אין לך מקום קשה ומסוכן יותר ממחנה הפליטים שאבורה, ואין לך מקום מעצבן יותר מאשר רפיח. חבר שלי, מוותיקי סיירת מטכ"ל שמכיר את עזה היטב, אומר שכל מחנות הפליטים הם כסף קטן לעומת הסיוט שנקרא שאבורה, על הצפיפות הנוראה שם והאוכלוסייה המרה, רובם פליטי 1948. המציאות הזו הופכת את המבצע לחילוץ החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן בתחילת השבוע למסובך והירואי עוד יותר. כל הסופרלטיבים שנשפכו על המבצע הזה של צה"ל, השב"כ והימ"מ אכן ראויים.
ישראל צריכה להקים בגבול שטח הפקר שכל מי שמתקרב אליו דמו בראשו. עלינו ללמוד מהמצרים שהקימו ועיבו כעת גדר אימתנית על ציר פילדלפי
אנחנו אכלנו את הלוקש המצרי בעזה. לרצועה הזו לא היה שום ערך ביטחוני, והיא המיטה עלינו רק אסונות. ההתנתקות ב־2005 הייתה צעד הכרחי ומתבקש, אילו היינו מבצעים אותה כראוי. שלושה חטאים עשינו כשיצאנו משם. האחד, ברחנו מעזה בלי הסכם. לפי פרסומים שונים הטרלול הזה היה קשור במצבו המשפטי של ראש הממשלה באותם ימים אריאל שרון, אבל אין לדעת. על הנכסים האדירים שעליהם ויתרנו שם – נסיגה מלאה לקווי שביתת הנשק של 1949, פינוי 21 התנחלויות במצב מצוין עם 8,000 מתנחלים, ופינוי עוד התנחלויות בצפון השומרון – לא קיבלנו שום תמורה או התחייבות מהרשות הפלסטינית.
החטא השני, לא באמת עזבנו את עזה. וזה הכי גרוע. שמרנו על קשר עם קן הצרעות הזה וטיפחנו את המנהיגות החמאסית שקמה שם. לא התייחסנו לרצועה כאל מדינת אויב, סוריה למשל, והתנהלנו מולה בקריצה, עד שקיבלנו על הראש. שמעתי השבוע את אלוף במיל' עמוס גלעד, שהיה ראש המטה המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. הוא תקף את ראש הממשלה נתניהו שמבקש להשיג ניצחון מוחלט. הכול טוב ויפה. אני דווקא זוכר את גלעד מנהל, או לפחות מצדיק ומנמק, את התפנוקים שהענקנו לראשי חמאס בעזה: תבלינים מיוחדים, עגבניות שרי וכוסברה על פי דרישה.
החטא השלישי הוא שלא שמרנו על הגבולות שלנו. זה הלקח החשוב ביותר שצריך להפיק מהמלחמה הזו. צריך להקים גבול חסר פשרות עם שטח הפקר עצום שכל מי שחוצה אותו או מתקרב אליו דמו בראשו. גם כאן עלינו ללמוד מהמצרים שהקימו ועיבו בימים האחרונים גדר אימתנית על ציר פילדלפי ומאיימים לירות בכל מי שיתקרב, אף שגם אם כל ערביי עזה יעברו את הגבול, הם ילכו לאיבוד במרחבים העצומים של סיני.
השמירה על הגבולות, בעיקר מול שכנים כמו חמאס וחיזבאללה, היא קריטית. זו המשימה הכי חשובה של ישראל אחרי המלחמה, כמובן אחרי שנבוא חשבון עם כל שורת ההנהגה שהפקירה אותנו בצורה קשה כל כך לחסדי חמאס ב־7 באוקטובר. שימו לב למה שקורה במדינה דמוקרטית שלא נתונה בסכנת קיום, כאשר השר האחראי מתרשל. בית הנבחרים האמריקני אישר רק השבוע, על חודו של קול, לפתוח בתהליכי הדחה נגד השר לביטחון המולדת אלחנדרו מיורקאס. לטענת הרפובליקנים מיורקאס לא מילא את חובתו בשמירה על הגבול הדרומי של ארצות הברית, והוא אשם בגל המהגרים ששוטף את המדינה.
קן צרעות עוין
בחזרה למחנה הפליטים שאבורה. מי שרוצה להישאר בעזה ביום שאחרי המלחמה, יכול היה לקבל מושג על מה שצפוי לנו דווקא אחרי המבצע לשחרור שני החטופים. כדי להיכנס לאחד הבתים שם היה צורך בשבועות של תכנון מדוקדק ובפעולה מתואמת של מיטב הלוחמים המיוחדים שלנו, בגיבוי מסיבי של חיל האוויר וכוחות היבשה של אוגדה 98. קשה לי להאמין שיש אצלנו כל כך הרבה אנשים שרוצים להעביר את קן הצרעות העוין הזה, ואת רפיח ועזה כולה, לידיים ישראליות. ועוד אחרי מלחמה שבה נהרגו ונפצעו רבבות פלסטינים, ומי שעדיין חי נשבע בליבו לנקום בישראל בכל דרך.
והרבה יותר הזוי לדבר על שליטה ישראלית אזרחית על עזה, ואחריות ישראלית על שיקום הרצועה ומיליוני התושבים הפלסטינים, שנצטרך לדאוג לכל מחסורם, מתנאי הקיום, החינוך והרווחה ועד חיסוני שפעת. הטירוף הזה לא אוזל, כנראה. הכנס המפורסם בבנייני האומה חי וקיים, ולא רק בקרב המשיחיסטים. שלשום דיברתי עם עוזי בריח, חבר מרכז הליכוד ופעיל ותיק. בריח רשם בימים האחרונים עמותה בשם "עזה החדשה", הוא מגייס כספים במרץ ורושם מועמדים ליישוב העיר עזה. בקרוב הוא ימנה דובר ובעלי תפקידים נוספים לעמותה, כפי שמחייב החוק.
לדברי בריח, קרוב לאלף איש כבר נרשמו אצלו, מרביתם דווקא חילונים שרוצים בית עם נוף לים. שאלתי את בריח מה הוא מתכוון לעשות עם מיליוני הפלסטינים בעזה. הוא אמר שיש הרבה מקומות בעולם שמחפשים עובדים בתנאים טובים, והם יעברו לשם. הזכרתי לו שגם ראש הממשלה מתנגד לשליטה אזרחית ולהתיישבות יהודית בעזה. "כמו שאנחנו מחליפים את התושבים בעזה, כך נחליף את ראש הממשלה אצלנו", הוא ענה. 
