוס הראשוני של המלחמה הנוכחית, אינם תקפים במקרה הזה. האפשרות של מלחמה בצפון ידועה היטב, הסבירות שלה לא נמוכה כלל ועיקר, וכל האיומים מוכרים. הפעם הממשלה כולה צריכה להיערך, לא רק להיבטים הביטחוניים של המלחמה אלא גם לאלה האזרחיים והכלכליים.
מתווה חירום למערכת החינוך
מאז 7 באוקטובר כולנו ראינו מה עושה מלחמה לחברה ולכלכלה הישראלית. במשך שבועות ארוכים גויסו אזרחים רבים למילואים, משפחות ישבו במרחבים המוגנים, מערכת החינוך לא תפקדה, עובדים זרים עזבו את הארץ ולעובדים פלסטינים לא אושרה הכניסה. בחודשים הראשונים לא היה ענף בכלכלה הישראלית שלא נפגע, ותחומים רבים ממשיכים להיפגע גם כעת. על פי הערכות משרד העבודה, בשיאה של המלחמה כחמישית מכוח העבודה הישראלי היה מושבת ובכלל זה חיילי מילואים, מפוני הצפון והדרום, עובדי תעשיות שלמות כמו תיירות, פנאי וענף הבנייה, וכמובן הורים לילדים קטנים.
שני הגורמים שעיכבו את חזרת המשק לתפקוד נורמלי היו בעיקר גיוס המילואים ומערכת החינוך. את המילואימניקים היינו צריכים במקום שהם נשלחו אליו, אבל מערכת החינוך הקשתה גם על מי שנשאר בבית לחזור לתפקד. מוסדות החינוך פעלו לסירוגין ולפרקים, בלי התראה ובלי יכולת לתכנן – שבועיים לא, שבוע בזום, שבוע כן אבל רק עד אחת בצהריים, ובכל מקום הנחיות אחרות. זוהי מערכת חינוך שלא מצליחה לספק חינוך לילדים וּודאות להורים, ואיננה מספקת לאזרחים שירות ציבורי מרכזי שיש לו גם השפעה גדולה על הכלכלה.
כשהמלחמה בדרום הפתיעה אותנו זה היה מובן, אבל אין סיבה שמערכת החינוך לא תתכונן למצב של מלחמה בצפון. לא צריך לחכות שהיא תפרוץ כדי להתמודד איתה; אפשר ורצוי כבר עכשיו, על סמך הניסיון הקיים, להתכונן למצב חירום שכזה. למשל, משרד החינוך יכול להכין מתווי הפעלה שונים למערכת החינוך, בהתאם להגדרות של פיקוד העורף והחלוקה לאזורים אדום, צהוב וירוק, על פי רמת האיום. אפשר לקבוע שהעדיפות ללימודים פיזיים במצב של תשתיות מוגבלות תינתן לתלמידים בכיתות הצעירות, כך שבכל מקרה הילדים הקטנים יהיו במסגרת מלאה ויקבלו את בסיס ההשכלה שלהם. בעבור מצב שבו מרבית חלקי הארץ יהיו תחת מתקפת טילים, משרד החינוך יכול לייצר מתווה חירום שיאפשר לשר החינוך לקבל החלטות קריטיות. למשל, לא להפעיל את מערכת החינוך ולשנות את לוח החופשות בהתאמה, כגון להקדים חלק מהחופש הגדול ולהשלים ימי לימודים בקיץ.
בצה"ל דאגו מראשית המלחמה ל"כלכלת חימושים". ממשלת ישראל, לעומת זאת, רוקנה את כל מחסני הסיוע שלה מול האיום הראשון
במשרד החינוך מסרו לנו השבוע כי הם נערכים לתרחיש של מלחמה צפונית, ומחוז הצפון של המשרד ידאג להעביר לתלמידים חומרי למידה וערכות הפוגה ״עד הבית״, במרחבים המוגנים. השבוע נערך במשרד החינוך תרגיל מלחמה בתרחיש שבו לא ניתן לקיים לימודים, ומחוז הצפון תרגל דרכים אלטרנטיביות לאיסוף מידע ומתן מענה לנפגעים. בחלק מהתסריטים שתורגלו, מחוז הצפון תכנן מבנה ארגוני שלפיו יחולק המחוז לשש נפות. בראש כל נפה יעמוד מפקח בכיר שיהיה אמון בין היתר על מתן המענים החינוכיים והרגשיים בתחומו.
קופה ריקה
תרחיש של מלחמה בצפון עלול להפוך את תקציב 2024, שרק עכשיו הגיע לכנסת, לחסר משמעות עוד לפני שאושר באופן סופי. כבר עכשיו, הגירעון מתוח עד קצה היכולת הממשלתית לשלם את החוב הלאומי. קיצוצים נעשו בכל משרדי הממשלה והתוכניות הממשלתיות, והם ישפיעו גם על השנים הקרובות, שיהיו הדוקות מאוד מבחינה תקציבית. אם הממשלה תידרש שוב לממן תוספת עלויות ניכרת לצורך התחמשות ומילואים, הדבר יכביד מאוד על התקציב ועל הכלכלה בכלל. חזית שנייה והתרחבות המלחמה יביאו שוב לפגיעה בשוק העבודה, בתפקוד העסקי וביכולת של חברות להתאושש ולפצות על ההפסדים בחודשים האחרונים.
במשרד האוצר מעדיפים שלא לחשוב על תרחיש ספציפי למלחמה בצפון, אבל עובדים על תוכניות מגירה למקרה שיידרשו להגדיל באופן מיידי ומשמעותי את ההוצאות הממשלתיות, במקביל לחיתוך חד בהכנסות. מה שברור שם כבר עכשיו הוא שהיד הנדיבה של החודשים האחרונים לא תוכל להימשך. מתווה הפיצויים לעסקים יצטרך להיות הרבה פחות נדיב כשהקופה הציבורית ריקה. מה שיכולנו להרשות לעצמנו עכשיו בקושי רב, לא נוכל להרשות בשום אופן במקרה של חזית שנייה בתוך השנה הקרובה. את התוכניות האלה חשוב לערוך כבר עכשיו, כי אם וכאשר תפרוץ המלחמה, וכשהרגש נוטה לגבור על השכל, הפוליטיקאים ירצו לתת הכול לכל מי שמבקש.
בצה"ל נערכו עוד מראשית המלחמה לאפשרות של מלחמה בצפון, ודאגו ל"כלכלת חימושים" שהשאירה מספיק תחמושת וציוד גם לחזית השנייה. ממשלת ישראל, לעומת זאת, רוקנה את כל מחסני הסיוע שלה מול האיום הראשון, וכרגע אין לה מספיק מאגרים לסיוע אזרחי מקיף במקרה של מלחמה שנייה. מי שדאג להרחיב את מעגל היישובים הזכאים לפיצוי מלא עד לקו 40 קילומטרים מגבול עזה, יגלה אולי בקרוב שליישובים קרובים הרבה יותר לגבול הצפוני, ובנסיבות קשות יותר, לא יהיה אפשר לסייע. רק כדי להבין את סדר הגודל: בקרן הפיצויים של משרד האוצר, הקרן שממנה משולמים הפיצויים לנפגעי המלחמה, היו בתחילת המלחמה כ־18 מיליארד שקלים. כבר עכשיו, ההתחייבויות של הממשלה לתשלומים מהקרן הזאת הגיעו לכ־25 מיליארד שקלים.
מחסן מעודכן
מלחמה מול חיזבאללה בצפון היא אירוע גדול ובעל פוטנציאל חמור יותר ממלחמה מול חמאס בעזה. לפי הערכות, בתחילת המלחמה הכוח הלוחם של חמאס עמד על כ־30 אלף לוחמים. לחיזבאללה יש כוח שמונה בין 50 אלף ל־100 אלף לוחמים, כולל כוח רדואן – יחידת קומנדו מנוסה ומיומנת הרבה יותר מכוח הנוח'בה של חמאס. גם כמויות החימושים שלהם גדולות בהרבה. בתחילת המלחמה היו לחמאס כ־20 אלף רקטות, כמחציתן נורו והנותרות הושמדו ברובן על ידי צה"ל. לחיזבאללה לעומת זאת יש כמות אדירה של רקטות, פצמ"רים וטילים שנאמדת בכ־150־200 אלף, ובהם טילים מדויקים וכטב"מי נפץ עם יכולת ניווט מבוססת ג'י־פי־אס. אין מה להשוות בין יכולת ההרס הממוקדת של חיזבאללה – למשל ירי מדויק על בסיסים צבאיים, בתי חולים, מוסדות לאומיים או תשתיות אזרחיות חיוניות – ובין ירי הקסאמים העיוור, שרובו יורט על ידי כיפת ברזל.
יכולת הירי המדויקת של חיזבאללה מאיימת על תשתיות צבאיות ואזרחיות חיוניות. היא מחייבת היערכות שונה מזו של האיום הרקטי מעזה, כמו פריסה רחבה יותר של מערכות כיפת ברזל כדי להגן על תשתיות, ובניית מוגנות בסיסית של אתרים. גם השיבושים הפוטנציאליים למשק הישראלי חמורים יותר. למשל, טיל מדויק שיפגע בתחנת כוח או בתחנת הולכת אנרגיה, עלול לסכל את אספקת החשמל לאזורים נרחבים ולשבש את חייהם של אלפי ורבבות אזרחים.
בשבועות האחרונים הופצו ברשת אזהרות מפני "תרחיש עלטה" והנחיות היערכות לכך, כאשר האיום של מלחמה מצפון הוא בהחלט המקור שלהן. ההנחיות הללו לא יצאו באופן מסודר מהמערכת הביטחונית, אלא דלפו מהנחיות שניתנו לעובדי משרד המשפטים. על פי ההנחיה, על משרדי הממשלה "להיערך לאפשרות של פגיעות קשות בתשתיות ו'עלטה ארצית' – כשלפחות 60% מהאוכלוסייה תנותק מחשמל לפרק זמן של 24 עד 48 שעות, בחלק מהאזורים זה גם עלול להימשך כ־72 שעות". כשאין חשמל אין תאורה, חימום וטלוויזיה, אי אפשר להטעין את הטלפון, לא תהיה תאורת רחוב, משיכת מזומנים לא בהכרח תתאפשר, ייתכנו שיבושים ועומסים בתחבורה הציבורית, חנויות יהיו סגורות, פעילות מוסדות חינוך ומקומות עבודה תשובש, וצפויות תקלות תקשורת באינטרנט ובטלפון.
רשות החירום הלאומית (רח"ל) אמונה על שמירת הרציפות התפקודית של המשק באירועי איום לאומיים. איום לאומי יכול להיות גם אסון טבע, מגפה עולמית או מתקפת סייבר, אבל אצלנו תמיד מתכוננים למלחמה. ברח"ל עדכנו לאחרונה את תרחיש הייחוס למלחמה, ועל בסיסו נערכו שוב תוכניות החירום של מדינת ישראל. השינוי העיקרי הוא הארכת משך המלחמה הצפויה. אם העשורים האחרונים הרגילו אותנו למלחמות קצרות בנות מספר שבועות בלבד, הרי שהמלחמה הנוכחית נמשכת כבר ארבעה חודשים, וגם מלחמה עתידית לא צפויה להיות קצרה.
ההשלכות כוללות את עדכון המלאי האסטרטגי שמדינת ישראל מחזיקה, ובכלל זה ציוד רפואי ותרופות; תזקיקים ודלקים, כולל בנזין ודלק סילוני; מספוא וחיטה שכמעט לא מגדלים בארץ; מוצרי יסוד לייצור מזון דוגמת שמן, סוכר ומוצרי תינוקות, ומלאי למחסני החירום של הרשויות המקומיות, הכולל ציוד לינה ומכלי מים לכ־4% מכלל התושבים. כל אלה נועדו לאפשר את המשך פעילות המשק גם במקרה קיצון של סגירת הנמלים.
שיבוש במערכת החשמל נחשב ברח"ל לתרחיש "חמור אבל סביר" במקרה של מלחמה מול חיזבאללה, ולכן פועלים שם, יחד עם משרד האנרגיה, לייצר מערכות גיבוי שיוודאו שהחשמל יחזור במהירות במקרה של פגיעה. חברת החשמל פועלת לייצר מעקפים פיזיים שיאפשרו ייצור חשמל גם במקרה של פגיעה בתחנת כוח. חברת נגה, לניהול רשת הולכת החשמל, מייצרת מעקפים כדי לוודא שניהול החשמל ימשיך כסדרו. בנוסף, אתרים המוגדרים חיוניים כמו בתי חולים, אתרי תקשורת ובסיסי צבא מגובים בשני מקורות כוח לפחות, כדי לוודא שלא יושבתו במקרה שאחד מהם ייפגע.
באותו אופן פועלים במשרד התקשורת כדי לוודא רציפות אנרגטית לאתרי הסלולר, כך שימשיכו לתפקד גם בהיעדר חשמל ויאפשרו המשך רציף של שירותי התקשורת, הסלולר והאינטרנט. בנוסף הם פעלו להשמיש את שידורי גלי צה"ל ב־AM, כך ששידורי הרדיו ייקלטו גם במקלטים ובמרחבים המוגנים, והאזרחים יוכלו לקבל עדכונים שוטפים, בין השאר מאולפן פיקוד העורף שיוכל להתחבר לשידורים. במשרד הכלכלה הכינו תוכניות רכש וייצור של מנות מזון שיחולקו לתושבים, אם אלה יידרשו לשבת במקלטים לימים ארוכים בלי יכולת להצטייד. המחשבה היא על מטרופולין חיפה, למשל, שבזמן מלחמת לבנון השנייה נדרשו תושביו לשבת ימים ארוכים במקלטים, תחת מתקפה בלתי פוסקת. במשרד הכלכלה פעלו גם להקים מאגר מרכולים שיהיו פתוחים 24/7 בשעת חירום, ויגובו בגנרטורים למקרה של הפסקת חשמל משמעותית.
עם הגב לקיר
בחלק ממשרדי הממשלה, בעיקר אלה שמתכוננים לקטסטרופה, מתבצעת היערכות והתארגנות למקרה של מלחמה שנייה בתוך שנה. יש תוכניות מגירה ויש היערכות למצבי קיצון, אם כי לא תמיד זה עוזר. לפינוי אזרחים בזמן מלחמה היו תוכניות סדורות גם של רח"ל וגם של פיקוד העורף ומשרד הפנים, אבל כשהממשלה נדרשה לכך בזמן אמת הכאוס חגג, ואזרחים לא ידעו למי לפנות ולאן הם הולכים.
בחלקים אחרים של הממשלה, אולי האזרחיים יותר, מעדיפים לחכות עד לבוא הסערה כדי להתמודד איתה. הסיבות לכך נובעות מדחיינות אנושית בסיסית ומהעדפה שלא לחשוב על תרחישי אימה, מחוסר רצון לייצר פאניקה בציבור, וגם מאוזלת היד הרגילה של המגזר הציבורי. במשרד החינוך למשל מעדיפים שלא להתעמת עם ארגוני המורים על נושאים טעונים כמו שינוי לוח החופשות גם כאשר יש מלחמה, ודאי אם עדיין אין. במשרד האוצר רגילים מדי לפעול תחת אש, כאשר גם בדרג המקצועי וגם בדרג הפוליטי מעדיפים לקבל החלטות כשהגב לקיר, וכשהאילוצים מחייבים החלטה חותכת, בלי יותר מדי דיונים.
המלחמה הבאה נותנת לנו הזדמנות נדירה, עד כמה שאפשר להשתמש בביטוי הזה, להתכונן למצב חירום. נקווה שבממשלה גם ישכילו לנצל אותה.
