העיתונאי האמריקני טאקר קרלסון פרסם לאחרונה ריאיון ארוך ונדיר עם ולדימיר פוטין. דברי נשיא רוסיה בסוגיית אוקראינה היו צפויים: אוקראינה שייכת לרוסיה מבחינה היסטורית, המלחמה היא תוצאת ההתערבות האמריקנית בפוליטיקה האוקראינית והתפשטות נאט"ו מזרחה, ממשל ביידן וזלנסקי החריפו את המתיחות, והתעמולה השגרתית: פשרה היא אפשרית, ואף הושגה, אך המערב מסכל אותה.
עד כאן המסרים הידועים. אבל דומה שמסר עיקרי אחר של פוטין התפספס בדיווחים. כדאי לעמוד עליו, מפני שהוא נוגע להשגות פוטין בעניין שינוי גדול שמתחולל במבנה העוצמה הגלובלי.
פוטין מנסה לשכנע שאחרי התמוטטות ברית המועצות "ההנהגה הרוסית הניחה… שלא יהיו יותר קווי הפרדה אידיאולוגיים", ושאפשר יהיה לייצר "שיתוף פעולה ושותפות". ילצין, מספר פוטין, ניסה להתקרב לארה"ב, אך נדחה. הוא עצמו שאל את קלינטון אם רוסיה תוכל להצטרף לנאט"ו, ונענה בשלילה. לנשיא בוש הוא הציע לשתף פעולה בפרויקט להגנה מפני טילים בליסטיים: "נוכל לשנות את המצב בעולם מן היסוד", הוא אמר, אבל גם בוש סירב.
השלכות הדחייה הזו, אומר פוטין, אינן לטובת המערב. ארה"ב כורתת את ענף ההגמוניה שעליו היא יושבת. כדוגמה הוא מציין כי אחרי שנדחתה יוזמתו לבניית מערכות הגנה משותפות, הרוסים פיתחו אמצעים שמתמודדים איתן: "פיתחנו מערכות היפר־סוניות, עם טילים בין־יבשתיים… ואנחנו משפרים אותן מדי יום".
זוהי טענה חוזרת של פוטין: הכוחנות והסרבנות של האמריקנים דוחפות את העולם לייצר בריתות חלופיות, והן כבר חוללו שינוי עצום בפיזור הכוח בזירה הבינלאומית. טענותיו מתמקדות דווקא בכלכלה, שהיא כידוע יסוד ומרכז עוצמת ההגמוניה האמריקנית.
פוטין מדבר על שני כלי נשק כלכליים עיקריים שהאמריקנים מפעילים: התלות העולמית בדולר והטלת סנקציות. על הראשונה הוא אומר: "השימוש בדולר ככלי במאבקי מדיניות חוץ הוא מהטעויות האסטרטגיות הגדולות ביותר של המנהיגות הפוליטית של ארה"ב", והוא מוסיף: "ראה מה קורה בעולם. אפילו בעלות הברית של ארה"ב מקטינות את רזרבות הדולר שלהן. כולם מנסים להגן על עצמם".
התוצאות הן לרעת ארה"ב. ברוסיה, טוען פוטין, עד 2022 כ־50% מהמסחר עם מדינות עולם שלישי נעשה בדולרים; כיום מדובר ב־13%. עד 2022 כ־80% מהמסחר הרוסי בכלל נעשה בדולרים, ו־3% ביואן (המטבע הסיני); כיום 34% ברובל, ויותר מ־34% ביואן. לדברי פוטין, זה לא עניין רוסי בלבד. "העובדה שארה"ב מטילה הגבלות על מדינות מסוימות… מעלה חששות כבדים ושולחת אותות לעולם כולו", לכן יותר ויותר מדינות מחפשות ומוצאות תחליפים לדולר. ארה"ב "חתכה את עצמה" מהמסחר ו"הורגת את הדולר במו ידיה". מדובר ב"איוולת גמורה… זה מזיק לכלכלה שלה ומערער את כוחה בעולם".
ומה בנוגע לסנקציות? התוצאות על רוסיה, טוען פוטין, הפוכות מהתכנון. ארה"ב קיוותה שהסנקציות הקשות "יובילו לקריסה". בפועל "דבר לא קרס"; במקום זאת רוסיה הפכה "לכלכלה האירופית הראשונה בזמן הזה". גם הניסיונות להגבלת המסחר עם סין נכשלים. הנתח של סין במסחר האירופי גדל אפילו יותר מאשר עם רוסיה. עם רוסיה, מספר פוטין, המסחר שובר את הציפיות, הוא מאוזן ועומד על כ־230 מיליארד דולר, כולל שיתוף פעולה "בהייטק, באנרגיה ובמו"פ". לסיכום, "הכלים האמריקניים לא עובדים".
לדברי פוטין, רוסיה הפכה "לכלכלה האירופית הראשונה בזמן הזה". גם הניסיונות להגבלת המסחר עם סין נכשלים
המערב חושש מסין, מדווח פוטין, ובצדק. היא הפכה למעצמה הכלכלית הגדולה בעולם. "בסין יש 1.5 מיליארד (איש; ר"ב), וכלכלתה גדלה בזינוקים וקפיצות… הפוטנציאל עצום, היא הכלכלה המשמעותית ביותר בעולם במונחי כוח קנייה וגודל הכלכלה. היא כבר עקפה את ארה"ב לפני זמן, וממשיכה לגדול בקצב מהיר".
פוטין מתייחס גם ל"בריקס", השותפות בין סין, רוסיה, הודו וברזיל (שנוספו אליו עם הזמן עוד מדינות). ב־1992 היו מדינות ג'י־7 (ארה"ב, אנגליה, גרמניה, יפן, צרפת, איטליה וקנדה) כ־47% מכלכלת העולם. היום הן קצת יותר מ־30%. בריקס, לעומת זאת, התחילה ב־16%, וכיום עוקפת את ג'י־7. המשמעות ברורה. "זו תוצאה של מגמות בפיתוח ובכלכלה העולמית", אומר הנשיא, "זה בלתי נמנע. זה ימשיך לקרות, כמו זריחת השמש… צריך להסתגל לכך".
במילים אחרות, פוטין מבהיר שהעולם חזר למשחק קואליציוני דו־קוטבי. למדינות שארה"ב לא אוהבת יש היום ליגה משל עצמן, שמכרסמת בכוח הכלכלי האמריקני והמערבי. "איך ארה"ב מנסה להסתגל? באמצעות כוח. סנקציות, לחץ, הפצצות, שימוש בצבא. זו הונאה עצמית. הממסד הפוליטי של ארה"ב לא מבין שהעולם משתנה". אם ארה"ב תמשיך כך, הוא ספק מנבא ספק מאיים, מצבה רק יורע. "בארה"ב עצמה כותבים מומחים שארה"ב משנה את מצבה בעולם… השאלה היא איך זה יקרה – באופן מהיר וכואב, או הדרגתי ועדין. ואת זה כותבים אנשים שאינם אנטי־אמריקנים; הם פשוט עוקבים אחרי מגמות ההתפתחות הגלובליות, זה הכול".
אמת, פוטין לא מדייק בחלק מהדברים, וברור שהרבה כאן הוא תעמולה. אבל בכל הנוגע לזירה הבינלאומית, הריאיון בהחלט מדאיג מאוד. פוטין מזהה מגמות מטרידות ביותר. איש לא חשב שהמערב כולו יעמוד מול רוסיה, עם סנקציות וסיוע עצום לאוקראינה, והיא בקושי תיפגע. אסור גם להתעלם מכך שמעמד המערב אכן נחלש, והקואליציה החדשה של המדינות המתפתחות הלא־דמוקרטיות מערערת על הסדר העולמי שעיצבה ארה"ב.
פוטין משדר תחושת ביטחון, והבעיה היא שגם בניכוי התעמולה, יש לו על מה להסתמך. שני מסרים מרכזיים מסתתרים מאחורי דבריו: ראשית, איום מרומז למערב שההגמוניה של ארה"ב מתערערת ועליו לשנות כיוון, ושנית, איתות לכל מדינה שמחפשת חלופה למערב, שיש לה קואליציה חזקה שתקבל אותה.
לסיום נוסיף נקודה שמשפיעה עלינו מאוד (ולא הופיעה בריאיון): יש פרסומים על כך שבחודשים האחרונים הרוסים והאיראנים קידמו הסכם סחר חופשי חדש ודרמטי בין המדינות. מכיוון ששתיהן ממוקדות צבא, אפשר להעריך שההסכם כולל היבטים ביטחוניים משמעותיים. כתבתי בעבר שהאמל"ח הרוסי, האיראני והסיני, שמיוצר בכמויות, עלול לזלוג לכיווננו. ההתפתחויות הללו מגבירות מאוד את ההיתכנות לכך.
ישראל חייבת לשקול מחדש הרבה נושאים. עצוב לומר, אבל המערכת הביטחונית והפוליטית שלנו עדיין שאננה ומנותקת מהמציאות ומהמגמות העולמיות. מבנה העוצמה העולמית משתנה, ומי שלא ידע להגיב בזמן, ישלם מחיר כבד.
