לצד הצער והכאב שמלווים את ישראל מאז 7 באוקטובר, נוכח המחיר הגבוה בחיי אדם, בחטופים ובפציעות גוף ונפש, ממלאות את ישראל בחודשים האחרונים גם תחושות עמוקות של ערבות הדדית ושותפות. הן ניכרות באחוות הלוחמים בשדה הקרב, באינספור מעשי נדיבות בשדה האזרחי, וגם בשדה הפוליטי, בהקמת ממשלת החירום הלאומית. אף שהשותפות הפוליטית לא תמיד עובדת בצורה חלקה, בצמתים המרכזיים ההחלטות מתקבלות במשותף, מתוך שיקול דעת ואחריות. כך קורה בהחלטות על המהלכים הצבאיים הדרמטיים, ובראשם התמרון הקרקעי; כך קרה בהחלטה על המתווה שאִפשר את חזרתם של יותר ממאה חטופות וחטופים וההחלטה לשוב להילחם בסיומו; וכך קורה בימים אלה בעמידה בחזית אחידה מול הניסיון האמריקני להכריז באופן חד־צדדי על מדינה פלסטינית.
ההכרעה הנדרשת במלחמת חרבות ברזל רחבה הרבה יותר מהניצחון הדרוש בשדה הקרב, שם פועלים לוחמי צה"ל ומפקדיו בהצלחה יוצאת דופן. יש זירות נוספות שדורשות הכרעה: הזירה הבינלאומית, התודעתית והמדינית. לכל אלה יש משמעות גם במחיר שאנו חייבים לגבות מאיראן – התמנון הגדול שעומד מאחורי חמאס. בתחום הזה נעשות ועוד ייעשו פעולות רבות, ובהן השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. בסוף המלחמה, אסור שמעבר לגדר יתקיים שלטון חמאס. זהו צורך ביטחוני אקוטי, וגם מחיר צבאי־מדיני שאיראן נדרשת לשלם: זרועה הארוכה הצמודה לנגב המערבי תיגדע. הכרעה כזאת מקרינה גם על הזרועות האחרות של איראן, ודאי אלה הצמודות לישראל. ממילא ברורה חשיבותו של הישג צבאי־מדיני כזה מול ציר הרשע כולו.
לצד הכרעת שלטון חמאס, ישראל נדרשת בימים אלה למאמץ מדיני שימנע החלטה חד־צדדית על הקמת מדינה פלסטינית. טוב שממשלת ישראל ורובה המוחלט של כנסת ישראל התייצבו השבוע בחזית אחידה מול כוונותיהם של גורמים בינלאומיים – ובהם מדינות ידידות – לקדם הכרה במדינה פלסטינית. הכרה כזאת, בוודאי אחרי טבח 7 באוקטובר, היא בבחינת פרס לטרור. המשמעות המדינית והמעשית היא שמעבר לאסון הגדול, התוצאה של הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה היא הקמת מדינה פלסטינית. זה יהיה לא רק מסר נוראי ומעודד טרור אלא גם סכנה ממשית למדינת ישראל.
הכרה חד־צדדית של העולם במדינה פלסטינית, גם לשיטת מי שתומכים בהקמתה בעת הזו – ובני גנץ ואנוכי איננו נמנים עליהם – עלולה לדרבן כוחות עוינים לישראל להמשיך בפעילותם האלימה והטרוריסטית, שהרי בסופה ממתין להם הישג מדיני חסר תקדים. התוצאה היחידה האפשרית לטבח הנורא היא הפעלת כוח קטלני נגדי, והכרעה צבאית עם משמעויות מדיניות שמיטיבות את מצבה של ישראל. ראוי שהעולם החופשי יתמוך לא רק בפעולה הצבאית ההכרחית של ישראל, אלא גם בכך שהתוצאה המדינית תהיה החלשת הטרור ולא הגברתו.
בסופה של המלחמה ואחרי הכרעת חמאס נצטרך להמשיך לשלוט ביטחונית בעזה ולשמור על חופש פעולה מבצעי שם. לא מדינה פלסטינית נדרשת כאן אלא המשך פעולות רציפות ביהודה ושומרון נגד קיני הטרור וברצועת עזה נגד המוני מחבלי חמאס – עד למיגורם ועד לפירוז הרצועה. כמובן, גם לאחר מכן יישארו כיסי התנגדות, ונצטרך להמשיך לפעול כדי לפרק אותם.
בצד האזרחי נכון לקדם יחד עם הכוחות הבינלאומיים הרלוונטיים, ובראשם ארה"ב והמדינות הסוניות המתונות, הנהגה המבוססת על כוחות מקומיים בעזה שינהלו את החיים האזרחיים ברצועה, תחת פיקוח ובלא כוח צבאי עוין. זה יהיה מורכב ומאתגר וזה ידרוש זמן, אך בעזה אין פתרונות קלים. זאת האפשרות הריאלית והמאוזנת ביותר, שנכון למצות את הסיכוי לממש אותה.
על אף ההתנגדות הגורפת להקמת מדינה פלסטינית חשוב שנמצא את הדרך לעבוד יחד עם ידידותינו בעולם, ולהימנע מאמירות פופוליסטיות מיותרות שמייצרות מתח ללא תועלת. כדאי להתגמש היכן שניתן, כדי שבסוגיות האסטרטגיות כמו הקמת מדינה פלסטינית כפרס לטרור נוכל לעמוד בחזית איתנה ורחבה.
ישראל מצויה במלחמה. לצד ההיבטים הצבאיים היומיומיים יש לכך גם היבטים מדיניים מורכבים. היסוד הראשון שדרוש לנו כדי לנצח בזירות כולן הוא אחדות. מעשה האחדות שהתקיים השבוע אינו מוחק את המחלוקות הקיימות, אלא מבטא את הצורך להתגייס כולנו בעת הזו כדי להגן ביחד על ביתו של העם היהודי.
