כאשר רוצים לשכנע ישראלים בחשיבותה של עמדה אידיאולוגית-ערכית בנושאים מדיניים, תמיד נשלף הקלף הביטחוני כטיעון מנצח. "ההתנתקות", כך טען אריק שרון, "טובה לביטחון". החזרה לגוש קטיף, טוענים היום אנשי ימין, טובה לביטחון. אך אלו אינן העמדות העקרוניות, אלא המסווה שלהן.
שאלות הביטחון הן חשובות מאוד, אך התשובות להן – כפי שנוכחנו לראות לצערנו – אינן כה פשוטות. חשוב לחשוף את מניעי העומק שמתחת לטיעוני הביטחון כדי להבין שהוויכוח בחברה הישראלית אינו ביטחוני אלא ערכי ואידיאולוגי. הבנה זו תאפשר לנו נקיטת עמדה מתוך ראייה נכוחה של מכלול הטיעונים.
שאלת הריבונות וזכויות האזרח
נתחיל בעמדה הקלאסית של השמאל הישראלי הציוני. על פי תפיסה זו, הקמת מדינה פלסטינית והפסקת הכיבוש, היא זו שתביא ביטחון לישראל. כך נטען בהסכמי אוסלו וכך גם טענו מובילי ההתנתקות. אך לא זהו המניע העמוק. תכניות "השטחים תמורת שלום" לא באו רק כדי לפתור אתגר ביטחוני, הן נועדו לתת מענה לאתגר הדמוגרפי. מצב דמוגרפי הוא "בעיה", רק אם אתה מאמין בערכים מסוימים. עליך להאמין בעמדה הדמוקרטית הגורסת כי לא ייתכן, לאורך זמן, מצב שבו אוכלוסייה שלמה של מיליוני בני אדם נמצאת בשליטתך אך חסרה זכויות אזרח המקובלות בחברה דמוקרטית.
מאידך, עליך לרצות לראות את מדינת ישראל כמדינה יהודית שרוב אזרחיה הם יהודים. אם אלו הם ערכי היסוד, אזי אי אפשר לספח את יהודה שומרון ולהעניק זכות בחירה לתושביה מפני שאז מדינת ישראל תהפוך למדינה שרוב אזרחיה אינם יהודים – וממילא תחדל להיות מדינה יהודית.
מצד שני, אי אפשר להמשיך לשלוט באזורים אלו לנצח מבלי לתת לפלסטינים זכות בחירה, מפני שמצב כזה נוגד חזיתית את ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים. בעוד שאת הכיבוש הצבאי ניתן להצדיק מבחינה מוסרית כל עוד הוא משרת מטרות ביטחוניות, הרי שלהתיישבות הקבע אין כל צידוק מוסרי. כל עוד אין החלה של הריבונות על השטח, ריבונות הגוררת אחריה זכויות אזרח מלאות לתושבי האזור כולם, אין להתיישב באזור הנמצא ב"תפיסה לוחמתית".
שאלת הריבונות וזכויות האזרח – היא זו שמבדילה, מנקודת מבט ישראלית, בין תושבי יהודה ושומרון הערבים לבין אזרחי ישראל הערבים. עבור רוב הפלסטינים התומכים בחמאס (כפי שעולה בסקרים) אין כל הבדל כזה. מבחינתם גם תושבי בארי ושדרות הם "מתנחלים". מבחינתם, אין ליהודים זכות לאומית להגדרה עצמית במזרח התיכון. ולכן אין לצפות שהקמת מדינה פלסטינית ריבונית תביא להשלמה של כלל הפלסטינים עם קיומה של מדינת ישראל.
הטיעון היחיד התקף הוא הטיעון היהודי-דמוקרטי הפנימי, המבקש להיפטר מהעול המוסרי הכרוך בשליטה על עם זה. כמובן שטיעון זה אינו עומד במצב בו הקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית תפגע בביטחון אזרחי ישראל ולכן, לפי שעה, יש לדחות אפשרות זאת, לפעול ולקוות שבעתיד תוקם מדינה פלסטינית שתכיר במדינת ישראל ובזכותה לביטחון – ותשלוט באופן אפקטיבי על כל אזרחיה. בינתיים, התקווה לשלום בעתיד (הרחוק, כך נראה) מחייבת הצהרה עקרונית בזכותם של הפלסטינים למדינה והימנעות מצעדים, כמו התיישבות והחלת ריבונות, שימנעו תהליכים עתידיים של היפרדות לשתי מדינות.
טיבטים שוחרי שלום?
נעבור לעמדות הימין האמוני-גאולי. הנה תרגיל מחשבתי: נניח שהפלסטינים היו טיבטים שוחרי שלום, להם דרישה אחת בלבד – עצמאות וריבונות. האם הימין האמוני-גאולי היה מקבל זאת? התשובה היא לא. מפני שהמניע להתיישבות ביהודה ושומרון הוא האמונה שהריבונות היהודית על כל שטחי ארץ ישראל היא שלב מהותי של הגאולה המשיחית, ולכן יש לקיימה בכל מצב – ולא רק מטעמי ביטחון.
על פי עמדה זו, מטרת ההתיישבות האזרחית ביהודה שומרון ועזה היא שלב ראשון בניסיון להפוך את הכיבוש הצבאי, שהוא ארעי וזמני ביסודו, למצב קבע בלתי הפיך. צבא וחיילים ניתן להעביר ממקום למקום ללא קושי, שיקולי הביטחון הם הקובעים. לעומת זאת, התיישבות של אזרחים אינה ניתנת להעברה בקלות שכזו, מאות אלפי מתיישבים ביהודה ושומרון יכריחו את מדינת ישראל להמשיך את השליטה באזור לנצח נצחים ולמנוע את האפשרות להקמתה של מדינה פלסטינית, אף אם יוכח שהיא שוחרת שלום וביטחון.
הריבונות ולא הביטחון הם המטרה של ההתיישבות. הנה דוגמא עכשווית ממש: האם היא הקמה מחדש של יישובי גוש קטיף תתרום לביטחון ישראל? אני מסופק. אך היא בוודאי תמנע כל פתרון רציונלי, גם אם ייקח זמן רב לממש אותו, שיבטיח את ביטחוננו וישחרר אותנו מהאחריות לפלסטינים ברצועת עזה.
אידיאולוגיה נגד ביטחון
זכותו של כל אדם לנקוט בעמדה אידיאולוגית ולפעול למימושה. אך אין זה ראוי להלבישה בכסות ביטחונית. ביטחון ישראל קודם לכל אידיאולוגיה, וגובר הן על האמונה בפתרון שתי המדינות והן על האמונה בריבונות יהודית על כל ארץ ישראל. אידיאולוגיה (משמאל) במסווה של ביטחון, פוגעת ביכולת שלנו לראות נכוחה את המציאות הקשה בה אנו נמצאים ומספקת תשובות פשוטות מדי לשאלות מורכבות מדי. אידיאולוגיה (מימין) במסווה של ביטחון, גורמת לנקיטת צעדים בלתי הפיכים שסוגרים אפשרויות ותקווה לעתיד.
עלינו להמשיך לפעול בכל דרך כדי להגן על ביטחוננו ולהמשיך לפעול, לקוות ולחלום שיימצא הפתרון הנכון והמוסרי לסכסוך הדמים על הארץ הזו כדי שנוכל לחיות כאן בשלום.
