א.ספק גדול אם על ראשי המערכת הביטחונית מוטל להתפטר מתפקידיהם מיד כשתסתיים המלחמה. המחלוקות הרבות המפלגות במידה לא מעטה את העורף האזרחי – ולשמחתנו אינן חוצות את קו החזית, ומותירות את הצבא באהבת אחים גדולה – מדאיבות את הלב. אבל אני מתרשם שבנקודה חשובה אחת יש הסכמה כללית ואין חולק בה. על המלחמה להוליד ועדת חקירה ממלכתית, בעיקר על מחדלי יום שמחת תורה, ועל ראשי מערכות הביטחון – הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ – יהיה להתפטר מתפקידיהם, אולי אף לפני שהוועדה תקום. בתקשורת נערכים דיונים בשאלה מי המועמד הראוי להחליף את הרמטכ"ל, מתוך הנחה מוסכמת שעל הרמטכ"ל ללכת הביתה.
דומה שאין ספק שוועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום ולהסיק מסקנות, וגם במידת הדין. אולם האם המסקנות חייבות לכלול פיטורים של ראשי המערכת העומדים כבר חודשים בראש החזית, שהשכילה להפוך את המכה הכואבת לניצחון בשדה הקרב? במאמר שפרסם רון בן-ישי בידיעות אחרונות הביא הכותב את תמצית מחקרו של קולונל ג'ון ספנסר מן המכון לחקר המלחמה בווסט פוינט, הנחשב ליוקרתי והמוסמך ממכוני חקר המלחמה בעולם. במאמר מציין החוקר שקצב ההתקדמות של צה"ל על הקרקע ומתחתיה במלחמת המנהרות העלומה הוא מהיר באופן היסטורי, ואין להשוות בין המלחמה הזאת – הראשונה מסוגה בעוצמתה – לשום מלחמה אחרת. צה"ל עומד באתגר בכבוד, ומספר חלליו קטן מן המצופה, בין השאר בהשוואה למלחמת המנהרות של צבא ארה"ב במוסול מול דאעש ולמספר החללים שם. שבירת ציר הרשע בעוצמה כזאת היא בשורה לכלל העולם החופשי. להצלחה הזאת – שבעיקרה בנויה, להבנתי, על בסיס סייעתא דשמיא לא שגרתית ולא מובנת מאליה – יש אבות נוספים, ובהם ללא ספק רמטכ"ל צה"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ, העובדים על הצלחת המשימה ללא לאות, יום ולילה, ובתעוזה בלתי רגילה.
ב. ומאנשי הקסדות, האפוד הקרמי והחגור אל הכורסאות העמוקות והגבוהות, מתחת למזגן. גם מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בוועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט, שהמליצה להדיח את הרמטכ"ל דוד אלעזר בשל מחדליו ערב המלחמה ובימיה הראשונים. יודעי דבר אמרו גם אז שדדו הציל את עם ישראל מתבוסה בשתי החלטות נועזות וחכמות שקיבל בשתי החזיתות ובניהולה של המלחמה. ביום הדין לא זכרו לו זאת. הוא נפטר כעבור שנתיים, בהיותו בן חמישים, מהתקף לב, בעת שחייתו בבריכה. לשם אנחנו רוצים להגיע גם עכשיו?
גם במלחמת של"ג טענה ועדת החקירה (ועדת כהן) שיש להדיח את הרמטכ"ל רפאל איתן. הוא לא הודח רק משום שכהונתו הסתיימה ממילא. דווקא במלחמת לבנון השנייה, על תחושת חמיצותה (ע"ע מכירת המניות של הרמטכ"ל, המחסור בציוד ועוד), לא הודח איש. קראתי את מסקנות ועדת וינוגרד שבדקה את מהלכי המלחמה. הן היו מעמיקות וחשובות, וסייעו רבות לשיקומו של צה"ל ולהתעצמותו. הן לא פגעו באיש, וכנראה לכן לא עניינו את התקשורת דאז, שחיפשה דם של בכירים ולא מסקנות בונות. כשהתרבות היא לחפש מי אשם, הדחתו מביאה לשאננות, שכן הבעיה כביכול נפתרה.
ג.על כפיות הטובה כלפי אנשים שמסרו את נפשם למען ביטחוננו, ושאנו שורדים במידה לא קטנה בזכותם, לא אדבר; והדברים אמורים על הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ ורבים אחרים. לא אדבר גם על כך שפיטוריהם מנחילים תחושה של כישלון במערכה; ובכך הם מנחילים לאויבינו תחושה של ניצחון ועידוד בהמשך המלחמות להביס אותנו, כדרך שצלאח א-דין ובַּיְבַּרְס הביסו את הצלבנים.
עיינתי היטב בספרי הנביאים. לא היו אנשים ביקורתיים מהם כלפי טעויות של השלטון במשך מאות שנים. בדרישתם לקבלת אחריות הם לא קראו לפטר מלכים. הם ידעו היטב שלא בכך טמון הפתרון. הם קראו למלכים הטועים לתקן את מעשיהם, להסיק מסקנות ולשנות את תרבות שלטונם. מי שיכולים לתקן את טעויותינו הגדולות עד ערב שמחת תורה הם האישים שהוזכרו כאן. הם חוו את מחיר הטעויות והתגברו תכף ומיד, והנהיגו את אנשיהם להפוך את הגלגל ולנצח בעוצמה שתיזכר לדורות. אנחנו לא נחפש אשמים. אנו נבקש תיקון.
הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת ההסדר הר עציון וממחברי אמנת גביזון-מדן
