הצורך במילוי הקופה הציבורית על רקע הגירעון והוצאות המלחמה, מעלה לאוויר רעיונות שונים. בשבועות האחרונים עלו שוב ושוב הצעות להטיל מס על הון ונכסים של נפטרים. בקיצור, מס עיזבון. למעשה לא מדובר בהחלה של הוראה חדשה, אלא בהשבת חוק שהיה קיים בישראל משנות החמישים ועד 1981. מאז, מעת לעת עולה הדרישה להחזיר את המס הזה והיא מעוררת פולמוס בין תומכים למתנגדים.
אגב, רבים קוראים לכך "מס ירושה", אך ההבדל בין השניים מהותי. מס עיזבון מוטל על נכסים שהמוריש מותיר ולא על היורשים, ולרוב הוא אינו קשור למספר היורשים, לקרבתם למוריש או לחלקם בירושה. מנגד, מס ירושה חל על חלקו של היורש בירושה, ושיעור המס תלוי בקרבת המוריש ליורש ובחלקו בירושה.
לטענת התומכים במס כזה, מלבד הצורך הנוכחי למלא את הקופה, על הדרך הוא גם יפחית אי־שוויון ויסייע בצמצום הפערים העוברים מדור לדור. עוד נטען כי המס אינו מוטל על פעילות כלכלית, ועל כן השפעתו על הצמיחה קטנה יחסית.
אלא שלהצעה הזו יש כמובן גם מתנגדים. הטענה המרכזית היא שכספי העיזבון הם כספים שכבר מוסו בעבר. אדם שעבד שילם לאורך חייו מס הכנסה, אם רכש נכס הוא שילם מס רכישה, וכן הלאה. לפיכך לא הוגן שכספים שכבר שולם בגינם מס, ימוסו פעם נוספת בעת פטירתו של אדם. נוסף על כך, כדי שמס העיזבון יהיה אפקטיבי הוא משולב לרוב גם עם מס על מתנות (אחרת, הנכסים יועברו ליורשים עוד בחיי המוריש כדי להתחמק מתשלום). מעקב, אימות וגבייה בקנה מידה כזה דורשים משאבים לא קטנים, וכנראה לא יהיה מנוס מחובת דיווח גורף לכלל האזרחים והגשת דו"חות גורפת לרשות המיסים.
מתנגדי מס העיזבון מציינים שכדי שהוא יהיה אפקטיבי יידרש גם מס על מתנות, ומערך נרחב של מעקב, אימות וגבייה
חיזוק לעמדתם מביאים המתנגדים ממסקנותיה של ועדת טרכטנברג משנת 2011. גם היא בחנה את ההמלצה להשבת המס, אולם החליטה בסופו של דבר לדחות אותה ולא לכלול אותה בהמלצותיה. "אופיים המורכב של מיסי הירושה והמתנות הופך אותם לכר פורה לתכנוני מס, התחמקויות שונות והתנצחויות בין האזרח ומערכת המס, שרבות מהן גם יגיעו ככל הנראה לבתי המשפט", הסבירו חברי הוועדה. "קיים חשש שלפיו מי שיישא בעול יהיו בעיקר אנשי המעמד הבינוני שאין ידם משגת לערוך תכנוני מס מדוקדקים, או יורשיו של מי שמת בפתאומיות וטרם הספיק להסדיר את ענייניו".
מה קורה במקומות אחרים? ובכן, במדינות רבות במערב קיים מס כזה. ב־24 ממדינות ה־OECD קיים מס ירושה או מס עיזבון, ובמרביתן קיים גם מס מתנות; ב־12 מדינות, בהן ישראל, המיסים הללו אינם קיימים. שיעור המס שונה בכל מדינה, בהתאם למדרגות מס פרוגרסיביות (ככל שההון גדל, כך המס גדל) ולגורמים אחרים כמו קרבת היורשים למוריש ופטורים שונים. בארה"ב, למשל, מס הירושה מתחיל מעיזבון בשווי 11.5 מיליון דולר (נכון לשנת 2020), ומגיע עד 40%. בצרפת, לעומת זאת, הרף למיסוי עומד על 100 אלף יורו בלבד.
כמה כסף מהלך כזה יכול להכניס? מחישוב שערך לפני שנתיים מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי מס בשיעור של 10% על עיזבון של 5 מיליון שקל ומעלה, צפוי להניב הכנסה שנתית של 4.7 מיליארד שקל. מס בשיעור זה, שיחול ברף של 10 מיליון שקל, צפוי להניב 3.7 מיליארד שקלים.
בחירה בשיעור מס מדורג, כמו ברוב המדינות שבהן המס הזה נהוג, כגון מס של 10% על סכום של בין 5 מיליון שקל ל־10 מיליון, ו־25% על כל שקל נוסף מעבר לכך, צפוי להניב הכנסות של 6.8 מיליארד שקל בשנה, שהן כחצי אחוז מהתוצר בישראל.
מה עשירים צורכים?
אז האם יש לדבר הזה הצדקה? למען האמת יש היגיון בהטלת מס גבוה יותר על בעלי הון שעושרם תופח, כשם שיש היגיון בהגדלת המיסוי על חברות ענק שמציגות רווח פנומנלי, בין אם אלה בנקים, חברות רכב או אנרגיה. יש גם היגיון בעידוד יצירה ועמל ולא בהנצחת עושר שעובר מדור לדור. אבל מהלך כזה, ככל שיהיה רלוונטי, צריך להיות מדוד, תחום בזמן ובעיקר לדלג על מעמד הביניים.
ואולי צריך להתמקד פחות במיסי עיזבון וירושה, ויותר במיסוי העושר ומוצרי מותרות. בישראל קיים כבר משנת 2013 מס יסף, שיש המכנים אותו "מס עשירים", אם כי הוא בשיעור נמוך יחסית. נכון להיום, הכנסה חייבת של יחיד העולה על 721,560 שקל, מחויבת במס יסף של 3%. כך למשל, מי שהכנסתו השנתית היא 800 אלף שקל, ישלם מס יסף של 2,353 שקל. כהוראת שעה, אפשר להגדיל את המס הזה לשיעור גבוה יותר בעבור מי שהכנסותיהם עולות למשל על 800 אלף שקל, ולהמשיך לייצר מדרגות מס ככל שההכנסה הזו עולה.
גם העלאת המיסוי על מוצרי יוקרה היא אפשרות ריאלית. הכוונה למכוניות יוקרה, יאכטות, נכסים, אביזרים, מכשירים ייחודיים וכדומה. מיסוי כזה נכנס לתוקף לפני כעשור, וראוי לשקול את הרחבתו ואת הגדלת שיעורי המס שנקבעו. כך, בקטגוריית "רכב יוקרה" נכללים כיום רכבים שנמכרים בסכום של יותר מ־300 אלף שקל. על כל שקל מעל סכום זה, מוטל מס שיכול להגיע גם ל־18%. לדוגמה, על רכב שמחירו נע בין 350 אלף שקל ל־500 אלף שקל, חל מס יוקרה של 8%. אז כן, אפילו שהמיסוי על רכבים גם ככה גבוה, אפשר בהחלט לשקול העלאה של המס. לא יקרה כלום לרוכשים שרוצים להחצין את עושרם אם ישלמו עוד כמה אחוזים לטובת המדינה ואזרחיה.
מנגנון המיסים הוא כלי הקיים בידי המדינה, המשמש גם לחלוקה מחדש של העושר. רבים מבעלי ההון, חברות ותעשיות שונות, עשו את עושרם גם (ובחלק מהמקרים בעיקר) בזכות המדינה. היא סיפקה להם הכשרה, תשתיות, מדיניות מס מקילה, תמריצים ועוד. המציאות שנקלענו אליה מחייבת את בעלי ההון לתת כתף, וייתכן שהמחוקקים שלנו יידרשו "לשכנע" אותם לעשות זאת.
