עופר כסיף הוא אחד הח"כים היותר מקוממים בכנסת ישראל, והתחרות כידוע קשה. בעולם אידיאלי היינו משחררים הביתה נציגים משתי מפלגות: הבּבּונים והאנטישמים. הראשונה כוללת את "הישראלים היפים" – פליטי ריאליטי מימין ומשמאל המתמחים במלחמות בריכה עם כיסאות פלסטיק, קללות בשבע שפות, וצווחות בסגנון "טיסת השוקולד". השנייה מאגדת את המאושרים שהצליחו להפוך את התיעוב שלהם לכל מה שמריח יהודי מדי או ציוני מדי להכנסה, מעבר לתעריפים המשולמים לכותבי הטורים ב"הארץ".
בלי המפלגות הללו האוויר היה נקי יותר וכדור הארץ היה מתחמם פחות, אבל אנחנו לא בעולם אידיאלי. יידרש עוד זמן עד שנגיע לימות המשיח המתוארים ברמב"ם, ודמוקרטיה פירושה כיבוד רצון העם גם אם העם מטומטם.ומה לעשות, איך שלא קוראים את תיקון 44 לחוק יסוד הכנסת ("חוק ההדחה"), הוא לא מאפשר הדחה של עופר כסיף מחברותו בכנסת. בניגוד לסעיף 7א, העוסק בפסילת חברי כנסת לפני בחירות, חוק ההדחה לא מאפשר להדיח חבר כנסת בעילת "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", אלא רק אם יש במעשיו משום "הסתה לגזענות" או "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל".
חופש הביטוי מבדיל בין אור לחושך, ובין ישראל לרוסיה של פוטין. גם כשאתה בעמדה עם כוח להשתיק, זכור שקולות מושתקים מסוכנים יותר
כסיף הביע כמה פעמים התנגדות ברורה לטבח שעשה חמאס ("הטבח שביצע החמאס הוא פעולת טרור בסגנון נאצי! אין הצדקה ואין הבנה!… שום דבר לא יכול להצדיק את זה, זה מזעזע" – סימני הקריאה במקור). המדיניות שלו, הכוללת פציפיזם בסגנון מלכת יופי התומכת ב"שלום עולמי", היא בין נאיבית למופקרת. ההשוואה שעורך כסיף בין ישראל לפלסטינים מסוכנת, והתמיכה שלו בתביעת הדיבה של דרום אפריקה נגד ישראל בהאג מרתיחה.
אבל אין מה לעשות, בישראל פועל מגזר אוטואנטישמי שלם עם "עיתון לאנשים שונאים" ותקציבים מאירופה, ואנחנו נושכים שפתיים וחיים איתו. חופש הביטוי הוא המבדיל בין אור לחושך, ובין ישראל לרוסיה האפלה והקפואה של פוטין. גם כשאתה בעמדה עם כוח להשתיק, זכור שקולות מושתקים מסוכנים יותר מקולות שצורחים באוזן. אז מה לעשות? להתאפק זו גם אופציה.
הכנסת דורשת מבג"ץ לכבד את לשון החוק ולא לעוות אותו בפרשנות תכליתית, ואת הדרישה הזו היא חייבת להפנות גם לעצמה. ויש גם שיקול תועלתני: הניסיון עם סעיף 7א מלמד שבשורה התחתונה הדחות פועלות לרוב נגד "קיצונים מימין" ולא נגד "קיצונים משמאל". היום זה כסיף, מחר מישהו ממפלגות ה"מרכז" יבקש להעיף את בן־גביר.
