לאחרונה הודיע מזכ"ל האו"ם על כוונתו להקים ועדה שתחקור את הטענות נגד אונר"א, ותעשה "כל שביכולתה כדי להבטיח ניטרליות ולהגיב להאשמות על הפרות חמורות". הקמתה של ועדה כזאת, בעקבות החשיפה שלפחות 12 מעובדי אונר"א השתתפו בטבח בנגב המערבי, נראית מובנת מאליה, אבל האמת היא שההכרזה על כך הגיעה רק לאחר שכמה מדינות עצרו זמנית את התקציבים שהן מעבירות לסוכנות. הדבר מעיד שהמזכ"ל אנטוניו גוטרש מודאג להישרדותו של הארגון, ולא מכך שהגוף שהוא עומד בראשו משלם את משכורותיהם של רוצחי המונים.
מעורבות עובדי אונר"א בזוועות, והשימוש במבני הסוכנות כמחסני נשק ועמדות לחימה ושהייה למחבלים, לא הפתיעה את ישראל. ראשיה נחשפו כבר לשימוש הנפשע שעושה חמאס במבנים של האו"ם. "סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב", כפי שישראלים רבים יודעים, לא רק לא מסייעת לפלסטינים בעזה, ביהודה ושומרון ובמדינות ערב, אלא שהיא מעצימה את מסכנותם ומנציחה את מעמד הפליטות שלהם. בכל מקום אחר בעולם פליטים הם אנשים שנכפה עליהם לעזוב את ארצם בגלל רדיפה, מלחמה או אלימות. הם מטופלים בידי נציבות הפליטים של האו"ם. פליטים פלסטינים, לעומת זאת, הם היחידים שהוקמה למענם סוכנות פליטים המטפלת בהם בלבד, ושכל צאצאיהם, לנצח נצחים, זכאים למעמד פליט.
וכך, בראשית פעילותה נדרשה אונר"א לטפל ב־750 אלף פליטים – אך היום היא מטפלת ב־6 מיליון, ובהם גם דור רביעי וחמישי לפליטים. המספר היה אמור להצטמצם עם השנים, אבל הוא רק התעצם ותפח בחסות הילודה. במלחמת חרבות ברזל נוכחנו לדעת שתרומתה של "סוכנות הסעד" הזאת מגיעה לאזרחים דרך חמאס, ושהתעסוקה שמספק הארגון לפחות לחלק מעובדיו היא רק כסות לפעילות הטרור שלהם.
אונר"א חייבת להיסגר. הנזק שגרמה לו בשנות פעילותה רב על התועלת, ואין להמשיך לתת לה לגיטימציה. ועדת הבדיקה של האו"ם נראית כרגע כלא יותר מאחיזת עיניים. היא תבקש לפתור רק שתי בעיות: הנזק התדמיתי של סוכנות הסעד ועצירת המימון. אולם פירוק אונר"א דורש תחילה הצבת חלופה מתאימה. בהיעדר חלופה בשטח, השליטה בפליטים תעבור במלואה לידי חמאס – ובמקביל נעמוד מול משבר הומניטרי חריף שעלול להביא לניסיונות הסתננות של פלסטינים לשטח ישראל ולהגדלת הטרור מצידם.
עם זאת, ישראל חייבת לעמוד על כך שהגדרת פליט פלסטיני תהיה זהה לזו של פליט סומלי, סורי, או אוקראיני. הדבר לא רק צודק ומתבקש, אלא יעזור לצמצם את ממדי הסכסוך. כך, במקום כ־6 מיליון "פליטים" פלסטינים, יישארו כמה עשרות או מאות אלפי פליטים, ולהם יהיה קל לסייע. לאחר שינוי ההגדרה לא תהיה סיבה אמיתית לקיום אונר"א. אם הגדרת הפליט הפלסטיני וזכויותיו יהיו זהות לאלה של כל פליט אחר בעולם, אין סיבה שהוא לא יטופל בידי נציבות האו"ם לפליטים, שמועסקים בה יותר אנשי מקצוע ופחות טרוריסטים בווסטים כחולים ובסרטי מצח ירוקים.
בין השאר, נציבות האו"ם לפליטים מסייעת למדינות להחיל את חוקיהן על פליטים ולפרש להם אותם, כדי שיוכלו למממש את זכויותיהם – עניין שנמנע במידה ניכרת בקרב פלסטינים החיים כבר דורות בלבנון, בסוריה ובירדן, וסובלים מאפליה לעומת שכניהם. נציבות האו"ם לפליטים גם מסייעת להם למצוא עבודה במדינות מגוריהם, ובכך מקלה על חייהם והשתלבותם שם. רק כך הם מסוגלים לשקם את חייהם כראוי. כך ראוי שיקרה עם פליטי עזה ושאר הפליטים.
ישראל חייבת להתעקש על כך מתוך חובה היסטורית לנו ולילדינו, וגם עבור הפלסטינים. כל אלה ישיבו את הסכסוך הישראלי־פלסטיני לממדיו האמיתיים, ללא ניפוח מלאכותי שמושך תשומת לב עולמית בלתי פרופורציונלית. עם כמה עשרות או מאות אלפי פליטים אפשר להתמודד. אפשר לסייע להם ולגאול אותם ממסכנותם. זו לא רק חובתה של ישראל כצד לסכסוך אלא אינטרס פלסטיני ובינלאומי – בהינתן, כמובן, שהמטרה היא באמת לסייע להם ולא להנציח את אומללותם.
