אחד המקורות הנפוצים לוויכוחים ולקשיים בזוגיות, הוא כאשר אנחנו מצפים ואז מתאכזבים. יש ציפיות וגם אכזבות שהן חשובות מאוד, משום שהן חותרות למטרה חשובה, אך יש גם ציפיות שאינן מתאימות למציאות.
המלחמה והחזרה ממנה הם זמנים של שינוי, ושינויים הם עניין מטלטל גם כשהם לטובה, קל וחומר כשהם מלווים בקושי ובאובדן. חשוב שנמסגר לעצמנו את התקופה הזו כתקופה של שינויים, ונצפה שהיא תדרוש מאיתנו הסתגלות. עלינו להפנים שמה שעד שמיני־עצרת עבד אולי באופן אוטומטי וחלק, לא צפוי להמשיך כך. מוטב לא להניח שמה שהיה הוא שיהיה, וחשוב לדבר יחד ולבחון כל ציפייה וציפייה – האם היא מתאימה, או שצריך לעדכן אותה. זה דורש זמן ועבודה והרבה מילים, אבל רענון כזה יכול לסלול את הדרך בצורה טובה, נעימה ורגועה יותר.
כך למשל, אם לפני המלחמה היה אבא שידע איך להשכיב את הילדים לישון בלי בעיות, האם נכון לצפות שהוא יצליח לעשות את זה גם כיום? ילדים משתנים כל הזמן. ההיעדרות שלו מן הסתם השפיעה עליהם, הם הולכים לישון בצורה שונה ועוזרים להם דברים אחרים, שלא נכון לצפות שהוא יחזיק בידע עליהם. לכן, אם אותו אבא ובת זוגו יתאכזבו מכך שהוא מתקשה להרדים אותם לבד, הבסיס לאכזבה הזו תהיה ציפייה לא מתאימה.
חשוב למסגר את התקופה הזו כתקופה של למידה מחדש. אַת שונה כיום, אתה שונה, וגם הילדים והבית והזוגיות. המילה "שונה" היא לא מילה מכובסת בהקשר הזה, כי אולי חלו גם שינויים טובים שתוכלו לשמוח בהם, אבל צריך ללמוד את עצמנו ואת הקשר שלנו מחדש. המטפלת הזוגית המפורסמת אסתר פרל טוענת שבחיים אנושיים רגילים בימינו יש בין שתיים לשלוש מערכות של נישואים, פעמים רבות עם אותו אדם. אני מציע לחשוב על התקופה הזו כעל נישואים חדשים, כפי שרבים חשים למשל אחרי הלידה של הילד הראשון. צריך לצאת עכשיו לדייטים, לדבר ולהכיר מחדש.
מה אנחנו רוצים
ניפוץ השגרה יוצר הזדמנות לחשיבה מחדש. כפי שרבים הרגישו בתקופת הקורונה, משברים מולידים אפשרות להסתכל על השגרה ועל החיים שלנו, ולשאול את עצמנו מה חשוב לנו ומה נוסך בחיים שלנו ערך. במציאות אנושית רגילה, יש מתח בין האמירה המוסכמת של ויקטור פרנקל שבני אדם חותרים למשמעות, ובין הנטייה האנושית לברוח ממשמעות ומחירות, שעליה דיברו סרן קירקגור והפסיכולוג אריך פרום. הבעיה היא שכאשר בורחים ממשמעות, בורחים גם מדיבורים של אמת ושוקעים בשעמום.
המלחמה יצרה הזדמנות, כי היא מגייסת. והיא מגייסת גם את מי שלא גויסו לצבא, ותובעת מהם לעמוד נוכח מציאות נוקבת. החיים שלנו נצבעים בצבעים עזים, וקוראים לנו לחשוב על מה חשוב לנו בחיים ומה פחות. נפתח פתח לעשיית סדר ערכי ולחשיבה על התחומים שאנחנו רוצים להשקיע בהם יותר זמן, כסף ותשומת לב, ומה אנחנו מעדיפים לדחוק לשוליים.
בתחום הזוגי, כשהגבר לא בבית, האישה יכולה לחוש בבהירות רבה יותר את המשמעות שלו בחיים שלה. היא צפויה לשים לב לְמה היא מתגעגעת בחוזקה, ולְמה ממש לא. כשהגבר רחוק מהבית, הגיוני שהוא ישים לב למקום שהבית, בת הזוג והילדים תופסים אצלו בלב. אצל רבים מתעוררת הוקרה והערכה כלפי בני הזוג, והם מתחברים לערך החיובי שהם מגלמים בחייהם. כדאי לאחוז במה שהתחושות הללו מספרות לנו על עצמנו ועל הקשר.
ליכולת לזהות מה אנחנו רוצים יותר ומה פחות יש חשיבות ברמת החזון, כדי להבהיר את השאיפות שלנו באופן אישי וכמשפחה, וגם ברמה מעשית ומקומית מאוד. כדאי לתרגל חיבור לרצון, שישמש כמצפון פנימי ושגרתי. כך למשל, אם גבר חזר הביתה אחרי תקופה, אשתו מבקשת משהו רגיל כמו לצאת לקניות והוא כועס, כדאי שישאל את עצמו "למה אני מתעצבן", ואז שימשיך ויברר "מה אני רוצה ולא קורה כרגע". הוא עשוי, להבין, למשל, שדחוף לו יותר לבדוק מה קורה עם הנזילה במחסן.
זה לא צעד פשוט. כשאנחנו כועסים או מתוסכלים, הרגשות דוחפים אותנו לדבר ולעשות ולהתלונן, ולא לעצור ולחשוב מה בעצם מפריע לנו. יש פה נקודה חשובה, שהחוקר ג'ון גוטמן מדבר עליה: במקום להתלונן על מה שלא מוצא חן בעינינו, הרבה יותר מועיל לומר מה אנחנו כן רוצים. כשאנחנו מתלוננים, אנחנו מדברים על מה שלא אהבנו. לעומת זאת, כשמדברים על שאיפות ומִשאלות, אנחנו מכוונים לעתיד, מדברים על ה"עשה טוב" שיתרום לנו.
כאשר בן זוג מתלונן, הוא לרוב מאשים ומבקר את השני, שיגיב לביקורת. לעומת זאת, כשמדברים על מה שכן רוצים – ובמקרים רבים זוהי מטרה הגיונית ומשותפת – הרבה יותר קל לבני הזוג להתגייס. כך למשל, אם אותו גבר יגיד לאשתו שהוא מבין שהיא רוצה שהוא ייצא לקניות אבל הוא ממש דואג למחסן בגלל הנזילה, יהיה לה קל יותר להבין אותו. זה יוכל לקרות בזכות ההבנה שלו את עצמו, שהוא לא רוצה לצאת עכשיו לקניות בגלל המחסן.
העת הזאת מזמנת לנו הזדמנות לתרגל את היכולת לשאול את עצמנו מה אני רוצֶה ורוצָה, מה אני מחפש עכשיו, מדוע אני מרגיש את מה שאני מרגיש, ואז לפעול בצורה שהיא יותר מכוונת מטרה. אם היא, למשל, רוצה שהוא יקדיש לזוגיות יותר תשומת לב וברור לה שזה חסר לה, חשוב מאוד שהיא תביע את עצמה. ככל שהרצון שלה יהיה צלול וברור יותר, כך העוצמה שלה תגדל והיא תוכל להעביר אליו את המסר בצורה בהירה. ככל שלנו עצמנו ברור יותר מה אנחנו מחפשים, יהיה לאחרים קל יותר להבין אותנו.
שינויים לטובה
זוגות רבים הצליחו לייצר בתקופה הזו שגרה חדשה, שגרה שבה בעלת הבית מנהלת אותו ביד רמה ומצליחה למלא את התפקידים הנדרשים. כמעט כולם ציפו לחזרה הביתה ולסיום של פרק הלחימה, ואולם יש גם אבל, שמורכב משני חלקים. האחד הוא שבמקרים רבים מדובר על "חזרה על תנאי", או עם צו מילואים נוסף באופק. השני הוא שכאשר יש שתי דעות בבית יש גם יותר מחלוקות ואי הסכמות, ולפעמים נוח יותר לתפעל את השגרה לבד. יש בתים שבהם החזרה מחוללת בלגן, אחרי שכבר הצליחו ליצור סדר. הילדים התרגלו להסתדר בלי אבא, אולי הם גם נעשו עצמאים יותר. הם התרגלו לסמוך על אמא, וגם אמא למדה לסמוך על עצמה ולנהל הכול כראות עיניה. וכשהעיניים שלו חוזרות אל הבית, אולי הן מפירות את הסדר החדש. ואז נוצרת דילמה: האם לאמץ בשתי ידיים את החזרה שלו הביתה, או דווקא לנסות לשמור על שגרת החירום.
אין תשובה פשוטה וקבועה לשאלה הזו, וחשוב לומר שהדילמה קיימת גם מהצד של הגבר, שבעצמו לא יודע כמה שווה להשקיע בהסתגלות לבית כשיש לו צו מילואים בעוד חודש. פשיטת המדים ולבישת בגדי הבית דורשת מאמצים וזמן על מסלול הנחיתה, וזהו תהליך שדורש סבלנות. יש מקום לדבר על ההתלבטות הזו. זוהי אכן תקופה יוצאת דופן וכדאי לחשוב עליה יחד, שהרי אתם באותה סירה.
במאמרו "ייסורים ממרקים" כותב הראי"ה קוק ש"תיקון העולם הוא האידיאל של התשובה", כאשר המובן של תשובה בדבריו היא שינוי לטובה. הרב מתייחס לטלטלות גדולות, ובשנה האחרונה גם אנחנו חווים תזוזות עצומות ומרסקות. לב המאמר הוא האמירה שהטלטלות יכולות לגרום גם לעלייה ולתיקון. "נדמה כאילו האמונה נופלת, ואחר כך מתגלה שלא נפלה האמונה כי אם נתבררה". אני מבקש לקרוא את המשפט הזה גם כמוסב על זוגיות: "נדמה כאילו הזוגיות נופלת, ואחר כך מתגלה שלא נפלה הזוגיות כי אם נתבררה". אנו חווים ייסורים רבים, גם אם הם מובילים לטובה. השאלה הגדולה היא האם אנחנו מאמינים בשינויים ומתמסרים אליהם, או שאנחנו מתנגדים להם בכל כוחנו.
במישור האישי והמשפחתי, היציאות והחזרות של אבי המשפחה הם איום על הבית, אבל גם הזדמנות שאם נצליח לתפוס אותה, להשקיע בה ולתת לה לנער אותנו, היא עשויה לדחוק בנו להתחדש גם בזוגיות. בידינו היכולת לנווט הרבה מהשינויים ולכוון אותם לטובת הבית, לטובת עצמנו וגם למען הכלל.
חננאל רוס הוא פסיכולוג ומטפל זוגי
