מעולם לא זכיתי למבטי הערצה כמו בחופשה האחרונה שלנו בקפריסין. מכל עבר התבוננו בי גברים ונשים כאחד בעודי פוסע עם אשתי ושלושת ילדיי. היה זה מבט השמור לגיבורי מלחמה השבים מן הקרב עטורי ניצחון. יש משהו בתאומים שגורם לאנשים להעריץ אותך. אני לא יודע אם זו הערכה אמיתית מצידם או יותר אמירת תודה לקוסמוס על כך שזה לא קרה להם. זו הייתה החופשה הראשונה שלנו כמשפחה, והגעתי אליה בוסרי, תמים ובעיקר מפוחד. האמת, בדיעבד הייתי צריך להגיע אליה מפוחד יותר. להלן המסקנות.
חופשה עם ילדים משנה את האופן שבו אתה מסתכל על החדר במלון. בעבר, כשנסענו לבד, חיפשנו אלמנטים רומנטיים. הפעם ממש התלהבתי מהקומקום המהיר ומהמרחב בחדר, שמותיר הרבה מקום לזחול.
צריך להודות, יש משהו מביך בטיסה לקפריסין. 40 דקות טיסה הן פשוט לא מספיק זמן. לדעתי, כדי שנרגיש טוב יותר, צריך לבקש שהטייס יאריך את המסלול בעוד שעתיים על פארש. אפילו הדיילת דופקת לך מבט של "אני לא מאמינה שאתה אשכרה צריך דיילת לטיסה של 40 דקות. מפונק". ואז אתה מגיע לקפריסין, ותחושת החו"ל עוטפת אותך. אתה נכנס למלון מפואר, משפשף את האנגלית עם פקיד הקבלה, משתרע על המיטה בחדר הרחב, מביט מהחלון על הנוף, שם את המזוודות בארון, מדליק את הטלוויזיה ונופל על פרק של "אביב נגד אייל". קפריסין קרובה מדי, אין ספק.
לטוס עם ילדים זו חוויה, במיוחד כשהילד מתחיל להבין קצת ומגלה עניין. אצל התאומים זה אומנם עוד מוקדם, אבל אחרי כל כך הרבה ציפייה, העולל טעם את החיים היפים. אני מוכן להישבע שהיה שם רגע קטן, איפשהו בין הסרט עם הלטאה הענקית ביוטיוב לפרק של הדרדסים באייפד, שאשכרה ראיתי אותו מתלהב.
זאת הפעם הראשונה שאני מזמין את החבילה הישראלית כל כך שנקראת "הכול כלול". אף פעם לא הייתי בטורקיה (מטעמי אידיאולוגיה כמובן. המשפחה של סבתא שלי נרדפה על ידי רחת לוקום). אבל תמיד שמעתי על המלונות שבהם הכול חופשי. יש לציין, "הכול כלול" הוא מושג גאוני. אלה שתי מילים בעברית שנשמעות יחד הכי טורקיות שיש.
חופשה עם ילדים עלולה להתברר לעיתים כעניין מבאס, אבל לצאת לחופשה עם ילדים כשחלון החדר משקיף לעבר המלון הסמוך, שמוגדר "ללא ילדים", מתגלה כעניין מבאס עוד יותר. בעצם, האמת, לא היה כזה נורא. המרפסת שלנו השקיפה בדיוק לבר הבריכה של המלון השכן, ואנחנו יכולנו לראות את כל המסיבות המטורפות בלילה, לאחוז כל אחד בתאום על הידיים ולדמיין.
כששני תינוקות ישנים בחדר המלון, אל תשכחו להגיד לבחור מהרום סרוויס שלא יצלצל אלא ידפוק בדלת. למרות שגם המבורגר קר, אחרי שעה של ניסיון להרגיע אותם, יכול להיות טעים.
כשכל היום מרעיפים עליך אוכל, נפגמת תחושת התחרותיות הישראלית בחדר אוכל. אני זוכר שפעם, כשנסעתי כילד עם ההורים לחופשות, ידעתי שבשל תנאי החצי פנסיון הנהוגים במחוזותינו אני צפוי לדלג על ארוחת הצהריים. כל ארוחת בוקר, לכן, הרגישה כמו חצי ארוחה מפסקת. אבל כשאתה יודע שבצהריים יחלקו לך המבורגרים ונקניקיות בבריכה, או עוד ארוחה בחדר האוכל, אתה מסתפק פתאום בשני פנקייקים.
בריכה היא מחולל השינה המומלץ ביותר בקרב ילדים. היא יעילה עד כדי כך שמצאתי את עצמי לא פעם מעיר את העולל משנת צהריים כדי לקחת אותו לשחות. זה קצת כמו צניחה חופשית: הלב דופק חזק, אתה מתרגש, הגוף מנסה למנוע ממך לעשות את זה – אבל מה לא עושים כדי שהילד יספיק לקפוץ לבריכה, והיא בתורה תחולל את ניסיה גם על שנת הלילה הבא.
גברים, אם אתם נוסעים לחו"ל עם ילדים שימו עין על בת הזוג שלכן כשהיא אורזת. המקום במזוודה מוגבל, ובכל פעם שהיא תיקלע למצוקה יוכנס פריט נוסף של הילד, והציוד שלכם יוחזר לארון. כשהבעתי תמיהה על כך שארזה לי רק שני זוגות תחתונים ולא הביאה את מברשת השיניים שלי, היא השיבה: "איפה בדיוק אני אמורה להכניס את קופסת מקלות האוזניים ספייר של הקטנים?"
יש דבר שלישי אינסופי בעולם: מספר גווני האדום שיכולים להיות לעור של אירופי בחופשה במדינה שטופת שמש. הם לבנים עד כדי כך – ואני אומר זאת כאשכנזי לבנבן – שלפעמים אתה רואה בריטי ליד הבריכה ולא יודע אם הוא מרח קרם הגנה או שהוא נמס.
אין דבר חמור יותר מהסיטואציה הבאה: אתה שוכן במלון מלא אירופים, נתקע במישהו ביציאה במעלית, דופק לו איזה I am sorry, sir, הוא משיב: it’s okay, mister, ואחרי דקה, כששניכם כבר בבריכה, אתה מגלה שקוראים לו קובי והוא מקריית־אונו במקור אבל עכשיו מראשון־לציון. Sir עאלק.
מדהים לראות איך ילדים מתגברים על מגבלות השפה. בתוך חצי שעה במועדון הילדים העולל כבר הוריד כאפה לילד איטלקי וחטף בעיטה מילדה צרפתייה. למה גם אנחנו המבוגרים לא יכולים פשוט להסתדר כך.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
