נקמתו של יאק נבו: לפעמים יש יתרון צבאי דווקא לאמצעי זול חסר התחכום

בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת התנהל ויכוח בין שני טייסי קרב מהוללים: מפקד חיל האוויר הישראלי עזר ויצמן, ויעקב (יאק) נבו, לימים ממתכנני "מבצע מוקד" שהביא לצה"ל את הניצחון על חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים. הוויכוח היה על אופיו של המטוס העתידי הדרוש לחיל האוויר. נבו טען בזכות הכמות: הוא היה מעוניין במטוסי תקיפה רבים וזולים, דוגמת מטוסי המדחף של מלחמת העולם השנייה שהיו בשימוש צה"ל עד אותה עת. לעומת זאת, ויצמן טען בזכות הקדמה הטכנולוגית ורצה לקנות את מטוסי המיראז' הצרפתיים, המתקדמים ביותר שצה"ל היה יכול לקנות, למרות מחירם הגבוה וכושר נשיאתם המוגבל. בסופו של דבר ויצמן ניצח וההמשך ידוע. מאז, חיל האוויר משתדל לקנות את המטוסים המתקדמים ביותר שהוא יכול. רק לאחרונה נתבשרנו על כוונה לקנות עוד טייסות של ה"אדיר", מטוס החמקן.

שנים ספורות לאחר מכן התקבלו בחילות היבשה החלטות דומות, הגם שלא הייתה לצה"ל גישה לטנקים המתקדמים בעולם. בעקבות התנערותם של הבריטים מההתחייבות למכור לישראל את טנק הצ'יפטיין החדש, הוחלט לפתח את טנק המרכבה. כמו כן, יחידות טילי הנ"ט והתותחים ללא רתע שברשות חילות הרגלים צומצמו מאוד או בוטלו לגמרי: המטוס והטנק הובילו את המערכה. החלטות אלה העניקו לצה"ל עליונות מוחצת, גם אם לא תמיד עליונות טכנולוגית מוחלטת. השילוב של טכנולוגיה מתקדמת, אימונים טובים יותר וכוח אדם איכותי, הוביל לכך שכמעט בכל קרב מול כוחות דומים בעוצמתם, הסב צה"ל אבדות רבות יותר משספג.

לאחר מלחמת ששת הימים שהמחישה את העליונות הישראלית בשדה הקרב, ניסו מדינות ערב (בראש ובראשונה מצרים) לנטרל עליונות זו על ידי שינוי המשוואה. לא ניסיון להתמודדות של מטוס מול מטוס וטנק מול טנק, אלא, מתוך הכרה בחוסר יכולתן לעשות זאת, ניסיון לנטרל את חיל האוויר בכמויות גדולות של טילי קרקע־אוויר, ואת חיל השריון בכמויות גדולות של טילים ורקטות נגד טנקים.

לבחירה המצרית היה מחיר כבד, שמסביר למה צה"ל לא ניסה שיטת פעולה זו. יכולת התמרון של חיילי הרגלים המצרים הייתה מוגבלת, והאבדות של מפעילי הנ"ט היו כבדות. אחרי המלחמה צה"ל אומנם צייד את חיל הרגלים בעיקר בנשק מתקדם ופחות בנשק נגד טנקים, אולם לא ניסה לחקות את המצרים בכמות ובשיטת ההפעלה על אבדותיה. במארב של חטיבת הנ"ט 409 לכוח סורי במלחמת שלום הגליל, שבו נעשה שימוש בטילי נ"ט בשיטות צה"ליות ולא "מצריות", היו התוצאות מוצלחות ביותר.

באשר לוויכוח, התברר שוויצמן צדק. באותם תנאים, מטוסי קרב מתקדמים היו מפילים בעשרותיהם את מטוסי התקיפה הפשוטים והאיטיים שרצה נבו. היכולת של חיל האוויר לשלוט בשמיים הייתה תלויה בכך שהחזיק טייסים מעולים ומטוסים מתקדמים. המקסימום שהמצרים היו יכולים לקוות לו בשיטותיהם היה לשלול חופש פעולה מחיל האוויר הישראלי, בלי לתת חופש שכזה לחיל האוויר שלהם. כשהמצרים ניסו להפעיל כוחות קומנדו מוטסים הם ספגו אבדות כבדות מאוד, ולא היו מסוגלים להשפיע בצורה ניכרת על שום מהלך במלחמת יום הכיפורים.

יותר משיש רעיונות נכונים ושגויים, יש רעיונות שמתאימים לתקופה ורעיונות שלא. לרוע המזל, רעיונותיו של נבו נראים יותר ויותר מתאימים לתקופתנו

אולם חמישים שנה לאחר מעשה, גישתו של נבו חוזרת ומופיעה, הפעם אצל אויבי ישראל. ויתרה מזו: יותר משיש רעיונות נכונים ושגויים, יש רעיונות שמתאימים לתקופה ורעיונות שלא. לרוע המזל, רעיונותיו של נבו – ריבוי כלים פשוטים וזולים מול מעט כלים מתקדמים ויקרים – נראים יותר ויותר מתאימים לתקופתנו.

רחפנים תוצרת בית

הסיבה היא שילוב של טכנולוגיה וטקטיקה. מבחינה טכנולוגית, מערכות נשק עיקריות – טנקים, מטוסים, תותחים מתנייעים – יקרות יותר מאי פעם. הן גם מסוגלות לעשות יותר מאי פעם, אולם לפלטפורמה בודדת עדיין יש מגבלה: היא בודדת. מהצד השני, מערכות נשק משניות שמיועדות לפגוע במערכות הנשק העיקריות – טילים, רחפנים מתאבדים, וכן הלאה – זולות יותר ממה שהיו מקבילותיהן לפני עשרות שנים. התקדמות הטכנולוגיה האזרחית יצרה מצב שבו יכולות שבעבר היו רק בהישג ידן של מדינות, זמינות עכשיו לכל מי שמסוגל לשלם סכום סמלי למדי. כמובן, למדינות עדיין יש יתרון טכנולוגי מסוים, אולם הוא קטן מבעבר ועלות השגתו גבוהה מאוד. מדינות המחזיקות בנשק מתקדם סובלות כתוצאה מכך מבעיה של תפוקה שולית פוחתת. מטוס חמקן יכול לעשות הרבה יותר מכטב"ם מתאבד, אולם במחיר של חמקן אחד אפשר לקנות צי שלם של כטב"מים מתאבדים, שיכולים לשדרג פלאים את יכולותיו של הארגון. במילים פשוטות, התשואה שארגון עוין מפיק מארסנל הכטב"מים שלו גבוהה יותר מאשר תשואה מארסנל ישראלי דומה, לו היה קיים, שכן לישראל היו יכולות מתקדמות עוד קודם לכן.

מבחינה טקטית, היכולת להפעיל בעת ובעונה אחת כמויות גדולות של כלי נשק פשוטים וזולים היא משמעותית מאוד: בשלב מסוים הכמות הופכת לאיכות. חמאס הצליח לנטרל את קו ההגנה הישראלי ב־7 באוקטובר באמצעים פשוטים למדי: רחפנים מתאבדים, מטילי חימוש, רקטות זולות, פצצות מרגמה, טרקטורים ואופנועים. מערך המודיעין הישראלי נוטרל באמצעות הימנעות (הגם שפורסם מאז כי, כמקובל בהפתעות לאורך המאה האחרונה, הבעיה לא הייתה באיסוף המידע אלא בניתוחו, בעיה שקשה לפתור באמצעים מתוחכמים יותר). אמצעי המודיעין המתקדמים ביותר מתקשים לגלות תוכן של פתק המועבר מאדם לאדם, ואפשר להונות בני אדם כיום בדיוק כפי שאפשר היה להונות אותם בעבר.

במלחמת רוסיה־אוקראינה אפשר היה לראות תופעה זו בצורתה הקיצונית ביותר. לצד העובדה כי הטנקים רחוקים מלהיכחד בשדה הקרב, שתי המדינות עשו שימוש בכמות אדירה של תחמושת ארטילרית פשוטה. אלפים רבים של רחפנים פשוטים וזולים, שניתן לקנות לעיתים בעשרות דולרים או לייצר בבית בפחות מכך, הפכו לאמצעי תצפית ומודיעין יעילים, או לנשק אישי מדויק ומתכלה (לאחרונה נצפה רחפן חות'י העשוי מענפים, סוללה זולה וכמה רכיבים פשוטים. קרוב לוודאי שעלותו היא כשלושים שקלים, לא כולל מצלמה ושלט).

היעדר סטנדרטיזציה מקשה על אמצעי שיבוש לפעול. במידה מסוימת דבר זה מזכיר את סיפורו של ארתור סי קלארק, "עליונות", שבו הכוכב מפסיד במערכה דווקא מפני שהוא מתקדם טכנולוגית. בזמן שבו הוא מצליח לייצר ספינת חלל מהפכנית המסוגלת להשמיד חצי מיליון ספינות אויב, האויב מייצר מיליון ספינות פשוטות וזולות ומביס אותו. אפשר כמובן להרוג את מפעילי אמצעי הלחימה הללו, אם מצליחים לאתר אותם. אולם לא רק שקשה לאתר אותם, אלא אויב המוכן לשלם בחיי אנשיו, דוגמת המצרים במלחמת יום הכיפורים, יוכל להסב לנו נזק גדול שהאמצעים המתוחכמים לא בהכרח יוכלו להתגבר עליו.

מבחינה טקטית, היכולת להפעיל יחד כלי נשק פשוטים בכמות גדולה היא משמעותית: בשלב מסוים הכמות הופכת לאיכות

נקצין את דוגמת הרחפנים ונדמיין כוח של מאתיים כלי טיס מתאבדים ("חימוש משוטט") החוצים את גבול ישראל בו־זמנית. ניסיון להפילם רק באמצעות מטוסים או טילי קרקע־אוויר יהיה יקר, ימנע מחיל האוויר לבצע משימות אחרות, יחשוף את המטוסים לסיכון של מארבי טילי קרקע־אוויר ואת העורף לסיכון של מטחי טילים או צרות אחרות בחסות הפניית ההגנה האווירית לאותם כטב"מים (או להפך). אמצעים פשוטים יחסית שכבר נוסו באוקראינה בהצלחה, כגון מקלעים ותותחים קלים נשלטי־מכ"ם, תותחי נ"מ עתיקים או שישה רובי קלצ'ניקוב המחוברים יחד לחצובה, עשויים להיות פתרון עדיף וזול יותר להגנה מקומית על כוחות. אולי לא מקרה הוא שבצה"ל, לצד מערכות מתוחכמות כמו "מעיל רוח", התברר שגם כלוב מתכת פשוט מעל טנק הוא אמצעי נצרך.

בנוסף, ישנו הבדל מובנה בין ניסיון לשליטה בשטח, לבין שלילת שליטה: הראשון מחייב מאמץ גדול הרבה יותר. לא לחינם קבע קרל פון־קלאוזביץ, גדול הוגי הדעות הצבאיים בהיסטוריה, כי ההגנה היא צורת הקרב החזקה. כעיקרון פילוסופי, שימור מצב קל יותר משינויו, וכשרוצים למנוע מהאויב לשלוט קל יותר לעשות זאת מאשר להגיע לשליטה בעצמנו. מכיוון שהאויב שניצב מול ישראל חלש יותר, הוא לא מתיימר לכבוש שטח ישראלי ולשלוט בו לאורך זמן (להבדיל מתקופה קצרה, המספיקה להישג), אלא מנסה למנוע מישראל לשלוט בשטח שבו היא מחזיקה באמצעות פעולות גרילה וטרור, איום על אזרחים ושימוש נרחב בנשק שנועד לפגוע באמצעי הלחימה העיקריים של ישראל. מטבע הדברים, המחיר הנדרש למנוע ממנו לעשות זאת גבוה מאוד. התקציב השנתי הכולל של חמאס וחיזבאללה גם יחד מוערך בכשלושה וחצי מיליארדי דולרים בלבד. במילים אחרות, תקציב שקטן מחמישית מתקציב משרד הביטחון, או לחלופין בגובה תקציב ביטחון של פינלנד או הפיליפינים, הספיק לשני הארגונים כדי להוציא את תוכניותיהם לפועל.

שינוי תפיסה

הבעיה איננה ניתנת לפתרון על ידי אימוץ מלא של שיטות האויב. למשל, חמאס יכול היה לטבוח באזרחי ישראל ולפגוע באסטרטגיה הישראלית, אולם אם ישראל תרצה ותהיה מוכנה לשלם את המחיר, הוא לא יוכל למנוע ממנה לכבוש את רצועת עזה כולה. חיזבאללה בתורו יכול לפגוע באזרחי ישראל, אולם לא יכול למנוע מישראל לפגוע באופן דומה באזרחי לבנון, לו רק הייתה מעוניינת בכך. אך השיקול הוא רמת הביטחון של אזרחי ישראל, לא רמת הפגיעה באזרחי לבנון. ככל הנראה אין איש בישראל המעוניין ברמת הביטחון שחיזבאללה מספק (או שלא) לאזרחי לבנון.

ראוי שבעיה זו תוביל לשינויים מסוימים בבניין הכוח. התמקדות בציוד לחימה מתקדם ויקר בלבד פירושה לא פעם סדר עדיפויות לקוי והזנחת האמצעים הפשוטים. אמת, צה"ל צריך את המטוסים הטובים ביותר לתקיפה באיראן ולמלחמה כוללת – שהן התרחישים הגרועים ביותר. אולם הם אינם תחליף ליחידות רגלים על ציודן הפשוט (שחלק ניכר מעלותו הוא האימונים); טילי קרקע־קרקע מתקדמים אינם תחליף מלא לארטילריה "טיפשה"; וכטב"מים מתוחכמים של חיל האוויר אינם צריכים להיות בעלי מונופול על השמיים, שמונע הפעלה נרחבת של אמצעים מעופפים זולים וכמעט חד־פעמיים בידי כוחות הקרקע (עם כל בעיות התיאום שבכך). התמקדות באמצעים מתוחכמים שכמוּתם מוגבלת, פירושה מחסור באמצעים פשוטים וזולים שתועלתם עשויה להיות רבה יותר בתנאים מסוימים.

הצטיידות באמצעים יקרים ומתוחכמים במקביל לפתיחת הדלת לאמצעים זולים יותר, גמישות שתאפשר קנייה מהירה ורבה של אמצעים נדרשים, גם אם לא עברו תהליך הטמעה מלא ואינם "הכי טובים שיש", והבנה כי אי אפשר תמיד להחליף את הכמות באיכות וכי יש מחיר להתקדמות טכנולוגית – כל אלה יאפשרו לצה"ל להיות יעיל יותר ולהתמודד טוב יותר עם ניסיונותיו של האויב לנצל פרצות שהתחכום הצה"לי אינו נותן להן מענה.

שילוב הייטק ולואו־טק, מתן חופש גדול יותר לאלתור ולמציאת פתרונות, ולפעמים גם ויתור על הניסיון למצוא את הטוב ביותר לטובת רכש נרחב ופריסה מהירה של ציוד, יכולים לתת מענה טוב יותר מאשר התמקדות באיכות על חשבון הכמות. הפתרון של עזר ויצמן היה טוב לשעתו והביא תוצאות חשובות לישראל, אבל אולי הגיעה גם שעתו של יאק נבו.