״הודעת מודי׳ס על הורדת הדירוג אינה כוללת טיעונים כלכליים רציניים, והיא מהווה כל כולה מניפסט פוליטי מבוסס תפיסת עולם גיאופוליטית פסימית ומופרכת״. במילים אלה הגיב שר האוצר של מדינת ישראל, בצלאל סמוטריץ׳, לאחר שבפעם הראשונה בהיסטוריה, סוכנות הדירוג הבינלאומית הורידה את דירוג האשראי של ישראל.
נו, אז מה? ישאל את עצמו הקורא הציניקן. בעידן של סערות פוליטיות המתרגשות עלינו פעמיים ביום, מדוע להתעכב דווקא על דבריו של סמוטריץ׳? ולמרות זאת, תגובת ההנהגה של הציונות הדתית מדאיגה לא פחות מאשר הורדת הדירוג עצמה, והיא באה לידי ביטוי במילותיו של אורי אורבך, אולי גדול מנסחי הדנ״א של הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה); תסביך נחיתות ושגעון גדלות.
תגובתו של שר האוצר החובש כיפה סרוגה, המנוסחת בצורה מביכה וילדותית משהו, תוקף דו"ח כלכלי בהאשמות קשות לנסיבות ההחלטה, ומנפנף בדגל של ״כלכלת בעזרת השם״, מלמדת על חוסר הבנה משמעותי של מנהיגי המגזר על האופן שבו הדברים עובדים בעולם הכלכלי.
שוב ושוב מתברר שהמגזר הדתי אינו מחובר לעולם העסקי. הצצה ברשימות המשפיעים של המגזר מלמדת שבעשורים האחרונים הסרוגים הצליחו להתברג בצמרת התקשורת, הפוליטיקה, המגזר הציבורי, המשפטי, הצבאי, אבל בכירים דתיים בעולם העסקי? לא קיימים כמעט. מייסדי חברות הייטק? נדירים יותר מחד־הקרן שהם מנסים להנפיק בבורסה.
דו״ח של תנועת נאמני תורה ועבודה משנת 2021 מגלה פערים משמעותיים בין המגזר הדתי לחילוני. רמת השכר בהייטק נמוכה יותר – דבר שמעיד על תפקידים זוטרים ופחות נחשקים – שיעור הנשים נמוך יחסית בתחומי הייטק ובמיוחד בניהול, ושליטה נמוכה בשפה האנגלית אשר לה חשיבות עליונה בהייטק, לעומת בוגרי החינוך הממלכתי.
לא קשה לשער מהן הסיבות לכך. הכול מתחיל מהחינוך; החשיפה לטכנולוגיה ולשפה האנגלית מגיל צעיר נעשית בצורה מבוקרת והססנית ובפיקוח הדוק. במוסדות החינוך מחנכים לערכים תורניים ואהבת הארץ, ופחות אוהבים לדבר על כסף או על הצלחה כלכלית. כמעט אין לצעירים הסרוגים מודלים לחיקוי באופק. בעוד שלמגזר ישנם רבנים, מצביאים, שרים, זמרים ועיתונאים, אין כמעט מנכל״ים, יזמים ומשקיעים, ללכת בדרכם. נפתלי בנט אחד זה לא מספיק.
לאחר התיכון, אלה שמסוגלים ״לשבת״ ועם ראש על הכתפיים מוסללים לישיבות הסדר ומדרשות, ופחות ליחידות המודיעין והמחשוב. במקביל, צעירי המגזר מתחתנים מוקדם, והקמת סטארט־אפ היא הרפתקה מלחיצה וחסרת יציבות, כל שכן כשאתה נשוי עם ילדים. המציאות המשפחתית הזו מעודדת בסופו של דבר בחירה במשרה בטוחה וחסרת סיכון אך חסרת תגמול משמעותי ויכולת השפעה.
"בהייטק עובדים עשרה אחוזים מכלל העובדים בישראל, ועובדי הענף משלמים 25 אחוזים מכלל המיסים. עכשיו דמיינו מה יקרה אם מיטב המוחות של הציונות הדתית יצטרפו למאמץ וילכו להקים חברות הזנק"
בנוסף, העולם ההלכתי מקשה על זמינות מסביב לשעון, שבעה ימים בשבוע, דבר שהעולם העסקי וההייטקיסטי דורש בהגדרה, זוהי לפעמים הטוטאליות המבדילה בין עובד למנכ״ל. גם המרחק הפיזי ממרכז העצבים הכלכלי של ישראל משפיע. רוב צעירי המגזר לא גרים בתל־אביב וסביבותיה אחרי הצבא, מה שמקשה על ניצול הזדמנויות והתקדמות מהירה בתחום.
אז אם המציאות כל כך מורכבת ובעייתית לדתי הממוצע, למה להתעקש בעצם? לטעמי התשובה על כך ברורה: זה צו השעה. המדינה חייבת לעבור מצניחה לצמיחה.
יום יבוא והמלחמה תסתיים, אולם המדרון התלול שבו כלכלת ישראל מתגלגלת כרגע אינו מבשר טובות. החוב התופח בעקבות המלחמה, המדיניות הכלכלית שלא מעודדת צמיחה ובריחת המוחות לאחר הרפורמה המשפטית מגדילים דרמטית את ההוצאות לעומת ההכנסות של המדינה. עכשיו צריך לא פחות מנס כלכלי. ובהייטק קורים ניסים. ומהניסים האלו נולדים מיסים. והרבה מהם.
דו״ח של רשות החדשנות מ־2023 מציג נתונים דרמטיים; ההייטק הישראלי גייס בעשור האחרון יותר מ־100 מיליארד דולר. ומה שמיוחד בהייטק כאן אל מול העולם, הוא ש־75 אחוזים מהגיוס הזה מגיעים מכסף זר. מה זה אומר בעצם? שכסף מכל העולם זורם לישראל, מקים כאן חברות, שמעסיקות עובדים ועושות אקזיטים, שמניבים המון מיסים. כמה מיסים? בהייטק עובדים עשרה אחוזים מכלל העובדים בישראל, ועובדי הענף משלמים 25 אחוזים מכלל המיסים. עכשיו דמיינו מה יקרה אם מיטב המוחות של הציונות הדתית יצטרפו למאמץ וילכו להקים חברות הזנק.
הגיע הזמן שהציונות הדתית תאזור אומץ, תסתער גם על עולם הטכנולוגיה והיזמות ותיתן כתף לעתידה הכלכלי של המדינה. העשור הקרוב צריך להיות פחות בסימן מדעי הרוח והחברה ויותר בכיוון מדעי המחשב. פחות הסמכה לרבנות ויותר הזנקה ליזמות. במקום עוד עמותה, להביא חברה להנפקה. הגיע הזמן לסיסמה חדשה: הטובים להייטק.
