את חילופי הגידופים השבוע בין השר דודי אמסלם לח"כ טלי גוטליב, בישיבת סיעת הליכוד ומעל בימת הכנסת, היה אפשר לפטור בהינף יד, ולהסביר לעצמנו שזו תוצאת המזג הייחודי של השניים. אומנם אופיים המיוחד של השר ושל חברת הכנסת השפיע ודאי על האירוע, אך העימות שיקף גם את המצב העגום של סיעת הליכוד ושל כל סיעות קואליציית ה־64.
סקרים הם מתודה בעייתית לניבוי תוצאות בחירות, אך הם אכן מסוגלים לשקף באופן טוב למדי הלכי רוח בציבור הרחב, ולספק תמונת מצב בנוגע לתהליכים העוברים על החברה. סקרי השבועות האחרונים מציבים מול קואליציית הימין מראה מדאיגה מאוד. ועל אף הניסיונות שם לשדר "עסקים כרגיל", הסקרים מטרידים מאוד את חברי הכנסת ואת השרים ומביאים אותם לא פעם עד לקצה.
הפערים בין הסקרים גדולים, אך כולם, עד האחרון, חוזים לקואליציה ירידה ניכרת בכוחה. מרבית הסקרים מדברים על ירידה דו־ספרתית במספר המנדטים הכולל של הליכוד, עוצמה יהודית, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות יחד. גם בין הסקרים הממעיטים בגודל ההיחלשות אין אחד שחוזה רוב לקואליציית ה־64 בבחירות הבאות. בראש טבלת המפלגות הנחלשות מוביל הליכוד, שבחלק מהסקרים כוחו נחתך כמעט בחצי. ההיחלשות הדרמטית הזו יוצרת לחץ בלתי נמנע לא רק בספסלים האחוריים. גם בקרב מי שמעמדם כבר יציב ובטוח לכאורה אפשר לזהות סימנים של אי ביטחון, וכשפוליטיקאים חשים שכיסאם מתנדנד – כל האמצעים כשרים.
את המציאות הפוליטית קשה לשנות, משום שמחדל 7 באוקטובר אכן רובץ לפתחה של הנהגת המדינה דאז, ובראשה ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו וחבר הליכוד השר יואב גלנט. הניסיון להתנער מהאחריות לא יעזור. אומנם יש שותפים נוספים באחריות למחדל הנורא, כמו הנהגת הצבא, אגף המודיעין של צה"ל, ארגוני הביון ועוד, אבל אין בכך כדי לנקות את ידי הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל. גם אם נתניהו וגלנט אינם אבות הקונספציה, הם ללא ספק התמכרו לה בחדווה. היה לכולם נוח מאוד להאמין שחמאס מורתע, וממילא לא נשקפת ממנו סכנה ממשית למדינת ישראל. הם התפתו להעריך שחמאס מסוגל לעקוץ את צה"ל, להתיש את תושבי הדרום, אך אינו מסוגל לפגוע בישראל פגיעה אסטרטגית, ולכן אין טעם להשקיע בו מאמצים בסדר גודל אסטרטגי.
אכן, האויבים האסטרטגיים של ישראל הם בראש ובראשונה איראן וגרורותיה במזרח התיכון, כמו חיזבאללה והמשטר הסורי, אבל גם אם סיסמתו של נתניהו הייתה במשך שנים "חזק מול החמאס", בפועל הוא לא הנהיג מול חמאס מדיניות שונה בתכלית, למשל, מזו של ממשלת אולמרט לפניו.
אלא שגם במצב העגום הזה הימין, ובראשו הליכוד, לא אמור לאבד עשתונות. עימותים קולניים כמו זה שהתנהל בין השר אמסלם לח"כ גוטליב יקטינו עוד יותר את סיכוייו להמשיך להנהיג את המדינה לאחר הבחירות הבאות. אם נתניהו לא יצליח להיות חזק מול גוטליב, אמסלם ושאר הצעקנים בסיעת הליכוד, תוצאות הבחירות עלולות להיות גרועות עוד יותר מאלה שבסקרים. עם ישראל לא יתגמל פוליטית את מי שמתעסק במריבות פנימיות במקום בדאגה לאזרחי ישראל.
אם הליכוד והימין חפצי חיים פוליטיים, ומעוניינים להמשיך לשבת ליד הגאי המדינה, עליהם לשוב ולעסוק בנו, האזרחים. אחרת הם יתפוררו לחלוטין לקראת הבחירות לכנסת ה־25, ולא יצליחו להתאושש ולשוב להנהגה גם בכנסת ה־26.
