מנכ"ל מטא מארק צוקרברג חגג השבוע יום הולדת עשרים לפייסבוק, עם מתנה שהוא כנראה לא היה מאחל ליריביו המרים ביותר: חקירה צולבת בוועדת הקונגרס. כפי שנשיאות כמה מהאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארה"ב הראו לכולנו, לאף אחד לא אכפת כמה אתה בכיר או כמה כסף יש בחשבון הבנק שלך, כשמגיע תורך להתיישב ליד שולחן קטן ולשאת את מבטך אל חבורה של פוליטיקאים משופשפים, שכל אחד מהם מנסה להתעלות על האחר בתקווה לגנוב את הרגע ולהיחשף להמונים בתקשורת וברשתות.
נושא הדיון השבוע היה הביטחון – או היעדרו – של צעירים ברשתות החברתיות. לצד צוקרברג ישבו מנכ"לים נוספים של רשתות חברתיות גדולות, אבל אפילו אילון מאסק (שלא נכח שם מאחר שטכנית הוא כבר לא מנכ"ל X) אינו מזוהה עם הרשתות החברתיות וכשליהן כמו יריבו הצעיר יותר אך גם הוותיק יותר בתחום. ואכן, מרבית האש הופנתה לצוקרברג.
סנאטור אחד האשים אותו שיש לו "דם על הידיים". אחר שאל אותו "מה לעזאזל אתה חושב?", והציג צילום מסך של התרעת חיפוש באינסטגרם שמזהירה גולשים שייתכן שיראו "תוכן הפוגע בילדים" אך מספקת כפתור שמאפשר "לצפות בתוכן בכל זאת". החקירה הארוכה והאכזרית המשיכה להתנהל כך, הולכת ומסלימה כפי שקורה כשהמצלמות פועלות ונציגי ציבור מריחים דם.
אבל אז הגיע השיא, שדחק את כל שאר הערב (ואת תקוותיהם של פוליטיקאים רבים) הרחק מאור הזרקורים. סנאטור ג'וש הולי, רפובליקני צעיר מאמריקה התיכונה שעשה את הונו הפוליטי בדמגוגיה, טראמפיזם וקריאות להחזרת "הגבריות האמיתית", צלב את צוקרברג בשאלות קשות ואז ציין שמאחורי צוקרברג יושבות משפחות של נערים וילדים שנפגעו באופן חמור ברשתות החברתיות, ודרש שיתנצל בפני קורבנותיו.
מה יעשה במצב כזה אדם שנודע בקור רוח שגובל ברובוטיות, ושהואשם פעם אחר פעם (כולל במדור הזה) בכך שבהתנהגותו ובאופיו הוא מזכיר לטאה מתוחכמת? ובכן, את הדבר האחרון שציפיתם. צוקרברג הביט לאחור, קם, פנה אל המשפחות במשהו שהזכיר כנות אמיתית ואמר, "אני מצטער על כל מה שעברתם. זה נורא. אף אחד לא צריך לעבור את הדברים שמשפחותיכם סבלו".
הולי קיבל את מבוקשו, אבל המילים הכנות והאנושיות היחסית שהפגין צוקרברג קנו לו קורטוב של סימפטיה ציבורית שהוא לא קיבל זה שנים רבות. נכונותו המפתיעה להתנצל, ובכך למעשה להודות בחטא ששום מנכ"ל של רשת חברתית לא היה חולם להודות בו, היממה רבים והעלתה לרשתות כותרות נייטרליות הרבה יותר ממה שחשבו הסנאטורים.
ובכל זאת, זה לא כל כך פשוט. במהלך השימוע הוצגו ראיות מפורטות ולעיתים מזוויעות על ילדים ובני נוער שנפגעו בשימוש ברשתות, כולל מקרים שבהם צעירים (ובעיקר צעירות) התאבדו בשל ביוּש ציבורי ולעיתים עקב פרסום תמונות ערוכות שלהן. סקרים הראו ש־95 אחוזים מבני הנוער (גיל 13 עד 18) בארה"ב משתמשים באופן קבוע ברשתות החברתיות, אך גם לפחות 40 אחוזים מילדי בית הספר היסודי (בני 8 עד 13) – זאת אף שפייסבוק, ואיתה שאר הרשתות החברתיות, מחויבת להתיר כניסה רק למי שמלאו לו 13.
צוקרברג ניסה למסמס טענות שמחקרים מוכיחים השפעה שלילית על בני נוער בשל שימוש מופרז ברשתות, אך מחקרים כאלו מבוססים ומתועדים היטב בידי חוקרים בעלי שם כמו הפסיכולוג האמריקני המוערך ג'ונתן היידט, שגם כתב ספר בעניין. מהזווית הזאת, ההתנצלות של צוקרברג נשמעת לא רק בלתי מספקת אלא גם ריקה מתוכן. לכאורה הוא מרוויח ביודעין מסבלם של צעירים. אבל אולי יש דרך אחרת להסתכל על הסיפור הזה.
באולם ועדת הקונגרס באותו היום ישבו אנשים משלוש קבוצות: מחוקקים, מנכ"לים ומשפחות. המנכ"לים היו האנטגוניסט הגדול של הערב, ובמידה רבה הם הרוויחו את זה ביושר. אבל בסוף, המוצר שהשיקו הוא עובדה מוגמרת. הם לעולם לא יחזירו את הגלגל לאחור, והם גם לא צריכים לעשות את זה. כפי שהראתה ההתנצלות של צוקרברג – וגם המספרים שהציג לגבי מאמצי פייסבוק למגר שיח רעיל – הוא חותר לטפל בבעיות שלו, וכך גם לפחות חלק מהאחרים (טיקטוק היא מקרה אחר, עם אינטרסים אחרים). אבל מה עם המחוקקים? אם הם חושבים שהבעיה חמורה, מדוע שלא יעבירו חוקים נוקשים יותר להגבלת הרשתות? אם תאמרו שהם, כמו עבדכם הנאמן, חושבים שמדובר בעיקר בבעיה חינוכית – מדוע שלא יפנו להורים בקמפיין מודעות לשימוש ברשתות בקרב צעירים, ואפילו יקצו לשם כך תקציב מכספי הממשלה?
צוקרברג הוא לא קדוש, אין חולק על כך. אבל הוא גם לא מקור הבעיה ולא האחראי על פתרונה. הוא רק אדם שמספק מוצר.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולדברי נאצה חמים מהטיקטוק) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
