החשיפה שעובדי אונר"א, "סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב", השתתפו במתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר אינה מפתיעה. לפחות לא למי שעקב אחר התנהלותה המפוקפקת של הסוכנות בעשורים האחרונים. אין זה מפתיע גם שבשלושת החודשים האחרונים מצאו חיילי צה"ל אמצעי לחימה ומנהרות טרור של חמאס כמעט בכל מוסד של אונר"א בעזה – בתי ספר, מרפאות, בתי חולים ועוד.
לא, אין כאן שום הפתעה. אונר"א היא ארגון רקוב עד היסוד. במקום לסייע לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, הסוכנות מחזקת ומנציחה את המלחמה של הפלסטינים בישראל, ומהווה מכשול לשלום. ובכל זאת, קרוב לוודאי שעד מהרה נראה את מנהיגי המערב מחזירים, ואולי אף מגדילים, את המימון לאונר"א, מכיוון שהם שוגים לראות בו ארגון הומניטרי וחיוני שאין לו תחליף. למרבה הצער, דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. הנה עשרה מיתוסים על אונר"א שיש לנפץ אותם.
מיתוס מס' 1: אונר"א היא גוף של האו"ם
אולי זה נכון טכנית, אבל בפועל אונר"א היא גוף פלסטיני, עם עובדים פלסטינים ומטרות פלסטיניות. 99 אחוזים מ־13 אלף עובדי הסוכנות בעזה הם פלסטינים, מלבד מספר זעום של עובדים בינלאומיים שמשמשים להסוואת השחיתות הפלסטינית והקיצוניות האסלאמית. זה פרויקט פלסטיני בתחפושת.
כיוון שרוב הפלסטינים בעזה תומכים בחמאס, סביר להניח שגם רבים מעובדי אונר"א הם תומכי חמאס. לפי המודיעין הישראלי, לא פחות מ־10 אחוזים מעובדי אונר"א בעזה הם פעילים מזוהים של חמאס או הג'יהאד האסלאמי, ועוד 190 מעובדיה הם לוחמים ורוצחים עם עבר טרוריסטי ידוע. עוד מאות אחרים חגגו בגלוי את הרציחות והאונס ב־7 באוקטובר. מדובר בהרבה יותר מ"כמה תפוחים רקובים", כפי שכינו זאת השבוע כמה מתומכי אונר"א.
מיתוס מס' 2: אונר"א היא סוכנות סעד המסייעת לפלסטינים
כבר שנים רבות אונר"א מספקת מעט מאוד מזון או סיוע הומניטרי. באופן חריג, שאין לו אח ורע בשום מקום אחר בעולם, הרוב המכריע של תקציב הסוכנות מוקדש לבתי ספר ולבתי חולים פלסטיניים. אין עוד ארגון של האו"ם שנכנס כך בנעלי השלטון המקומי ומכסה את עלויות הבריאות והחינוך עבור אוכלוסייה שלמה. אונר"א מנהלת את המוסדות הרלוונטיים ונושאת בעלויות בכל רחבי עזה, במקום שחמאס יצטרך לספק בריאות, חינוך ורווחה לאזרחיו. חמאס מצידו סומך על כך שאונר"א ותורמיה במערב יטפלו במשימות היסוד של השלטון בעזה, בעוד ארגון הטרור מתפנה להתחפר בבונקרים תת־קרקעיים.
מיתוס מס' 3: אונר"א היא ארגון ניטרלי
אונר"א היא גוף פוליטי, שמטפח את סיפור הקורבנוּת הפלסטינית, משמר ומאריך את הפליטות הפלסטינית ומחנך למלחמה מתמדת בישראל, כולל עידוד החלום הפלסטיני להביא לסופה של ישראל באמצעות "זכות השיבה" של הפליטים. כבר 75 שנה אונר"א מקדמת את הנרטיב על פשעים ישראליים, והסוף אינו נראה באופק.
אונר"א דואגת לכך שהסכסוך עם ישראל יישאר בלתי פתיר באמצעות הענקת מעמד פיקטיבי של פליט למספר עצום, גדל והולך של פלסטינים (פי עשרים מהיקף הפליטות האמיתית), תוך סירוב ליישב מחדש ולו פליט אחד ביישוב קבע.
מיתוס מס' 4: אונר"א היא כוח ממתן ומרגיע באזור
גופים בינלאומיים (ואפילו חלק ממערכת הביטחון הישראלית) משמיעים את הטענה הזו כבר שנים, אך היא פשוט אינה מחזיקה מים. אונר"א נשלטת בידי חמאס, שחדר לעומק הארגון, ולא מילאה שום תפקיד מרסן או ממתן לפני 7 באוקטובר, אחריו או במהלכו.
ההסתה הנלמדת בכיתות אונר"א כבר תועדה שוב ושוב בידי ארגוני מעקב. ילדים פלסטינים לומדים שיהודים הם שקרנים ורמאים, שמפיצים שחיתות. מחבלים זוכים לתהילה כמודל לחיקוי. הסתה לאלימות נלמדת בשיעורים לכל גיל ובכל מקצוע, כולל בשיעורי מתמטיקה ומדעים. החינוך השיטתי לשנאה ולאלימות במערכת בתי הספר של אונר"א מוביל באופן בלתי נמנע לטרור פלסטיני נגד ישראל.
מיתוס מס' 5: הפלסטינים בעזה זקוקים למימון בינלאומי לצרכים הבסיסיים ביותר שלהם
ממה שצה"ל גילה בעזה בשלושת החודשים האחרונים, לא נראה שהעזתים נזקקים או חסרי אונים במידה יוצאת דופן. ממשלת חמאס בעזה בהחלט מסוגלת להוציא לפועל מיזמים גדולים, מתוחכמים ויקרים, החל ברשת מנהרות תת־קרקעיות ובונקרים המתחרה במערכת הרכבת התחתית של לונדון, דרך תעשיית מפעלי נשק שנבנו בתקנים הנדסיים גבוהים, ועד ליחידות קומנדו מאורגנות, עם יכולות מודיעין מהשורה הראשונה ומיומנות בתכנון מתקפות.
הפלסטינים בעזה אינם סובלים ממחסור במימון, מחינוך ברמה נמוכה או מהיעדר כוח אדם מיומן, אלא מהרס עצמי הנובע מעיוות סדרי עדיפויות. במשך עשרות שנים הם העדיפו את המלחמה בישראל על פני בניית חברה בריאה. הם זקוקים להכוונה לוחצת מהמערב לשינוי סדר העדיפויות שלהם, ולאו דווקא ליותר מימון או כל סיוע אחר.
מיתוס מס' 6: הפלסטינים בעזה לא יוכלו לשרוד ללא אונר"א
לפי הפלסטינים עצמם, זה לא נכון. לאחר שכמה מהתורמות המערביות של אונר"א השעו את העברת הכספים לארגון בימים האחרונים, הדאגה העיקרית שהביעו הפלסטינים נגעה לפגיעה אפשרית בהכרה העולמית במאבקם. הם מוטרדים הרבה יותר מהפגיעה הפוליטית במעמדם כקורבנות מיוחסים מאשר מהמחסור בכסף.
לפי מאות פוסטים ברשתות החברתיות ומעדויות נוספות עולה שהעזתים אינם רואים באונר"א ספק קריטי של שירותים חברתיים וסיוע חירום, כמו שהם רואים בה גורם שנותן תוקף למלחמה הבלתי נגמרת בישראל, החיונית לזהות הפלסטינית.
מיתוס מס' 7: אם המימון לאונר"א לא יוחזר במלואו במהרה, יתפשט רעב בעזה
אין "משבר נורא" בגישה למזון ומים בעזה. איש שם לא נמצא על "סף רעב". למרות המלחמה, מדי יום נכנסות מאות משאיות עם סחורות ודלק, בזכות תרומות ממדינות ערב וגם (עדיין) ממדינות המערב. חמאס מחרים בגלוי אספקה בשווי מיליוני דולרים, לעצמו ולאליטות המקורבות לשלטון, ואונר"א אינה עושה דבר בנושא. גם אם כיסיה של אונר"א קצת פחות מרופדים, הזרימה הקבועה של סחורות לעזה נמשכת.
מיתוס מס' 8: אונר"א היא הערוץ היעיל ביותר לספק דרכו סיוע לפלסטינים
לא, היא בהחלט לא, ולא רק משום שהיא מאפשרת לחמאס להשתלט על חלק גדול מהאספקה. יש סוכנויות סיוע יעילות יותר, מושחתות פחות ופוליטיות הרבה פחות שאפשר לגייס להחלפת אונר"א. חלקן כבר פועלות בעזה (וביו"ש). ביניהן אפשר לציין את USAID (הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי), יוניצ"ף (קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים), ואת תוכנית המזון העולמית (World Food Programme). כולם ארגונים שיוכלו לעשות את העבודה בלי להיכנע לאחיזת העיניים הפלסטינית.
מיתוס מס' 9: אפשר לשנות את אונר"א
אונר"א זקוקה ליותר מאשר "ביקורת דחופה", כפי שהודה השבוע האיחוד האירופי בחצי פה, ולהרבה יותר מאשר "בדיקת נאותות משופרת ומנגנוני פיקוח נוספים", כפי שניסח באי רצון חבר קונגרס בלתי ידידותי לישראל. את אונר"א צריך לסגור, כדי שעזה תוכל להתנתק מהתלות בסיוע, לעלות על הדרך לפיתוח כלכלי ולנטוש את הפנטזיות לרצח עם לטובת בניית שלום, ויפה שעה אחת קודם. אין ספק שחלוקת העבודה הנוכחית, שלפיה שירותי אונר"א ניתנים מעל הקרקע בשעה שפעולות הטרור של חמאס נעשות מתחת לפני הקרקע ומתוך מתקני אונר"א – לא תוכל להימשך.
לשם כך יהיה צורך בגורמים בינלאומיים עם יכולת לפתח תעשייה יצרנית ומקומות עבודה בעזה, ולהוביל בנייה והפעלה של שירותים אזרחיים. ייתכן שעדיין יהיה צורך במימון בינלאומי, אבל הפעם הוא ינוהל ישירות בידי הממשלות הזרות ובידי ארגונים שיהיו כפופים לפיקוח מתמיד ולדרישה מחמירה לדין וחשבון.
מיתוס מס' 10: מלחמה אינה הזמן הנכון לסגור את אונר"א
זה הזמן המושלם לעשות זאת. כשישראל משחררת את עזה מחמאס, הקהילה הבינלאומית תוכל לשחרר את הפלסטינים מאונר"א. גם ישראל תוכל לשחרר עצמה מהתלות ההרסנית בסוכנות, ומהמקבילה הישראלית הבעייתית שלה – משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים (המתפ"ש).
רק אז יוכל שיקום עזה לצאת לדרך – נקי משחיתות שלטונית, מאינדוקטרינציה הרסנית, מטיפוח טרור ומריקבון מוסרי, שזיהמו במשך זמן רב כל כך את הפוליטיקה של הסיוע הבינלאומי לפלסטינים.
ד"ר עדי שורץ ודוד מ' וינברג הם עמיתים בכירים במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים
