כאילו סיכה נעוצה בתאריך הזה בלוח השנה, בסוף השבוע פתחו שלושת אולפני הטלוויזיה הגדולים את משדרי החדשות בכותרת מתוזמנת שתודרכה היטב לקראת הרמדאן. אל תטעו – זו לא ביקורת טלוויזיה, אלא ביקורת על אנשים שחיים בעולם של ה-6 באוקטובר.
במשך שנים, ובעיקר ב-2021 אז יצאה ישראל למבצע "שומר החומות" ברצועת עזה, תקופת חודש הרמדאן הייתה אתגר ביטחוני משמעותי. נקדים ונאמר – הדרישה לפתוח את הר הבית לפלסטינים בזמן הרמדאן היא לגיטימית, ועלייה המונית כזו היא חלק מחופש הדת והסכם השלום עם ירדן. אבל על אף העובדה שבישראל מקפידים באופן עקבי לכבד את חופש התפילה במקומות הקדושים למוסלמים ואת הסכמי השלום השונים, הצד השני מעולם לא טרח לכבד משהו – ואת התוצאות ראינו בעיקר ב"שומר החומות" אבל ממש לא רק.
בכל שנה מתייצבים גורמי ביטחון ומבהירים כי אם תוגבל עליית הפלסטינים להר, ולו במעט, תתפרץ מהומת עולם, כאשר בראש החששות של מקבלי ההחלטות עמדה רצועת עזה: "עזה תפתח באשר" טענו בתוקף, וערב "שומר החומות" האיום הזה אכן התממש, לאחר ההחלטה להגביל דווקא את צעדי היהודים ולצמצם את "ריקוד הדגלים" ביום ירושלים, וחמאס שיגר שישה טילים לעבר ירושלים, כפי שהבטיח. באופן אירוני, דווקא את האירוע הזה צה"ל פספס. מי שהיה אז ראש אגף המבצעים, וכיום ראש אמ"ן, האלוף אהרן חליווה, טען אז בתדרוך לכתבים צבאיים שמדובר בקשקוש: "בעזה רוצים לשחוט כבשים ולחגוג, לא לירות טילים".
ישראל מאוהבת בהתמכרות למרסנים. רק לפני חודשיים, בשיאה של המלחמה בעזה, הזהירו גורמי ביטחון בתדרוכים לכתבים כי אם ישראל לא תעביר את הכספים לרשות הפלסטינית ולא תפתח את השערים לפועלים מיהודה ושומרון – יומטר עלינו גיהנום. מה קרה עם זה? שום דבר. לפני כחודש התדרוכים והאזהרות חזרו. מה קרה הפעם? ניחשתם נכון – שום דבר. כעת מגיע הרמדאן, שיתחיל בעוד כשלושה שבועות (בערך בראש חודש אדר ב' – 11.3), ושוב חוזרות האזהרות והאיומים. שיאן הגיע כאשר – שימו לב לזה – "אם ישראל לא תאפשר כניסת פלסטינים להר הבית – חמאס יקרא לערביי ישראל לצאת לפיגועי"
לראש הממשלה יש שתי אפשרויות לקראת הרמדאן: האחד – לא לפתוח ולא לאפשר לפלסטינים כניסה להר הבית, כשהם מגיעים לאחר כמעט חמישה חודשים של שטיפת מוח של שנאה ברשתות החברתיות, שטופי שנאה לישראל וליהודים, על רקע התמונות שמגיעות מעזה. האפשרות הנגדית – לפחות את השערים, כי הדבר האחרון שצריך עכשיו זו הסחת דעת מהמלחמה בעזה ובצפון, וחלוקת קשב לטרור בגזרות השונות.
הפעם, בניגוד לשנים עברו, שאלת ההרתעה לא קיימת. עזה ברובה מפורקת לגמרי ולא יכולה לאיים על ישראל באופן ממשי, ובלבנון אנחנו נמצאים במלחמה גם ככה. ביהודה ושומרון צה"ל פועל באינטנסיביות מאז פרוץ המלחמה, כשיותר מ-300 מחבלים חוסלו ולמעלה מ-3,000 נעצרו, והמבצעים שם נמשכים. ערביי ישראל? האם מישהו מהם מוכן להיכנס ללחימה כשהוא רואה מה קורה ברצועת עזה וביו"ש?
ההחלטה תיפול בימים הקרובים, והשאלה כיצד תנהג ישראל היא בעיקרה מבחן מנהיגות צבאי, שיתבטא בשטח. איך ההנהגה והדרך המדיני יפעל – זה כבר פחות רלוונטי כרגע.
