בשבת הלך לעולמו השייח' פאריד אבו חאדר ג'עברי מחברון, ראש חמולת ג'עברי, מהגדולות והמרכזיות בחברון ובאזור. הכרתי את השייח' לפני למעלה מ-15 שנים. ההיכרות החלה בעקבות אירוע שרבים לא יאמינו שהוא אפשרי.
על אם הדרך המחברת את קריית ארבע לחברון ולמערת המכפלה, אירעו כמה פיגועים. בשני פיגועים רצחניים שאירעו בסמיכות זמן בקיץ 2001 נרצחו דוד כהן ויחזקאל מועלם, הי"ד. בתגובה, תושבים מקרית ארבע החלו לקיים תפילות במקום. אט אט אתר התפילה הפך לבית כנסת "חזון דוד" (הקיים ופועל כיום, כמבנה זמני מעץ ויריעות בד).
כל העולם התנכל לבית הכנסת הזה; השלטון הישראלי, מחלקת המדינה האמריקנית, הרשות הפלסטינית, ארגוני הטרור, וכמובן – ארגוני האנרכיסטים האנטישמים הפועלים בשטח, ומלבים שנאה והסתה, בהעלמת עין של ממשלת ישראל. אותם אנרכיסטים הגו תוכנית שטנית: לשרוף את בית הכנסת – לא בלילה רגיל, אלא במועד מיוחד – בליל ראש השנה. הם ידעו, שמעשה הזוועה הזה יעורר פעולה חריפה מצד יהודי קריית ארבע, שתגרור תגובה אלימה מצד ערביי חברון ותבעיר את האזור.
יש לזכור שהמיקום של האתר הזה הוא קריטי – בדיוק על נקודת החיבור שבין קריית ארבע לחברון. ניתוק הנקודה הזו עלול לנתק את חברון ומערת המכפלה מכל העולם (לאחר שממשלת ישראל מסרה את רוב חברון לידי אש"ף ומונעת תנועת יהודים לחברון בכביש הראשי במרכז העיר). התוכנית המתועבת הזאת כמעט יצאה לפועל, אך אז – למרבה המזל – המזימה נודעה לשייח' ג'עברי, שהמקום נמצא בשטחו, והוא הוציא אזהרה לארגוני האנרכיסטים האנטישמים, בניסוח פשוט: מי שיפגע בבית הכנסת, אנחנו נטפל בו. המסיתים הבינו שה"טיפול" הזה לא יהיה בשיטות שאליהן הורגלו מצד השלטון הישראלי, ומי שיטופל – יטופל היטב, והם ויתרו על המזימה.
בעקבות כך, התארגנה משלחת של אנשי ציבור מקרית ארבע וחברון, שבאה לביתו של השייח' להביע תודה והוקרה. על המשלחת נמנו גם ראש המועצה, צבי קצובר, עו"ד אליקים העצני, מראשוני מייסדי קריית ארבע וההתיישבות כולה, ואישים נוספים. המוציא לפועל של היוזמה והפגישה היה פעיל השלום המסור יצחק מגרפתה. בפגישה הזאת השייח' אמר משפט שנחרט היטב בלבבות: "עבורי", כך אמר, "אתם לא 'מתנחלים', אתם שכנים; בחברון גרו יהודים במשך כל הדורות, ונמשיך לחיות אתכם בשכנות טובה, כי העתיד שלנו הוא משותף כאן בארץ הזאת ובעיר הזאת".
מאז נמשכו הקשרים והכרנו אישיות מיוחדת. מול הגורמים העוינים לסוגיהם, הוא התווה באומץ דרך אחרת, של שלום ושכנות טובה. הוא עמד מול איומים מצד גורמים עוינים, אך לא נרתע, וייצג באישיותו את השאיפה לחיים של שלום וכבוד בארץ ישראל. הוא אירח בביתו ובאוהל האירוח הציורי שלו בתל זיף ישראלים רבים, אנשי ציבור, ראשי מועצות ביהודה ושומרון, חברי כנסת, קבוצות שונות, מכינות קדם צבאיות, וגם אורחים ומדינאים מחו"ל. חכמת החיים שלו ואישיותו המיוחדת קסמו לרבים, והיוו בשורה ייחודית מול גלי הטרור וההסתה. השכנות הטובה שהוא טיפח אפשרה צעדים מעשיים, כמו המשך קיומו ופעולתו של בית הכנסת "חזון דוד", הנחת צינור מים משותף, עזרה ראשונה, טיפולים רפואיים בעת הצורך ועוד.
הגישה הזאת אפיינה גם את בני משפחתו ומנהיגים נוספים בשבט, כמו לדוגמה המוכתר של שכונת ג'עברי בחברון, איש העסקים אשראף ג'עברי, שנמנה על מייסדי לשכת המסחר המשותפת ליהודים וערבים ביהודה ושומרון. שקיימה כנס כלכלי גדול בחסות השגריר האמריקני הקודם, הוביל משלחת לשיחות השלום בבחריין, פיתח קשרים עם גורמי הממשל הקודם בארה"ב, והופיע בגלוי בכנס הריבונות ב-2017 ונשא דברים בזכות הריבונות הישראלית בשטח. ההם עומדים בפני איומים, כולל "גזר דין מוות" מצד הרשות הפלסטינית, ולא נרתעים.
אך מנגד, למרבה הצער, מדינת ישראל לא ידעה להכיר תודה וטובה. המדיניות הממשלתית (כדרכה, למרבה הבושה, הצער והכאב) מפנה עורף לתומכיה ונאמניה, ומעדיפה על פניהם את הגורמים העוינים. זו השיטה הישראלית המקובלת; כך ננטשו תומכי ישראל ביו"ש לגורל מר, כך התרחשה הנטישה המחפירה של צד"ל מעבר לגדר בלבנון, זו שהביאה את ארגון החיזבאללה לממדיו המפלצתיים כיום, וזו השיטה שהופעלה גם נגד השייח' ג'עברי ותומכיו. במקום לראות בו בסיס לשכנות טובה, לעזור לו ולקדמו, הופנתה אליו כתף קרה ועוינת, והוא זכה להתנכרות, ניטש ונזנח.
האכזבה מהתנהגות הפוליטיקאים ומערכת הבטחון ישראלית לא שינתה את דעתו העקרונית, אך הנמיכה באופן דרמטי את הציפיות והפעילות. הוא היה ראש השייח'ים המכובדים בחברון ובאזור, והתקבל כבורר ופוסק מקובל על החוגים השונים. המשכנו לשמור על קשר מרחוק, וציפינו ליום שיבשר את השינוי. לכולנו ברור, ששלום יכול לשרור בארץ רק תחת מטריה ישראלית, ועתיד האוכלוסייה הערבית מותנה במנהיגות ערבית אותנטית מהשטח (ללא ארגונים מושחתים שהובאו מבחוץ) ובשכנות טובה עם השכנים היהודים ומדינת ישראל. ברור לכל שזו הדרך היחידה ליצירת עתיד טוב יותר עבור כל תושבי האזור. לצערנו, השייח' האמיץ כבר לא יזכה לראות את היום הזה.
בין המנחמים של פטירתו של השייח' היו גם ישראלים רבים, ביניהם כאלו שהכירו והעריכו את אישיותו הייחודית כאיש של שלום ושכנות טובה. לכולם משותפת התקווה והתפילה, שתקום הנהגה של שלום וידידות. כזכור, שמו של אברהם אבינו, שהתנחל בחברון לפני כ-4000 שנה, נבחר לסמל את השלום בין צאצאיו הרחוקים; הסכמי השלום בין ישראל ל-4 מדינות ערב נקראים "הסכמי אברהם". כמה סמלי יהיה שהשלום בארץ ישראל יתחיל בחברון, עירו של אברהם אבינו.
