באחת הנסיעות שלי השבוע שמעתי פודקאסט עם רועי עידן, היוצר והתסריטאי של הסדרה מנאייכ. בפודקאסט, רועי סיפר על הרגלי הכתיבה שלו, על הרזומה היצירתי שלו, קצת על המשפחה שלו וכמובן על מנאייכ. וככה, תוך כדי שהוא מדבר על הסדרה רועי סיפר שני דברים שממש תפסו לי את האוזן. דבר ראשון הוא אמר שכשהוא פוגש שוטרים בעולם האמיתי הוא מגלה שהם ממש אוהבים את הסדרה והסיבה שהם כל כך אוהבים אותה – אפילו ששוטרים רבים מתגלים בעלילה כנוכלים של ממש – היא כי השוטרים במנאייכ לא כתובים כמטומטמים. הדבר השני שהוא סיפר זה שכשניגשים לכתוב סדרה כזו, שהיא רוויית ניואנסים ובמידה רבה תיאור של עולם שלרוב בני האדם אין שמץ של מושג בו, צריך להשקיע בתחקיר. לא לכתוב סתם כמו שזה נראה מבחוץ, לא להסתמך על משהו ששמעת או קראת פעם באיזו ידיעה בעיתון. יוצר שמכבד את עצמו ואת היצירה שלו, יוצר שרוחש כבוד לדמויות שבהן הוא משתמש, צריך להכיר את העולם שעליו הוא כותב.
בתור תסריטאי, הדמויות שעליהן אני בוחר לכתוב מונחות בפניי כחומר ביד היוצר. אפשר לכתוב את אותה הדמות באופן מטופש או באופן חומל, באופן מטומטם או באופן נלעג, תלוי מה אני בוחר. ובסוף, לי באופן אישי מאוד חשוב לכבד את האנשים שאני כותב עליהם, לכבד את העולם שאליו הדמויות שלי שייכות. לכבד, אין הכוונה שלא לבקר אותן או שלא להציג בהן צדדים שליליים ולהפוך אותן לדמויות מושלמות ללא פגם, להפך. לכבד דמות זה לכתוב אותה באופן כזה שבו אתה רוחש לה כבוד מעצם היותה אנושית, ומושלמות היא לא אנושית.
השחרה
אני מצטט מתוך ויקיפדיה: "השחרת פנים היא סוג של איפור תיאטרלי בו נעשה שימוש כדי לייצג קריקטורה של אדם שחור, בעיקר על ידי שחקנים שאינם שחורים. השחרת פנים צברה פופולריות בארצות הברית במהלך המאה ה־19 ותרמה להפצתם של סטריאוטיפים גזעניים… באמצע המאה ה־20, האקט של השחרת פנים הפסיק להיות מקובל בארצות הברית, ומאז נחשב לאקט של דה־הומניזציה, גזענות ופגיעה באנשים שחורים. בתחילה, שחקנים לבנים נהגו להשחיר את פניהם באמצעות שעם שרוף, ומאוחר יותר השתמשו באיפור או משחה להברקת נעליים. בנוסף, השחקנים ניפחו את השפתיים שלהם בצורה מוגזמת, ולעיתים קרובות חבשו פאות צמר, כפפות, מעילים מזונבים או בגדים מרופטים. הסטריאוטיפים המגולמים בדמויות משחירי הפנים היוו דרך לצייר את האדם השחור באור שלילי, ללעוג לו ולגלם אותו כאנס, גנב, פושע ופרא אדם מבחינה תרבותית ומוסרית, בארצות הברית דבר זה היווה גורם משמעותי בהצדקת המשך האפליה, גזענות ודימויים סטריאוטיפים לשחורים".
החרדי הסביר
הסיבה שהקדמתי את שתי ההקדמות האלה היא בגלל שבשבוע שעבר רעשה וגעשה הארץ בעקבות מערכון של "ארץ נהדרת" שבו נראו שני קציני נפגעים מגיעים להודיע למשפחה על חלל צה״ל, אבל אז מתברר שטעו בכתובת והגיעו לבית של אברך חרדי. אין מה להגיד, המסר הסאטירי היה נוקב, שלא לומר קשה לצפייה. בימים אלה, נשמעת שוב ביקורת על אי־השוויון בנטל וטוב שכך, כל בר דעת מבין שהמצב לא יוכל להימשך כפי שהיה. לתרבות יש תפקיד קריטי בשיח הזה וארץ נהדרת היא סמן תרבותי משמעותי אז מטבע הדברים גם היא נדרשה לטפל בנושא.
אבל, וזה אבל חשוב. דמותו של האברך החרדי במערכון (שגילם יובל סמו) הייתה רחוקה מאוד מלהראות כזו שיכולה לשאת על גבה את המסר הסאטירי הנוקב. זו הייתה מעין דמות כלאיים נלעגת של כל הסטריאוטיפים החרדיים.
לארץ נהדרת יש סוגה של מערכונים שבהם מופיעות מפעם לפעם דמויות של האדם הסביר מהרחוב הישראלי. זה שפוגשים במכולת, בתחנת אוטובוס, בתור בדואר. המערכון המדובר בהחלט שייך לסוגה הזו וכיוון שכך חבל מאוד שהאברך שגילם סמו נראה כמו קריקטורה זולה, נטולת תחקיר בסיסי וכזו שמורגש היטב כי יוצריה לא רוחשים לה אף לא טיפת כבוד אחת, אף לא קורטוב אחד של אהבת אדם, מעצם היותה אדם, מעצם היותה דמות קיימת במרחב הישראלי. להפך, נעשה שימוש רע בכל הסטריאוטיפים כדי להציג אותה כנחותה מבחינה מוסרית, תרבותית ואנושית. אין לי כל ספק, שאם דמותו של האברך במערכון הייתה מוצגת כדמות רגילה, של החרדי הסביר, כזה שחרדים מכירים מבית הכנסת בשכונה, המערכון היה מתפשט כאש בשדה קוצים בתוך החברה החרדית עצמה ומי יודע? אולי מצליח להזיז משהו בלב של מישהו. חבל, איזה פספוס.
