בערב חג המולד נהרג בנו של בריאן גודלוק (ג'ואל קינמן המוצלח) מכדור תועה של חבר כנופיה. בריאן רודף אחרי הרוצחים אך נורה בצוואר ומאבד בשל כך את יכולת הדיבור. מוכה יגון, בריאן אינו מסוגל לחזור לשגרת חייו ומחליט להפוך את עצמו למכונת לחימה ולצאת לנקום. אז כן, התקציר של "לילה שקט" החדש נשמע לגמרי כמו סרט "אבא" דלוח לצפייה ביתית. אלא שעובדה אחת הופכת אותו לראוי לדיון, שכן מדובר בסרטו החדש של הבמאי ג'ון וו.
אם השם ג'ון וו לא אומר לכם הרבה, זה כנראה כי הוא נעלם כמעט לגמרי ב־15 השנים האחרונות. אבל וו הוא, ללא שמץ הגזמה, אחד מבמאי האקשן החשובים והמשפיעים בהיסטוריה. בין השנים 1986־1992 הוא יצר בהונג־קונג קלאסיקות שהן נר לרגלי כל במאי האקשן שעובדים מאז. במהלך שנות ה־90 עבר וו להוליווד ועשה שם קריירה נאה שפסגתה "עימות חזיתי" ההיסטרי ו"משימה בלתי אפשרית 2", שאולי נחשב כיום לפחות אהוב בסדרה, אך על ייחודו אין עוררין. וו פיתח סגנון חזותי שהשם המדויק ביותר עבורו הוא "מחול כדורים". בסצנות מורכבות ווירטואוזיות במבע קולנועי שלא נראה עד אז, גיבוריו נעו וירו, קפצו וירו והתגללו וירו בכוריאוגרפיות שומטות לסתות, עמוסות בהילוכים איטיים מסוגננים. מטריקס? ג'ון וויק? כולם היו בניו.
צד נוסף בעשייה של וו הוא האהדה למלודרמטיות משתפכת, אלמנט שאומנם התמתן מעט בסרטיו ההוליוודיים, אך עדיין נוכח באופן שעשוי להיתפס כפתטי על ידי קהל מערבי. אז עכשיו וו – שחגג לאחרונה 77 – חוזר והתוצאה היא, ובכן, מעורבת. אילו "לילה שקט" היה סרט של במאי צעיר אין ספק שהוא מיד היה עולה על הרדאר של כל חברות ההפקה הגדולות. היכולת של וו ליצור אקשן קינטי שתמיד שומר על זרימה ובהירות עושה בית ספר לרוב במאי האקשן התזזיתי והמבולגן שעובדים כיום.
אלא שמבמאי כמו וו קיווינו ליצירה מפוארת ומרשימה בהרבה מהבי־מובי הזניח שקיבלנו, מה גם שהסרט מתחזק גימיק מיותר שלגמרי נמצא בעוכריו – זהו סרט ללא דיאלוגים. כל עוד מדובר בגיבור הראשי פגוע הצוואר, ניחא. אבל ההחלטה שאף דמות בסרט לא תפצה פה היא כבר אתגר כמעט בלתי אפשרי לביצוע. אומנם וו מצליח להשיג לא מעט עם המצלמה האקספרסיבית שלו ועם שחקנו המצוין, אך בחלק גדול מהזמן ההימנעות הכפויה מתקשורת מילולית פשוט אינה אמינה ומסיחה את הדעת.
התסריט גם לא משכיל להצדיק את הבחירה ולייצר ולו מהלך אחד שבו אילמותו של הגיבור מקבלת משמעות דרמטית או נרטיבית. הוסיפו לכך את עודפי השמאלץ שמאכלסים בנדיבות בעיקר את חציו הראשון של הסרט, ואין ספק שהעסקה הזו כוללת גם כמה צפרדעים שיש לבלוע. ובכל זאת, אם אתם אוהבים את האקשן שלכם מופרך, אלים ומבדר, תמצאו כאן לא מעט הנאה. במיוחד שכהרגלו, וו אינו חוסך דבר בריאליזם גרפי משפריץ דם. "לילה שקט" הוא לא הקאמבק הגדול שקיווינו לקבל מג׳ון וו, ולמרות זאת יש בו ממגע ידו המלהיב. פייר? התגעגענו.
