ההדלפות המגמתיות מישיבת הוועדה לבחירת שופטים, שנערכה השבוע בלשכת שר המשפטים, חשפו את "מאחורי הקלעים" של הוויתור שעשה כביכול השר יריב לוין בהסכמתו לכינוס הוועדה. אכן, לנוכח המלחמה נאלץ השר לוין לסגת מעמדתו המקורית, והוועדה בראשותו החלה בבחירת שופטים. גם לוין הבין שעל אף הצורך בשינוי הרכב הוועדה, אי אפשר לשתק את המערכת למשך תקופה ארוכה כל כך ולהמיט עליה מחסור חמור בכוח אדם שיפוטי. אלא שלצד הוויתור לכאורה, שיש מי שניסו להציג אותו כהפסד, נקבע שהמינויים כולם יבוצעו בהסכמה. זאת הסכמה דרמטית, משום שבאמצעותה הצליחו השר לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר לבלום כבר בישיבת הוועדה השבוע כמה מינויים בעייתיים של מועמדים לשיפוט.
לצד מניעת מינויה של שופטת שנודעה בטיפול רך ומקל במחבלי פרעות שומר החומות, סיכלו נציגי הימין בוועדה כמה מינויים נוספים. אחד מהם היה של שופט ערבי, שנודע בין חבריו לכס המשפט בעמדותיו הלאומניות הקיצוניות. על בלימת המינוי אמרה השרה סטרוק את המשפט שהודלף מדבריה בוועדה ושהוצא מהקשרו: "הפריזמה שמעניינת אותי היא לאומנות". השרה סטרוק הדגישה בדיון שאינה מתנגדת כלל למינוים של שופטים ערבים לכל ערכאות השיפוט, אולם רק אם אלה אוחזים בהשקפה פרו־ישראלית, ולא בתפיסות לאומניות.
בישיבת הוועדה התגלע ויכוח בין השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין ובין חברי הכנסת בשאלה אילו שיקולים ראוי ונכון להביא בחשבון בהחלטה על מינוי שופטים או קידומם לערכאות גבוהות יותר. השופטים ונציגי הלשכה טענו בתוקף כי השיקול היחיד שיש לקחת בחשבון הוא השיקול המקצועי, וכי אסור לחברי הוועדה לשקול כל שיקול אחר בבואם לדון במינוי או קידום שופטים. מנגד טענו נציגי הימין כי השיקול המקצועי קריטי וחשוב, אך לא פחות ממנו יש לתת מקום לשיקולים של אחריות ציבורית. במהלך מבצע שומר החומות מצאה מדינת ישראל את עצמה במציאות חסרת תקדים, על סף מרי לאומני של קבוצה ניכרת מקרב אזרחי המדינה. אומנם גם המשטרה והפרקליטות לא עשו די בטיפולן בפורעים, אך גם היכן שהחקירה הושלמה והמחבלים הועמדו לדין, מערכת המשפט כשלה לא אחת במיצוי הדין – תחילה בשחרור מחבלים שמסוכנותם ברורה, ובהמשך בענישתם בעונשים קלים, לעיתים מגוחכים. האם שופטים שאינם מודעים לתפקידם החיוני במאבקה של מדינת ישראל נגד הטרור אמורים להתקדם במעלה הסולם המשפטי?
מטבע הדברים, מאחר שרוב תשומת הלב הציבורית ממוקדת בבית המשפט העליון, ואליו מגיעות רבות מהסוגיות השנויות במחלוקת עזה בחברה הישראלית, גם העיסוק התקשורתי במינוי השופטים מרוכז בו. אך מי שעוקב באופן שוטף אחרי המערכת יודע שמינוי השופטים לערכאות הדיונים, בבתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים, קריטי לא פחות ולעיתים אף יותר לאיכותה של מערכת המשפט כולה. אלו השופטים שאחראים לקבוע מי יסתובב ברחובות ומי ישב מאחורי סורג ובריח. הם חורצים גורלות ומשפיעים דרמטית על איכות החיים ועל עצם החיים של כל אחד מאיתנו. הערכת מידת מקצועיותם היא נחלת נציגי השופטים ולשכת עורכי הדין בוועדה, אבל שליחי הציבור בה אמורים להביא אליה את חוות דעתם על השקפתם השיפוטית של המועמדים.
בשבועות הקרובים צפויה הוועדה לשוב ולהתכנס לצורך בחירת שופטים לבתי משפט השלום ולבתי המשפט המחוזיים, ובאגף הימני בתוכה מתכוונים להמשיך לעמוד על המשמר. הסכמות טרם הושגו, וככל הנראה צפויות עוד לא מעט מחלוקות עד להשלמת מינוי השופטים החסרים לכל בתי המשפט, אך תוצאות הדיון בשבוע החולף נוסכות אופטימיות באשר ליכולת להגיע לפשרות ראויות ולהסכמות רחבות.
