המניע המסתורי של המפגעת שהכריזה "תשוחרר פלסטין", הטענה שחמאס חטף ישראלים "לכאורה" ומי באמת מסרב להפסקת אש? הזרם הבלתי-פוסק של שקרים, חצאי-אמיתות וסילופים נמשך גם השבוע בסיקור הבינלאומי של ישראל, והפעם יש לנו כמה כותרות עסיסיות במיוחד.
הפיגוע המושתק
שמעתם על ניסיון הפיגוע של תומכת חמאס בכנסייה בטקסס השבוע? לא? כנראה שאתם לא לבד. ביום ראשון נכנסה ג'ינס איוון מונרו (36) לכנסיית הענק "לייקווד" של המטיף האוונגליסט ג'ואל אוסטין מלווה בילד בן 5 או 7 שכנראה שימש כמגן אנושי, ופתחה באש על המתפללים. אדם אחד נפצע לפני ששני אזרחים חמושים החזירו אש. המפגעת נהרגה והילד שהיה איתה נפצע קשה. לפי דיווח של ערוץ ABC המקומי, על הנשק שלה נמצאה מדבקה שהכריזה "תשוחרר פלסטין", והמשטרה כבר דיווחה שנמצאו "כמה טקסטים אנטישמיים" ברשותה של מונרו, שנולדה כגבר בשם ג'פרי אסקלנטה באל-סלבדור, ולפי כמה דיווחים החזיקה בדעות שמאל קיצוני.
אז מה המניע פה? לפי המשטרה כלל לא ברור. כך נכתב ב-ABC: "טרם נקבע המניע מאחורי הירי של יום ראשון: 'ייתכן שהיה סכסוך משפחתי שהתקיים בין בעלה לשעבר למשפחתו של בעלה לשעבר, שחלקם יהודים', מסרה המשטרה".
בין אם מדובר בסכסוך משפחתי שהפך את המפגעת לאנטישמית ובין אם היא פשוט הייתה אנטישמית מראש, איך יכול להיות שסיפור כזה לא הגיע לכותרות בארה"ב בכזו רמה שהוא אפילו לא הושמע בישראל? ואם נרשה לעצמנו טיפ-טיפה וואטאבאוטיזם, מישהו חושב שהסיפור היה מושתק ככה אם היורה הייתה מתפרצת לכנסייה שחורה עם סטיקר של מגן דוד על הנשק?
חטופים? אולי
לא משנה באיזה צד של הסכסוך הם נמצאים, אם יש משהו שפחות או יותר כל העולם מוכן להסכים עליו בהקשר של המלחמה בחמאס, הרי זה שב-7 באוקטובר נחטפו חיילים ואזרחים ישראלים וחלקם הגדול עוד מוחזקים בעזה. זו מהעובדות המוצקות ביותר שיש, שעומדת במרכזו של כל מאמץ לתווך עסקת חילופים או הפסקת אש כוללת.
אבל כנראה שב"דיילי ביסט" עוד נותרו בסימן שאלה. אתר החדשות האלטרנטיבי האמריקני שנוטה לשמאל פרסם השבוע ידיעה גנרית על המבצע הנועז לשחרור שני החטופים ברפיח והתעלה על כותרת ספקנית ("ישראל אומרת ששוחררו שני חטופים במבצע לילי ברפיח") עם משפט ספקני עוד יותר: "שני ישראלים שלכאורה נחטפו על ידי לוחמי חמאס במהלך המתקפה ההרסנית של הארגון בשבעה באוקטובר שוחררו במבצע לילי ברפיח, עיר פלסטינית בדרום רצועת עזה". כך נפתחה הכתבה, וזה גם מה שנכתב כשהיא שותפה ב-X.
אם כבר, הנה המשפט עם עוד כמה סיוגים שהם היו יכולים להכניס, מידע שאנחנו פשוט לא לגמרי לגמרי בטוחים בו: "שני ישראלים לכאורה (הם ראו את הדרכון שלהם?) שנחטפו לכאורה על ידי לוחמי חמאס לכאורה (מי אמר שהם היו חמאסניקים? אולי אלה עזתים לא מזוהים?) במהלך המתקפה ההרסנית לכאורה (הרסנית לפי איזה קנה מידה? כי יחסית לשואה המספרים קטנטנים)". לזכותו של האתר ייאמר ששטף הביקורת שספג ב-X עם פרסום הכתבה עורר את עורכיו לעשות שינוי ולמחוק את ההסתייגות, כולל הערת עורך שמבהירה שהוסרה המילה "לכאורה". ובכל זאת, מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?
מי מסרב להפסקת אש?
נראה שכמעט בכל שבוע יש לפחות סיפור אחד שמסוקר לא נכון ברוב גופי החדשות הגדולים בעולם. הפעם, היה זה תורו של המשא ומתן על הפסקת האש.
בשבוע שעבר פורסם שישראל הסכימה למסגרת תנאים להפסקת אש זמנית ושחרור חטופים תמורת מחבלים בתנאים שדומים לאלו של העסקה הקודמת, והשלב הבא היה להמתין לתשובת חמאס. המרצחים לא אהבו את התנאים ודרשו פחות או יותר את כל מה שבא להם, ובתגובה עלה ראש הממשלה נתניהו לנאום והכריז שהוא דוחה את ההצעה הנגדית. אז מה הסיפור כאן? הכותרת של הוול-סטריט ג'ורנל תמצתה את הסיפור יפה: "נתניהו הישראלי דוחה את תגובת חמאס להצעת הפסקת האש".
אך כפי שיודעים מי שעוקבים קצת אחר הסיקור שלנו בעולם, הג'ורנל הם אתר פרו-ישראלי יחסית, עיתון ימין-מרכז שעדיין מעוניין בסטנדרטים עיתונאיים ולא נכנע לתכתיבי השמאל הקיצוני. והם יחסית לבד שם. לכן, תגובת נתניהו סוקרה הפוך כמעט בכל גוף תקשורת אחר.
מגזין ניוזוויק הכריז: "נתניהו נודר 'ניצחון מוחלט' בדחיית הפסקת האש בעזה". הטיימס הבריטי דיווח: "בנימין נתניהו דוחה הפסקת אש בין ישראל לחמאס". הוושינגטון פוסט קבע: "נתניהו דוחה הפסקת אש, נודר להמשיך במלחמה בזמן ביקורו של בלינקן בישראל". וכן הלאה וכן הלאה.
אותו הטון ליווה את הדיווחים גם בתוך הכתבה, והציג את הסיפור כאילו ישראל היא הסרבנית במאמצי השלום האזוריים. כך למשל פתח הגארדיאן את הדיווח שלו: "בנימין נתניהו דחה את תנאי הפסקת האש בעזה שהוצעו על ידי חמאס בסירוב ללחץ האמריקני להתקדם מהר יותר לקראת הסדר כולל למלחמה". אי אפשר לקרוא את המשפט הזה ולא לחשוב שישראל היא האשמה כאן. ומה לגבי העובדה שישראל הסכימה לתנאים להפסקת אש בפסגה עם המדינות המתווכות? היא כתובה אחרי 13 פסקאות.
גופים אחרים, כמו NPR שכיכב במדור הזה בשבוע שעבר, השמיטו לחלוטין את העובדה הזו. וכך זכה חמאס בעוד ניצחון תקשורתי בלי להתאמץ בכלל.
ובינתיים, בארץ פרידמן
וכעת לנושא האהוב ביותר במדור: טוריו של פובליציסט-העל של הניו-יורק טיימס, תומאס פרידמן. מי שירצה לקרוא ניתוח שגוי ושטחי של הקונפליקט גם השבוע בוודאי ייהנה מטורו האחרון של הפרשן הבכיר שמכריז כבר בכותרת: "רק ביידן ומוחמד בן-סלמן יכולים לשנות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני". אך אנחנו כאן כדי להתייחס לטור אחר. באופן ספציפי, לשורה הפותחת המפוצצת של בלוג שכתב פרידמן לטיימס בשבוע שעבר.
לאחר שבמדור שעבר פרידמן סיפר לנו שהוא המציא את הכלל שיש להקשיב למה שפוליטיקאים במזרח התיכון אומרים לעם שלהם ולא לארה"ב, בעל הטור הדגול והנחשב, הלוחש באוזני נשיאים ודובר בכנסים ברחבי הגלובוס, פתח את הטקסט הנוכחי שלו כך: "אחת מטכניקות הכתיבה שלי תמיד הייתה להשתמש במטאפורות כדי להסביר נושאים מורכבים".
מטאפורות! כדי להסביר נושאים מורכבים בטקסט! מי היה מאמין!
למען ההוגנות נספר שהוא כתב את הבלוג בעקבות ביקורת שספג על כך שהשווה מדינות במזרח התיכון לחרקים שונים כחלק ממטאפורה לא מוצלחת על הסכמי שלום. אבל העובדה שהוא משייך את "הטכניקה" הזו אליו – במקום נגיד לכתוב, "אחת מטכניקות הכתיבה שאני אוהב להשתמש בהן", היא עוד אחת מהדרכים הרבות שפרידמן מספר לנו, כמו תמיד, כמה הוא חשוב.
