מה שכבר ידענו מתברר שוב בימים אלה – ואקום שלטוני לא יהיה ברצועת עזה. האחיזה הצה"לית בצפון הרצועה מתרופפת וכבר ניתן לראות כיצד חמאס עושה עוד ועוד צעדים של חזרה לצפון רצועת עזה. עוד ועוד תיעודים מגיעים לרשתות החברתיות ולאמצעי התקשורת ובהם עזתים רבים שבים לבתיהם בצפון והחמאס חוזר להפגין יכולות שלטוניות, מחזיר את המסחר לאזור זה, מחלק דו"חות, לוכד גנבים ובוזזים ואף מעניש אותם בפומבי.
ללא שליטה ישראלית, הן ביטחונית והן אזרחית, מאמציהם של חיילינו שנמשכו חודשים ועלו במחיר דמים יקר יתמוססו ויאבדו. אם חלילה יחדור שלטון חמאס אל הוואקום שנותיר ברצועה – נחזור שוב להשלכות הקטלניות של אחיזתו.
משמעותה של מציאות שכזו, אם חלילה תקרה, היא שישראל לא עמדה במטרתה המרכזית של המלחמה כפי שהוגדרה מאז יומה הראשון, מיטוט החמאס וגדיעת האיום שלו על אזרחי ישראל. נגזרת ראשונה ומידית תהיה בכך שתושבי העוטף לא יוכלו לשוב לבתיהם, ובטווח הרחוק מעט יותר נגלה שההרתעה הישראלית נפגעה באורח קשה, ואויבינו, המכתרים את ישראל מכל עבר, רק יחפשו את ההזדמנות הבאה לתקוף את ישראל שתיראה להם, חלילה, כנמר מנייר.
כל אלה יגררו איתם קריסה של אמון הציבור הישראלי במערכות השלטון וההנהגה שלו. ניסיון העבר וניסיונן של מדינות אחרות מלמד ששבר מנהיגותי שכזה עלול חלילה לגרום להגירה ועזיבת הארץ לטובת ארצות שמעבר לים. ארצות הברית וגורמים פוליטיים בישראל מודעים לסכנה הגלומה בשלטון חמאס, ומשום כך הם חותרים לייצר שלטון ערבי אחר, אך שלטון שכזה יידחה על ידי תושבי עזה שחונכו על ברכי החמאס, דוגלים בשאיפותיו, תומכים במטרותיו ורואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנו.
רעיון החלוקה בין שלטון ביטחוני צבאי ישראלי לשלטון אזרחי הנתון בידי גורם בינלאומי או בידי העזתים עצמם, הוא רעיון שאינו מסוגל למחוק את האיום שימשיך לרחוש ולגעוש מתחת לפני השטח ברצועה עד ליום בו יתפרץ עלינו במתקפת דמים נוספת, וככל הנראה גם מעבר לכך. על ישראל לשלוט בעזה גם על תחומי החיים האחרים, מים, חשמל, חינוך, תחבורה, תעשייה ושיקום.
ישראל היא זו שצריכה להיות אחראית על פתיחת דף חדש במערכת החינוך העזתית, דף שההסתה ושנאת ישראל אינה קיימת בו עוד. מוסדות החינוך, מגני הילדים דרך בתי הספר ועד האוניברסיטאות, חייבים להיות בפיקוח הדוק שימנע את טיפוח דור המחבלים הבא ופיתוח צבא הטרור הבא. אין כוח בינלאומי שיעשה זאת במקומנו. שינוי של ממש יגיע רק כאשר תשלוט ישראל ביטחונית ואזרחית על רצועת עזה וכאשר התיישבות יהודית ריבונית רחבה תעצים את האחיזה, השייכות והביטחון בחבל ארץ זה.
ועד ליום שבו תוחל ריבונותנו המלאה והבלעדית על רצועת עזה יש להשיב לרצועה את המנהל האזרחי שבדיוק לשם כך הוקם בשעתו. המנהל האזרחי מנוסה ומכיר היטב את ההתמודדות עם אתגר השליטה על ערביי יש"ע, ובכוחו לעשות זאת לתקופה זמנית עם הרחבת מחלקותיו והוספת בעלי תפקידים ואנשי מקצוע. לתושבי עזה מובטח בכך שירות טוב, יעיל ושוויוני יותר מזה שקיבלו תחת שלטון העריצות החמאסי.
החל מימים אלה על ישראל לפתוח נתיבי יציאה לתושבי עזה המעוניינים להגר למדינות שכנות או רחוקות, לעבוד ולהשתקע בהן. כיום סגורים שערי עזה בפני העזתים הכלואים בשטחי הרצועה. עד כה קלגסי החמאס מנעו מהעזתים לצאת, ואילו כעת יכולה ישראל להביא להם את בשורת השחרור והיציאה אל העולם הזקוק לידיים עובדות.
לעומת זאת, ברור מעל לכל ספק שערביי עזה לא יוכלו להיכנס לעבודה ביישובים ובאתרים ישראלים. עליהם לשלם מחיר כבד גם בהיבט זה על טבח ה-7 באוקטובר ועל הצהלה והתמיכה שהפגינו ברחובות עזה באותו יום ובימים שאחריו.
במשך שנים הפחדנו את עצמנו מהשליטה על רצועת עזה. כעת עלינו לשים קץ לפחדים ולחששות. בכוחנו לעשות זאת ולהבטיח עתיד טוב ובטוח יותר לעם ישראל ולמדינת ישראל. שליטה ישראלית ברצועת עזה תשמר ותעצים את הישגי המלחמה גם בטווח הארוך, תשיב את השקט לדרום הארץ ותרומם את הכבוד הישראלי שנרמס בבוקר ה-7 באוקטובר. סוד קיומנו בחזון ובעוז הרוח. בע"ה עלה נעלה.
