אחרי עשור של יחסים קפואים עד צוננים נחת השבוע נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בקהיר, למפגש פסגה עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי. ההפשרה בין מצרים לטורקיה צריכה בהחלט להדאיג את ישראל. מעבר לשיתוף הפעולה הכלכלי, העניין המרכזי הוא קפיצת מדרגה ביחסים בין אנקרה לקהיר לקראת שיתוף פעולה ביטחוני. זהו גם הנושא החם בקרב כמה פרשנים טורקים, המפנטזים על ייסוד ציר חדש של שיתוף פעולה בין שתי המעצמות האזוריות בכמה וכמה גזרות לוהטות, הן בזירה המזרח־תיכונית הן בזירה האפריקנית.
ההפשרה ביחסים נמשכה זמן רב. ההתחלה הייתה קשה. ב־2013 עלה לשלטון א־סיסי, אז שר ההגנה המצרי, לאחר שהדיח את הנשיא המכהן מוחמד מורסי. עבור ארדואן, איש האחים המוסלמים, עלייתו של מורסי לשלטון הייתה התגשמותו של חלום. מורסי, שלאחר הפלת שלטונו נכלא והועמד למשפט, התמוטט במהלך דיון והוכרז מת זמן קצר לאחר מכן. תומכיו טענו אז כי הושאר לגסוס על רצפת הכלא שאליו נלקח. בהספדו למורסי הפנה ארדואן אצבע מאשימה ישירות לא־סיסי, באומרו כי "ההיסטוריה לעולם לא תשכח את הרודנים שגרמו למותו על ידי כליאתו והאיומים להוציאו להורג". ארדואן פגע אז בא־סיסי בנקודה הכואבת ביותר – הלגיטימיות שלו. כמי שעלה לשלטון בהפיכה ולא נהנה מתמיכה עממית גורפת, זה היה מבחינתו חץ משוח ברעל.
במשך תקופה ארוכה שרר נתק בין ארדואן לא־סיסי. אבל בדומה לתקופות הקיפאון ביחסים בין ארדואן לנתניהו, האינטרס הכלכלי המשותף לשתי המדינות המשיך להכתיב שיתוף פעולה. היקף הייצוא השנתי מטורקיה למצרים נע היום סביב 5 מיליארד דולר. ובמה שקשור לייצוא ממצרים, טורקיה היא הלקוחה מספר אחת של הגז המצרי. התיאבון של המשק הטורקי לאנרגיה אינו יודע שובע, והדרישה צפויה לגדול בשנים הקרובות. המשמעות מבחינת קהיר היא ייצוא גז לטורקיה גם במחיר חסר מקומי באספקה לצרכנים המצרים. מי שעוזרת למצרים להתמודד עם הפער הזה היא ישראל, שאין לה שום אינטרס בצינור גז מישראל לטורקיה, שארדואן היה מעוניין להניח, אבל יש לה אינטרס ישיר בשמירה על היציבות השלטונית של משטר א־סיסי. על כן גם בעיתות מלחמה היא עושה מאמץ עליון להמשיך לספק לקהיר גז ממאגר לווייתן, ואף להגדיל את הייצוא.
ועדיין, אף שטורקיה היא הלקוחה הכבדה ביותר של גז מצרי, היא אינה חלק מבוננזת גילויי הגז של מדינות מזרח הים התיכון. משום שטורקיה לא רק איחרה להכריז על מים כלכליים בגלל שיקולים היסטוריים ואידיאולוגיים, אלא גם התעקשה להיות גורם מפריע בפיתוח שדות הגז של קפריסין, כולל פגיעה מכוונת בספינות מחקר. זה גרם לכך שטורקיה נותרה מבודדת ומנודה מפורום המדינות מפיקות הגז בים התיכון שיזמו המצרים, שעבדו חזק על פיתוח היחסים עם יוון, קפריסין והאיחוד האירופי.
טורקיה ומצרים מצאו עצמן חלוקות בנושאים משמעותיים נוספים. לוב, למשל. למצרים גבול משותף עם לוב, ובמאבק הפנימי שם היא תומכת בממשלה בבנגאזי בראשות ח'ליפה חפתר. לא רק בגלל החיבור הגיאוגרפי אלא גם בניסיון לעצור את הברחות הנשק מלוב דרך מצרים לסיני ולעזה, וגם בגלל מעמדם של האחים המוסלמים בממשלה בטריפולי. אבל כעת, לאחר עשור שבו הטורקים השליכו את יהבם על הממשלה בטריפולי והמצרים על הממשלה בבנגאזי, גם בקהיר וגם באנקרה מתכווננים לתמיכה בפתרון לוב המאוחדת. ההשלכות הכלכליות והביטחוניות עצומות.
כעת, לאחר קצת יותר מעשור, מגיע השינוי. הגורם המניע העיקרי, כאמור, הוא מצבן הכלכלי החמור של מצרים וטורקיה, שמעודד אותן לצאת מעורן בחיפוש אחר דרכים חדשות ונועזות יותר ליציאה מן הבוץ. הכלכלה המצרית בצרות צרורות. למלחמה באוקראינה הייתה השפעה ישירה על מצרים, כמו על שאר מדינות אפריקה, בעיקר במה שנוגע למחיר החיטה. וא־סיסי זוכר היטב כי בסופו של דבר משטר מובארכ נפל על מחיר הלחם. מצרים שקועה בחובות עד צוואר, בין השאר בעקבות מיזמי פיתוח ענקיים שמוביל הנשיא א־סיסי, והאינפלציה זינקה ל־40 אחוזים. ואם לא די בכך, מצרים מתמודדת עם גל פליטים מסודן, ובצמרת המצרית יש חשש אמיתי מזרם פלסטינים עקורים מעזה לסיני.
אבל המכה העיקרית שניחתה באחרונה על הכלכלה המצרית בעקבות המלחמה בעזה היא ההשתוללות של החות'ים בים האדום, שחתכה את קצב מעבר האוניות בתעלת סואץ בחצי וגרמה לנפילת הכנסות משמעותית. על פי הערכות בלתי רשמיות, יותר מ־60 אחוזים מהמצרים חיים מתחת לקו העוני. וזה אומר ששנות שלטונו הבאות של נשיא מצרים לא יהיו מבטיחות במיוחד.
איום מרחף
גם הכלכלה הטורקית עומדת על עברי פי פחת. רעידת האדמה בשנה שעברה זעזעה את טורקיה תרתי משמע. הניצחון של ארדואן בבחירות בקיץ לא סייע, ורק החריף את המשבר הכלכלי. האינפלציה שם כעת היא הגבוהה בעולם, ומתקרבת ל־70 אחוזים. רק לפני שבועיים עזבה נגידת הבנק המרכזי את תפקידה, לא לפני שצייצה כי מתנהל נגדה קמפיין רצח אופי ושמשפחתה נתונה לאיומים. ארדואן מינה במקומה כלכלן באמזון לשעבר.
בנתונים אלו, ההתקרבות בין טורקיה למצרים נראית כברית בין החיגר לעיוור. על רקע זה מתקיימת תופעה מעניינת: טורקיה מדממת באובדן מיסים משום שאלפי חברות טורקיות מוצאות חבל הצלה במעבר למצרים, שבה המשכורות וההוצאות הנלוות נמוכות כמעט פי שישה מבטורקיה. אבל אחרי הכול מדובר בשתי מעצמות בעלות צבאות גדולים, שלכל אחת מהן שאיפות הגמוניות.
ארדואן נחת השבוע בקהיר בתום תהליך התקרבות איטי ומדורג שנמשך קרוב לשנתיים וכלל מפגש עם א־סיסי במסגרת המונדיאל בקטאר וחילופי שגרירים. את הטאץ' הסופי בדרך לפסגה העניק שר החוץ הטורקי הממולח הקאן פידאן, שהגיע לקהיר לפני שבועיים חמוש בהצעה מפתה הכוללת מכירת רחפני ביירקטאר ושיתוף פעולה צבאי טכנולוגי. רחפנים צבאיים הם סחורה מבוקשת במיוחד בימים אלה, והרחפנים הטורקיים כבר הוכיחו עצמם בכמה וכמה זירות, בהן לוב ואזרבייג'ן. המצרים, המתמודדים עם כמה זירות במקביל, מרפיח ועד לוב, מעוניינים ברחפנים בעיקר כדי לנהל את המלחמה המתמשכת בסודן ומאיימת על גבולם הדרומי.
אבל ערב יציאתו של ארדואן למצרים, אנקרה טרחה לפמפם את המסר כי מעבר לכל הסעיפים שעל סדר היום המשותף, מה שיעמוד בראשו הוא המלחמה בעזה. ואכן, מעבר לדטנט ביחסי מצרים וטורקיה, השאלה היא עד כמה יכול השינוי להשפיע על מהלך המלחמה בעזה. מההודעה הרשמית שפרסמה לשכתו של א־סיסי אפשר ללמוד על הניואנסים בהתייחסות המצרית, לעומת תרועת השופר הטורקית. בהודעה המצרית נאמר כי "שני הנשיאים יבחנו את הדרכים לחיזוק הקשרים הבילטרליים. כמו כן הם יבחנו שורת נושאים ואתגרים בעלי אופי אזורי, בעיקר את הדרך להגיע להפסקת אש בעזה ולהבטיח מעבר סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה".
לישראל יש עניין מובהק לעקוב אחר הנושא. טורקיה הייתה רוצה לשחק תפקיד ראשי ברצועת עזה ביום שאחרי. אבל ההיסטוריה שלה, ממשט המרמרה ועד אירוח מנהיגי חמאס בטורקיה, מונע מבחינת ישראל לאפשר לה תפקיד כלשהו שם. גם מבחינת המצרים, טורקיה הייתה ונותרה בעייתית. חמאס היא תנועה־בת של האחים המוסלמים, ולכן הכנסת הטורקים לעזה בעייתית גם עבור המצרים. ארדואן חותר למצב את עצמו כתורם משמעותי לעזה. עם הגיעו למצרים נחת בקהיר גם מטוס טורקי ובו טונה וחצי של ציוד הומניטרי וצוות גדול של אחיות ורופאים. האם יתאפשר להם להיכנס לשטח הרצועה?
במצרים יצטרכו למצוא סידור מתאים שיאפשר לטורקים להראות נוכחות אבל עדיין יחזיק אותם במרחק בטוח ממעבר רפיח. הנושא הזה בוודאי יעלה בקרוב בשיחות בין צוותי העבודה של ישראל ומצרים. בעניין הזה יש למצרים יש עוד כברת דרך לעבור במה שכרוך במתן אמון בטורקים.
