הייתם פעם ברכבת הרים? אני לא יודע אם להמליץ על החוויה או לא, אבל זו הדרך הטובה ביותר לתאר את שעבר על מצפה כרמים, על 250 הנפשות המגוררות בו, בשבע השנים האחרונות.
מצפה כרמים הוקם בשנת 1999 על אדמות מדינה באזור כוכב השחר. המיקום, אגב, מוקף בסיפורי התנ"ך – תסתכלו דרומה ותראו את שאול המלך מחפש את האתונות בארץ שלישה, תסיטו מבט מזרחה ובני ישראל חוצים את הירדן ממש מתחתינו. כשרבי יהודה הלוי מתגעגע לארץ התנ"ך וממקם את ליבו במזרח, כנראה שגם לכאן הוא התכוון.
בשנת 2000 נחתם הסכם המאחזים עם ממשלתו של אהוד ברק ועל פיו הישוב צריך להתפנות ולהיות מועתק למקומו החדש אשר נקבע על ידי גורמי המדינה. הפינוי הוא נקודת השפל הראשונה. מצד שני, יש הסכם. חתום, מאושר, סגור. לאחר פינוי עצוב וכואב, רכבת ההרים מתחילה לנסוק למעלה. השנים מתקדמות, מקבלים ברי רשות ומשפחות קונות בתים ובונות קהילה. לכאורה, אין יותר בטוח מזה. לכאורה.
בשנת 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מצפה כרמים על ידי מספר פלסטינים בעידוד ארגון יש דין. כאן מתחיל הסיוט. בקלות בלתי נסבלת, נעצרו חיים של ישוב שלם. עשרות משפחות ציוניות של אזרחים טובים שמשרתים במילואים, תורמים למדינה, משלמים מיסים, מחנכים את ילדיהם לתת הכול למדינה, לעם הזה ולארץ הזו – התגלגלו מדיון לדיון רק כדי לשמוע שעוד פעם אין החלטה וממשיכים להיות זמניים. אין אפשרות לבנות, אין אפשרות לקלוט משפחות גדולות, אין אפשרות פיתוח. אפילו לא של חדרון בבנייה זמנית. המשפחות גדלות, הקרוואנים נהיים צפופים, ומשפחות שבנו בתים חוששות מהיום בו יודיעו להן כי כל ההשקעה יורדת לטמיון. כשאמרו חז"ל כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, כנראה שגם לזה הם התכוונו.
ידענו שפנינו למאבק קשה וארוך, אך לא שיערנו עד כמה. ה"שוק" הגדול ביותר הייתה עמדת המדינה. הרי כאמור, המדינה היא זו שחתמה על הסכם המאחזים והעתיקה את הישוב למקומו הנוכחי לאחר בחירת השטח בעצמה. היה לנו ברור כי מהרגע הראשון המדינה תגן עלינו בבג"ץ. אך לא כך היה הדבר. במקום שביטויים כמו: "המדינה לוקחת אחריות על הישוב" או "יש להסדיר את הישוב שהוקם כדין" יופיעו בכתבי בי דין של המדינה, הופיעו אמירות רפות שנעו בין התחמקות במקרה הטוב לביטול התב"ע כולה במקרה הרע. רכבת ההרים ממשיכה לרדת, ואתה גם התקוות והאופטימיות.
אבל החלטנו להילחם. מטה המאבק של הישוב הוקם, והחלטנו שגם אם לא נצליח, קרב ראוי בהחלט יהיה פה. החלטנו שעושים הכול כדי להגן על הבית. עו"ד הראל ארנון שמייצג את היישוב, נלחם עבורנו במספר דיונים בבג"ץ, וגם הציע לנו לפתוח הליך מקביל במחוזי. פתחנו, והתפללנו.
לאורך הדרך יצרנו עליות קטנות לרכבת ההרים שלנו בדמות פגישות עם שרים וח"כים שייקחו אחריות על מצפה כרמים. הראשון שהתגייס בקול ברור וצלול היה משה בוגי יעלון, אשר היה מעורב בהסכם המאחזים בתור אלוף פיקוד מרכז, שהודיע לנו ולתקשורת כי אסור לפנות את מצפה כרמים ויש להסדיר את הישוב. נפתלי בנט ואיילת שקד – שרי מפלגת הבית היהודי – פעלו רבות לטובתנו והבינו שהמדינה חייבת לקחת אחריות ולמצוא פתרונות לישוב, וכן הצלחנו לערב ח"כים ושרים נוספים גם ממפלגת השלטון – הליכוד. יצאנו אף למאהל מתוקשר מול בית ראש הממשלה ורתמנו ציבור גדול סביב אתגר "כף השמן". כשלימדונו חכמים שאין לסמוך על הנס ויש לעשות מעשים, כנראה שגם לזה הם התכוונו.
לקחו אחריות
ואז הרסו את עמונה ואת נתיב האבות. צנחנו חזרה לקרקע המציאות הבג"צית הקשה. מה הסיכוי שיסדירו את הישוב כשזה מה שקורה מסביב בכל התיקים בהם מעורבים קרקעות המוגדרות כפרטיות? למה שאצלנו משהו יהיה שונה? גם אם יש מאפיינים שונים לתיק שלנו, נראה כי המגמה המשפטית ברורה והיא לרעתנו. בנוסף, ההליך נמשך ונמרח, אין שום פסק באופק. משפחות החלו לעזוב. הישוב בעצירה. המשכנו לפעול, להאמין ולהתפלל, אך התכוננו לגרוע מכל.
עו"ד ארנון המסור הוציא תצהירים מבעלי תפקידים בשנת 2000 הקשורים בהסכם המאחזים ובהעתקת הישוב, אשר מוכיחים ללא ספק כי הצדק עמנו. זה לא שכנע בהתחלה את גורמי המדינה. במהלך חקירת נותני התצהירים באת כוחה של המדינה לא קיבלה את גרסתם, והמדינה עדיין החזיקה בדעתה כי יש לצמצם את התב"ע ובעצם לפנות את הישוב כולו. בצר לנו, זכרנו את שאמר חזקיהו לנביא: כי גם כאשר מונחת חרב חדה על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. כנראה, שגם לסיטואציות כמו שלנו הוא התכוון.
והנה, הקב"ה סייע בידינו. זה התחיל עם שינוי עמדת המדינה, שסוף סוף עשתה את הדבר הפשוט והמוסרי כל כך- לקחה אחריות על הישוב שהיא עצמה הקימה. ב"ה, אבן דרך ראשונה הושגה והתבשרנו כי היועמ"ש בחן את התצהירים החדשים וקבע כי אפשר להחיל את תקנת השוק במקרה של מצפה כרמים. שינוי מגמה החל, הרכבת בעלייה. לאחר הרבה תפילות, בית המשפט המחוזי אמר את דברו השבוע ופסק – התושבים צריכים לקבל את כל הסעד אותו תבעו, יש להחיל את תקנת השוק על כל השטח והדרך סלולה להסדרת מצפה כרמים. "אם תרצו אין זו אגדה" אמר הרצל, וכנראה שגם לסיפור מצפה כרמים הוא התכוון.
בנקודת זמן זו, אנו עומדים לחזור לבג"ץ. התיק עדיין לא סגור, אך בשלב זה אנו מאמינים ומתפללים כי רכבת ההרים כבר לא תרד. באמונה ובתקווה שדרכנו עולה מעלה, וביחד איתנו נמשוך קרונות רבים של ישובים בארץ ישראל אשר מקרה מצפה כרמים סלל את הדרך גם עבורם להסדרה מהירה ושינוי מגמה בעזרת השם.
על יעקב אבינו כתוב בפסוק כי שבע שנים נראו בעיניו כימים אחדים באהבתו לרחל. הישוב מצפה כרמים עבר שבע שנים ארוכות מאד. מי ייתן ויהיו בעינינו כימים אחדים באהבתנו אותה, את ארץ ישראל. אולי גם אלינו הפסוק התכוון.
שי מימון הוא תושב מצפה כרמים וחבר מטה המאבק
סיקור נרחב של פסיקת המחוזי בתיק מצפה כרמים יתפרסם בסוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון
