השימוש במותגים מוכרים כדי להפיק תכנים חדשים הוא מסורת עתיקה בהוליווד שמובילה לא רק להפקה התמידית של סרטי גיבורי־על וחידושי קלאסיקות של דיסני, אלא גם להפצעתם מדי פעם של סרטים וסדרות בעלי שמות מוכרים אך בחזות חדשה לחלוטין. כזו בדיוק היא "מר וגברת סמית'", הסדרה החדשה של אמזון פריים שמחזירה למסכים את שם סרט האקשן־קומדיה רומנטית של ברדג'לינה מ־2005, אבל עם עלילה שונה לחלוטין והרבה יותר מותאמת לשנת 2024.
הסדרה נפתחת בהצגתם של גבר ואישה אלמונים שאחרי סצנת ריאיון קצרה ומוזרה מתקבלים למשרות סודיות בארגון מסתורי ביותר. הקבלה פירושה לא רק חיים חדשים ושמות גנריים ביותר – ג'ון (דונלד גלובר) וג'יין (מאיה ארסקין) – אלא גם הבשורה שמעתה שני הזרים יתנהגו כזוג נשוי לכל דבר: משפחת סמית'. וכך נכנסים הצופים לעונה של טלוויזיה שלולא השם כבר היה תפוס, בוודאי הייתה נקראת פשוט "חתונה ממבט ראשון", אם כי בניגוד לחתונמי, מר וגברת סמית' מכילה טיפה פחות מניפולציות רגשיות והרבה יותר רצח סיטונאי. הצופים, וגם הזוג הצעיר בעצמו, לא יודעים מי מעסיק את המרגלים החדשים וכך הם נותרים לתהות האם המשימות המסלימות שאליהן הם נשלחים מבוצעות לטובת איזו מטרה נעלית או סתם בשם אלוהי הבצע.
אבל זה לא ממש משנה, שכן הסדרה מבהירה לנו כבר בשלב מוקדם מאוד שלא באמת אכפת לה יותר מדי מנרטיב קוהרנטי או מעיטוף עלילתי ראוי או למעשה מכל פרט או קצה חוט שאינו קשור ישירות לזוגיות של ג'ון וג'יין כפי שהיא מתפתחת על רקע המשימות שלהם. או לדרך שבה היוצרים (ובראשם גלובר בעצמו, אחרי שהוא דחק מהפרויקט את פיבי וולר־ברידג') מבקשים להציג את מערכת היחסים הזו.
ההבהרה הזו חשובה, שכן בעוד שברור שכוונת המכוון היא להציג סדרת פרקים שכל אחד מהם מראה כיצד מערכת היחסים של השניים מתפתחת ונבנית ולעיתים גם נפגעת ונפגמת, ההחלטה להציג כל פרק בפני עצמו בלי לחבר אותם אחד לשני ובלי להעניק רקע עלילתי לוגי כלשהו, לעיתים עם קפיצות זמן ענקיות מפרק לפרק, יוצרת תחושה מנותקת וקטועה. בפרק אחד הם רק מתחילים לגלות חום ואהבה זה לזה ולהבין איך לבצע את התפקיד שלהם, ופתאום בפרק הבא הם כבר סוכנים קטלניים ומנוסים שעברו עשרות משימות ומתנהגים כמו זוג ותיק. מה קרה במשימות שהיו בין לבין? איך הדמויות שלהם התפתחו בעקבות מה שהם עשו? איך התפתחה הזוגיות שלהם? לצופים נותר רק לנחש.
האמת היא שזה כנראה לא היה משנה יותר מדי, אם רק לא היו מתאמצים להציג את מר וגברת סמית' כיותר מסתם סדרת אקשן כיפית עם טוויסט רומנטי. סצנות הפעולה המצוינות, המשחק הראוי והרצף המרשים של שחקני אורח מפורסמים (ג'ון טוטורו, רון פרלמן ועוד היד נטויה) מספקים בסיס טוב ליצירה כזו, שהייתה יכולה לעשות בשביל סוגת האקשן הקלאסי את מה ש"פוקר פייס" עשתה לסוגת הבילוש הישנה: מוצר כיפי, איכותי ולא מתיימר שמחזיר עטרה ליושנה. אבל בהתעקשותם היומרנית להציג את מר וגברת סמית' כדרמה איכותית שנוברת במעמקי הזוגיות במסווה של סדרת אקשן־הרפתקאות, היוצרים לא רק פוגעים ביצירתם, אלא יותר מכול בחוויית הצפייה שלנו.
