צדיק, לרמדאן התכוננת?

אתמול נסגר הר הבית לכל מי שאינו מוסלמי בגלל ציון יום "עליית מוחמד לשמיים". זה לא ממש חג, ובכל זאת הזדמנות טובה לסגור את ההר ליהודים. ההתנהלות במועד הזה אומרת הרבה על המדיניות הישראלית במתחם. ציון "מסע הלילה של מוחמד מהמסגד הקדוש למסגד הקיצון (אל־אקצה)" מצוין ברוב האסלאם ב־27 בחודש רג'ב. הלוח המוסלמי קבוע כמובן. ידוע כבר עכשיו, למשל, שלא רק השנה אלא גם בשלוש השנים הבאות רג'ב יחול במקביל לחודש שבט העברי. אגב, ממש כפי שברור כבר כעת מתי יחולו עשרת ימי רמדאן האחרונים, שבהם ההר שוב ייסגר לעליית יהודים (בעוד כחודשיים).

מכיוון שחשוב להנהגה הישראלית שההר יהיה נקי מיהודים במועדים הללו ושהמוסלמים לא ייאלצו לראות ביניהם יהודים ביום חגם, מתבקש לפרסם מראש לוח שנתי שבו פירוט המועדים הסגורים (ליהודים), ממש כפי שכל אתר חשוב אחר בישראל מפרסם את זמני הפתיחה והסגירה שלו. מכיוון שבאסלאם תלויים בראיית המולד תיתכן תנודה קלה בתאריכים, אבל גם על כך אפשר להתריע מראש אם רוצים, ולציין מנעד ימים אפשרי לסגירת ההר. אבל לא רוצים.

את הידיעה על סגירת ההר קיבלו הפעילים רק יממה וחצי קודם לכן, וגם זאת לא באופן רשמי. סביר להניח שההחלטה התקבלה בלשכת ראש הממשלה, לא למטה משם, וההחלטות הללו מתקבלות בדרך כלל ברגע האחרון. המשטרה וגם לשכת נתניהו נמנעות ככל יכולתן מלפרסם הודעות שמשתמעת מהן זיקה יהודית כלשהי להר הבית, וזה כולל גם הודעה על נעילת ההר בפני יהודים. כאשר נאלצת המשטרה בכל זאת לפרסם הודעה כזו, דואגים שם בדרך כלל להתגונן בטענה שמדובר על סגירה שגרתית וקבועה "כבכל שנה". אלא שאם זה קורה בכל שנה, מדוע לא להודיע על כך מראש כמצופה מכל גוף רציני?

יש מי שדואג להשאיר את המדיניות בהר בערפל תמידי. להיאבק בנורמליזציה שלו. נראה שקיים כאן גם מרכיב מסוים של בושה. אף פעם לא נעים להודות שנכנעת לתכתיבי הצד האלים. מנגד, יש מי שמטעמיו טורח לפזר את הערפל בעניין ההר. זאת אומרת, לפזר כביכול. יאיר לפיד ניצל השבוע הצהרה שבועית לתקשורת כדי "להזהיר" שהממשלה אינה מוכנה דיה לרמדאן: "אין היערכות. אין תוכנית. לא התקיימו דיונים מבצעיים ומדיניים ברמה נאותה. אנחנו בדרך לעוד אסון. אם ייתנו לבן־גביר לנהל את אירועי רמדאן בהר הבית, השטח יעלה בלהבות. אנחנו בדרך לרמדאן המתוח בתולדות המדינה. הר הבית יהיה במוקד. משם הכול יתחיל".

בטרם אחשוד באיש כשר כלפיד שהוא מתסיס את הר הבית לצרכיו הפוליטיים, שיגרתי שאילתה לדובר שלו ושאלתי במה ההצעה שלו להיערכות בהר לקראת רמדאן שונה מהמדיניות הקיימת, זו "של בן־גביר". תשובה של ממש לא קיבלתי: "לפיד ניהל מדיניות מדודה ומקצועית בהר הבית, ביחד עם הערכות מצב של גורמי הביטחון ולפי המלצתם. נערכו דיונים מעמיקים עם כלל הגורמים והוכנו תוכניות ותגובות לכל תרחיש. בוצעה עבודה מדינית אזורית ותיאום מול כלל השותפים ברגישות המתאימה. הר הבית נפתח לביקורי יהודים בנהלים מוסדרים גם בימים רגישים כמו תשעה באב וחגים, וגם תוך כדי מבצע צבאי. ההמלצה של לפיד היא להיערך בהקדם, להקשיב לגורמי המקצוע וליטול את האחריות משר שעסוק בפרובוקציות מסוכנות במקום בביטחון הלאומי".

שלחתי שאילתה גם לשר איתמר בן־גביר בעניין, אולם הוא בחר לא להגיב. בכל אופן, מי שעיניו בראשו יודע שבן־גביר אינו קובע את המדיניות בהר הבית, ממש כפי שאין לו יד ורגל בקביעת התנהלות המלחמה. ראש הממשלה הוא מי שחתום על המדיניות בהר, והוא נחוש למנוע ערעור כלשהו של הבלעדיות האסלאמית באתר.

מתחילת המלחמה דיללה ישראל מאוד את מספר המוסלמים המגיעים למקום הקדוש בעולם. למה? בעיקר כי כאשר המתחם הזה מלא במוסלמים – ובמוסלמים בלבד – נערכים בו מפגני אהדה למוחמד דף. יממה לפני הטבח בדרום נתלה בהר שלט של חמאס שהכריז "הדרך לירושלים רצופה בדם". החשש הוא שנהירה מוסלמית המונית להר ברמדאן תגלה שהמקום הוא מאחז של ארגון הרצח העזתי בלב בירת ישראל.

מה שדרוש באמת להר הוא בדיוק מה שנתניהו מונע: נורמליזציה. בין השאר: פתיחה לרווחה של עשרת שעריו לכל אדם בלי שיידרש לצטט קודם לכן סורה מהקוראן ולשכנע במוסלמיותו; הכרה בהר כמקום קדוש גם ליהודים; ונטילת אחריות על ההר. לא עוד ניסיונות להדחיק אותו מהתודעה הלאומית. במקום שמסתובבים בו אזרחים מהמניין תמיד יהיה רגוע יותר מאשר במקום שכניסתם אליו חסומה.

העוצמה שצבר חמאס בהר הבית נובעת משיתוף פעולה ישראלי שקט ומתמשך, בין השאר בדמות הרחקת היהודים. בימים שאזרחים יהודים אינם מורשים לעלות ההרה, הנפיצות בו עולה בכמה רמות. כניסת יהודים לאתר המקודש תעשה את העבודה, ותרגיע את השטח יותר מאלפי שוטרים ומאינספור כינוסים עקרים של הקבינט. כיצד נקדם את פני רמדאן בהר הבית? בקור רוח, בביטחון עצמי ולא מוכי תבהלה, בדגלי ישראל מונפים אל על.