נהגו לומר ב־NBA שההבדל בין שחקן כדורסל שמשלמים לו מיליון דולר לשחקן שמשלמים לו עשרה מיליון דולר הוא הדקה האחרונה של המשחק. כשהלחץ עולה וצהלת האוהדים מחרישה אולמות; כשנכפה עליך לעמוד על קו העונשין או לקחת את קליעת הניצחון – היכולת לנטרל את הרעשים ולהתמקד במה שאתה נדרש לעשות שווה הרבה מאוד כסף.
כפי שאמרתי לאחרונה בריאיון ברשת CNBC האמריקנית וכתבתי ברשת X, האוכלוסייה בישראל היא בעלת חוסן, אחריות, אופטימיות וחדשנות תחת אש יותר מבכל מקום אחר בעולם. הישראלים קולעים סל אחר סל תחת לחץ, וזה ה"פיץ'" שקורא להשקיע בישראל דווקא עכשיו. הקרן שאני שותף בה השקיעה מאז הטבח בחמש חברות ישראליות שונות, וגייסה לחברות שלנו כמאתיים מיליון דולר מקרנות בחו״ל. דבר נוסף שהדגשתי בריאיון הוא שהמנהיגות הפוליטית בכל העולם מאותגרת, ולכן כדאי להשקיע בישראל – המקום הכי טוב בתבל ליזמות פרטית. אמת פחות נעימה, שלא הרחבתי עליה את הדיבור בבמות האחרות, היא שההנהגה הכלכלית של המדינה מחטיאה את מטרתה, וזאת סוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה.
מובן שעלינו לנצח במלחמה בעזה, וזה בעז״ה בידינו. אך ראוי לזכור שהכלכלה מממנת את הביטחון, ובכלל זה ההעלאה הנדרשת בתקציבו נוכח האתגרים, והיא גם זו שתקבע את מידת המוטיבציה של יהדות לעלות ארצה ושל תושבי המדינה להמשיך ולחיות בה. לכן, לצד ניצחון בקרב דרוש גם ניצחון בחזית הכלכלית. כמו בעזה, גם במקרה הזה דרוש אומץ מול סוגיות מורכבות בשעה מורכבת; אומץ לקבל החלטות והכרעות לא פופולריות. צריך מורל גבוה כדי למשוך אחריך את העם, את הפוליטיקאים הסוררים ואת המשקיעים העולם. במצב הנוכחי עלינו לספר סיפור ברור על הצעדים הבאים שלנו בשפה מובנת לשווקים בעולם, ולהסביר לאן פנינו. סיפור משכנע על צמיחה עתידית יצדיק את הגדלת הגירעון.
נכנסנו למערכה במצב כלכלי מעולה, עם יחס חוב־תוצר של 60.5% בסוף 2022, ושל 62.5% בסוף 2023 – נמוך מממוצע ה־OECD (היחס בין החוב הציבורי של המדינה ובין התוצר המקומי הגולמי שלה מבטא את יכולתה של המדינה להחזיר את החובות שצברה, ובמדינות כמונו, יחס נמוך הוא טוב יותר). השמיים לא נפלו בגלל הורדת דירוג האשראי שלנו בחברת מודי'ס, אבל המותג שנקרא "ישראל" ספג מכה נוספת. ללא קשר לעמדתנו לגבי הרפורמה המשפטית, ניהול המהלך היה כושל, ודברורו כשל אף יותר. גם שם חטפנו מכה שהאפקט שלה עדיין מרחף בחלל וול סטריט.
צודק ראש הממשלה שהורדת הדירוג נובעת בעיקר מהמלחמה, ושהאזהרה על תחזית שלילית קשורה לחזית בלבנון. אולם לצערי, נכון לכתיבת שורות אלו, מנהלי התקציב לא עומדים בלחץ ומפספסים את ההזדמנות להשיג יתרון. קראתי את הדו״ח של מודי'ס חמש פעמים עד שהפנמתי את הביקורת על הדברים שבשליטתנו. בלשון תלמודית מושחזת, לצד אזכורי המלחמה ציינו מודי'ס גם את חוסר האומץ והיעדר החזון בניהול הכלכלה הישראלית. המלחמה נכפתה עלינו, וכעת עלינו להתמקד במה שאנחנו כן יכולים לשלוט בו.
חמישה חודשים מפרוץ המלחמה, ענף הבניין מוקפא, ועלינו לקבל החלטה אם להכניס פועלים מיהודה ושומרון או לפעול במלוא המרץ להבאת ידיים עובדות מחו"ל. קבלנים וספקי שירותים צוברים נזקים, להם ולמשק כולו. גם הממשלה בקיפאון. השקעה בבינה מלאכותית, במִחשוב קוואנטי ובביולוגיה סינתטית היא גם כלכלה וגם ביטחון – לפחות כמו מפעל הטקסטיל בדימונה והסייבר ביחד. ישראל בפיגור ענק בנושאים הללו, משום שהרפורמה המשפטית הסיחה את הדעת במשך חודשים ארוכים מהניצחון הכלכלי. גם היום, ההתקדמות האיטית בצעדים מדודים מדי של האוצר, בתחומי התשתיות הטכנולוגיות, לא מספיקה ולא משכנעת. הדיגיטציה הממשלתית – ובכלל זה המעבר לענן שהמדינה רכשה בכסף רב ושיחסוך לכולנו זמן – תקועה בגלל חוסר נחישות וניהול קלוקל.
לישראל רקורד נקי של החזרת חובות, ולכן בינתיים משקיעים קנו וקונים את האג״חים שלנו. אני מסכים עם ראש הממשלה שהם עשו עסקה מעולה, ושכמו תמיד נחזיר את חובותינו. השאלה היא אם יישאר לנו כסף בשביל ההשקעות הנדרשות לצמיחה עתידית. החשש הוא שנבזבז את נתוני הפתיחה המצוינים שלנו ונמצא את עצמנו בעוד שלוש שנים ביחס חוב־תוצר של 80% וצפונה, שכן בלהט ההוצאות לצד חוסר האומץ הפוליטי, גם מול העסקנים החרדים, לא השקענו במיזמי צמיחה. יש לנו צמיחה דמוגרפית חזקה שאמורה להיות ברכה של הון אנושי, אם רק נשקיע ונפעל באומץ, אולם כבר ב־2023 ישראל לא צמחה במונחי תוצר לנפש.
הדו"ח של מודי'ס מניח פרמטרים לבחינת מדינת ישראל – איזה שחקן היא מתכוונת להיות ברגע האמת – והעולם צופה בנו. גם למי שחושב שהדו"ח מוטה לחלוטין מומלץ להתנהל כמו רבי עקיבא שניצל מטביעה בים בזכות הרכנת ראשו בפני כל גל וגל שבא מולו. הסיפור התלמודי ממסכת יבמות הוא משל מצוין להתנהגות נכונה כשהתנאים לא נוחים. הספינה איננה טובעת, אבל היא נתונה בסערה וקברניטיה מוכרחים לנווט אותה לחוף מבטחים. איננו יכולים לדשדש במקום בחוסר מעש, כפי שנעשה מול הפגיעה מתימן בתובלה הימית. אם נעשה צעד וחצי בכיוון הלא נכון, גיוס ההשקעות הבא יהיה קשה הרבה יותר.
דרוש שינוי מהותי כבר עכשיו: אי אפשר להמשיך את ההקפאה בענף הבניין, וגם לא להתקדם בקצב צב בתשתיות הטכנולוגיות. אי אפשר גם להמשיך את הקיפאון הכלכלי מול המגזר החרדי. החרדים צריכים לצאת ללמוד ולעבוד, ללא כל קשר לנשיאה בזכות ובאחריות הביטחונית – סוגיה שדורשת אומץ ויושר בפני עצמה. צריך לקצץ בהוצאות הממשלה והמגזר הציבורי משום שאוכלוסיית המדינה צומחת, ונדרשות השקעות גדולות יותר בתשתיות, שיתמכו בהמשך בצמיחה ובצרכים – מביטחון, מזון ומחסה ועד למקומות תעסוקה בפריון גבוה. אנחנו מצויים במלחמה כלכלית מול כל העולם על כישרונות (יהודים ואחרים) ועל הובלה בקִדמה. מוליכים־למחצה, בינה מלאכותית וביולוגיה סינתטית הם המוקדים לעתיד הכלכלה. כמו בתחום הסייבר בעבר, כך גם היום: מי שיוכיח עליונות מחר, יהפוך למרכז תעשייתי מחרתיים, וממילא יזכה לאמון, להשקעות ולמקומות תעסוקה מתגמלים – וגם לביטחון. עלינו להשקיע בכל אלו משום שגם בשוק הכלל הוא: "אם תעזבנו יום, יומיים יעזבך". כשמותג נפגע, חייבים להשקיע הרבה בחיזוקו מחדש.
אסור לנו לאבד את יתרון הסטארטאפ ניישן, המותג, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד את היתרון הטכנולוגי עצמו מול אויבינו. חייבים להתעלות מעל הפוליטיקה הפנימית, ואולי בעת הזו נכון למנות שר אוצר מקצועי, שיוכל להוביל את כלכלת ישראל לעתיד טוב יותר וממילא גם את ביטחונה. בסופו של דבר, ניהול טוב, אומץ ויכולת לספר את סיפורה המדהים של ישראל בשפה שמבינים בעולם – דרך טכנולוגיות ישראליות שכל אחד בעולם מכיר ונהנה מהן – יגייסו עבורנו תמיכה, מבית ומחוץ.
