יום חמישי שעבר, קילומטר מדרום לנקודה שבה נשפכת הכנרת לירדן – אחד המקומות הכי יפים בארץ ישראל. אנחנו נכנסים באוטו לחניית העפר של "רוב רוי", אתר שיט בסירות קאנו. בכל שנה הילדים שמחים לחזור לכאן: מים בשפע, עצי ענק המטילים צל נעים, פינות "טרזן" מאולתרות לאורך המסלול. מה חסר.
אגיד לכם מה היה חסר. אנשים. בשנה רגילה אנחנו נאלצים לפלס את דרכנו בקושי בחניון העמוס לעייפה, וללכת ברגל מרחק ניכר עד לכניסה למתחם. הפעם שעטנו במרחבי החניון שומם, העלינו ענן אבק מאחורינו ונעצרנו רק ליד השער. עשרים צעדים ואנחנו במים. שלט קטן ומאולתר, כמעט מבויש, שהיה תלוי ליד הקופות, סיפר את הסיפור כולו בשני מסרים שנכתבו בחרוזים: "בכנרת אין עכברת" ו"אני – בירדן הדרומי". אבל לכו תספרו את זה לעשרות אלפי ישראלים שבבת אחת פשוט נטשו את הצפון אחרי שהתברר שכמה עשרות אזרחים חלו במחלה אחרי שטיילו בחלק מנחלי הצפון.
לא מדובר רק בעסקים שנשענים על מי הצפון. בתי קפה, מסעדות, גלריות – בעליהם של כל בית עסק שהגענו אליו בשבוע הנופש שלנו בצפון הארץ בשבוע שעבר כמעט חיבקו אותנו מרוב התרגשות. בשנה רגילה אין להם זמן לנשום, בטח לא להתייחס אישית לכל נופש. אבל הפעם הכול היה ריק.
ועכשיו לעובדות: בשיא תבהלת העכברת היו סגורים לרחצה המג'רסה, ג'ילבון, זאכי, יהודייה, משושים, זוויתן, וקטע קצר של הירדן באזור פארק הירדן. כל האתרים הללו נמצאים בתא שטח מוגדר מאוד, מצומצם ופשוט להבנה ולהימנעות. מהכנרת דרומה ודאי אין בעיה, כולל הירדן הדרומי ועמק המעיינות, והוא הדין צפונית לפארק הירדן. זה לא מסובך, פשוט להפעיל וייז. במשך כל השבוע נכנסנו למים צפונית ודרומית לאזור הנגוע. לא הרגשנו לרגע שהכנסנו את ילדינו או את עצמנו למקום סכנה. ההפך: דווקא בתקופה רגישה כזו, הבדיקות של הרשויות בנחלי הצפון קפדניות ואינטנסיביות מהרגיל. ובכל המקומות הללו היינו כמעט לבד. אוקיי, אולי אני קצת מגזים. היו אנשים, אבל בלי שום פרופורציה לעומס שניכר באותם המקומות בשנים ללא עכברת. כי זו המילה: פרופורציה.
חוסר מוחלט בפרופורציה הוא הבעיה העיקרית של החברה הישראלית כיום. כל זבוב הופך לפיל, כל עכברת הופכת למפלצת, וכל מקרה אלימות בחוף הים הופך ל"מסע הרג", "פוגרום" ו"לינץ'". כן, אלה ביטויים שהשתמשו בהם השבוע כדי לתאר את הקטטה האלימה שבה נפצעו בסוף השבוע שעבר שלושה אזרחים ערבים בקריית־חיים. למה אני קורא לזה קטטה אלימה ולא פיגוע על רקע גזעני, שמסמל את "סוף הבית השלישי" (נשבע לכם שזו כותרת שניתנה לאחד המאמרים שעסקו בנושא)? כי בניגוד לאנשי התקשורת היושבים באולפנים ממוזגים ובמערכות העיתונים ושכמעט פה אחד הכריזו מיד ולאלתר כי מדובר בתקיפה גזענית – הגורמים שיש להם מושג מה קרה בשטח טוענים אחרת.
בתי המשפט שחררו במהירות את שני העצורים שנחשדו בתחילה בתקיפה. הכתבת לענייני משטרה עדי מאירי מ"קשת 12" דיווחה ש"לפי כל העדויות הקטטה התפתחה בעקבות ניסיון של אחד מהמותקפים להתחיל עם אחת הבחורות שהיו במקום", והוסיפה: "נראה שהגזענות היא לא הסיפור".
איזה באסה שהלך הנרטיב הגזעי לטובת המציאות האפורה. ואם לא די בכך, יאיר אללוף, שחילץ את השלושה מהקטטה וזכה לאינספור שבחים כקרן אור באפלת הגזענות שאופפת את ישראל ("התקווה האחרונה של החברה הישראלית", כונה באחד העיתונים. לא פחות), סיפר ל"חדשות הבוקר" של קשת: "שמעתי שתי גרסאות, אחת שהם התחילו עם איזו בחורה והחבר שלה התחיל לתקוף אותם והגרסה השנייה היא שהם ישבו שם וסתם תקפו אותם ללא סיבה. כשהגעתי בדיוק רכב נמלט מהמקום, אז יכול להיות שהיה בלבול והחבורה הזאת אולי חטפה מכות בשביל חבר'ה אחרים שהסתבכו ונמלטו". אוי, יאיר. כבר היית לנו לעמוד אש לפני המחנה הנאור, למה להרוס עם עובדות והטלת ספקות.
אז אלימות מגונה וברברית, כן. גזענות – ככל הנראה – לא. עוד תקיפה אלימה בחוף הים. האם תצליחו לנחש כמה אירועי אלימות מתרחשים מדי שנה בישראל? כ־620 אלף. 1,700 ביממה. שבעים בכל שעה. בלי התקיפה הזאת בקריית־חיים היינו רק עם 69 אירועי אלימות באותה שעה.
ואתם יודעים מה, אם אכן יתברר בסוף שמדובר בתקיפה על רקע גזעני, בואו נדבר על זה רגע. לפי נתוני רשות המיסים, מתרחשים מדי שנה בישראל עשרת אלפים מקרים של יידוי אבנים. רובם המוחלט, כמובן, על רקע גזעני. כמעט 30 אירועים ביום שבמסגרתם מנסה ערבי להרוג יהודי על ידי השלכת אבן לעברו. זה כמובן לא אומר שמותר לתקוף בחזרה באופן פראי ואלים, ותקיפת בני המיעוט במדינה בידי בני הרוב חמורה ציבורית יותר מההפך. אבל שוב, פרופורציות בבקשה.
התפרצות העכברת היא מקרה מאוד לא נעים אבל גם מקומי מאוד, שאפשר לשרטטו בקלות על המפה ולהמשיך לטייל בשאר אזורי צפון הארץ. קטטות אלימות הן לא נעימות בכלל, אבל גם הן חלק מהמרקם החברתי והציבורי שלנו, מתברר. צריך לטפל בהן, צריך להוקיע אותן, אבל גם להירגע ולהגיב בפרופורציה. ואם אתם מחפשים מקום להירגע, שיט בירדן סמוך לנקודה שהכנרת נשפכת אליו הוא מקום מצוין. חניה יש בשפע.
