צה״ל ספר השבוע את התקיפה ה-70 מהאוויר מאז החליט להסיר את הכפפות ולהתחיל לחסל מחבלים ביהודה ושומרון מהאוויר, כלי תקיפה לגיטימי שכבר שלח כמה עשרות מחבלים לעולם כשכולו טוב מאז פרוץ המלחמה בעזה.
עד לפני חצי שנה, כשנשאל גורם צבאי או קצין כזה או אחר מדוע לא משתמשים בתקיפות מהאוויר ביהודה ושומרון, הוא בעיקר הרים גבה נוכח עצם השאלה. אחת הסיבות הייתה ההנחה שבסבירות גבוהה תקיפה מהאוויר ביו״ש תעיר זירה אחרת – רצועת עזה. אבל משהו קרה ב-7 באוקטובר, הכפפות הוסרו לא רק בעזה, אלא גם אצל השותפה לטרור מיו״ש – וצה״ל החליט סוף סוף להחזיר למגרש את כלי הטיס.
אינני יודע באמת לומר מתי לפני כן הייתה הפעם האחרונה שכלי טיס תקפו ביהודה ושומרון, אבל אנחנו כן יודעים שהיכולת שהייתה אז לא דומה לקצה היכולת היום. מודיעין, טכנולוגיה, סגירת מעגל מהירה מאוד, היכולת להפעיל כלי טיס תוקף-נבלע – כלומר כזה שאי אפשר להבחין בו – היא יכולת שלא הייתה קיימת אז. גם הדיוק הוא כלי במשחק המשמעותי הזה, שכן היום כלי טיס, גם אם הוא מאויש מרחוק, יכול לפגוע בסיכה אם הוא רק רוצה – אז מה הבעיה להוריד מחבל? ובכן, מסתבר שאין ממש בעיה.
כאמור, מאז שחזר צה״ל לתקוף מהאוויר, נרשמו כבר 70 שימושים בכל טיס, מאוישים ולא מאוישים, רחפנים, מסוקי קרב ואפילו – אלוהים ישמור – מטוס קרב, שהוריד פצצה במקום הנכון ובזמן הנכון. הנה רשימה חלקית של מקרים שבהם מחבלים הזדכו על ציוד ועלו השמיימה – או יותר נכון, נקברו עמוק באדמה – יחד עם הפצצה שנחתה עליהם.
Video: צילום: דובר צהל
22.10.23 – שבועיים לאחר הטבח בעוטף עזה, צה״ל תקף תשתית טרור הממוקמת במסגד במחנה הפליטים ג'נין. מי היה מאמין.
27.12.23 – חיסול חוליית מחבלים מהאוויר במחנה הפליטים נור א-שמס סמוך לטול-כרם, לאחר שזוהו משליכים מטענים לעבר כוחות. פעם זה היה נגמר לכל היותר בחילופי אש, שלא לדבר על נפגעים. אם היה צלף באזור היו גם תוצאות, אבל לא תמיד זה עבד.
17.01 – בפעילות של צה״ל ושב״כ, חוסלה בתקיפה מהאוויר חוליית מחבלים במחנה הפליטים בלאטה שבשכם, יחד עם ראש החוליה, עבדאללה אבו שלאל. מה שמיוחד בחיסול הזה הוא שבעבר, אם הוא לא היה יוצא אל הפועל, הוא היה יכול להיגמר באחת משתי דרכים – במבצע הירואי של יחידה מיוחדת ומסתערבים, או חלילה בפיגוע. עבדאללה היה ראש תשתית הטרור במחנה הפליטים בלאטה ואחראי על מספר פיגועים. חברי החוליה חוסלו לאחר שהתקבל מידע כי רצו לבצע פיגוע מיידי. בדרך לשם קיבלו איתות משמיים שהרעיון לא הכי טוב. אחרי שהאיתות פגע – נותק הקשר. אין חוליה – אין פיגוע.
שימו לב לרצף הבלתי נתפס רק בשבוע האחרון:
18.02 – חיסול אחמד עופי, מבוקש בכיר בטול כרם. עופי היה מעורב בפיגועי ירי לעבר צה״ל ויישובים ישראליים, וחשוד ברצח תושבי טול כרם החשודים בשיתוף פעולה עם כוחות ביטחון ישראליים.
21.02 – חיסול אווירי של מחבלים שירו לעבר כוחות צה״ל בפעילות בג׳נין. פעם זה בקושי היה מקבל מענה, בגלל הצורך המבצעי.
Video: צילום: דובר צהל
22.02 – חיסול יאסר חנון בג׳נין בתקיפה אווירית. יאסר היה מעורב במספר רב של פיגועי ירי לעבר כוחות צה״ל, יישובים ישראליים ועמדות צבאיות במרחב התפר, בגלבוע ובקיבוץ מירב. התושבים ביישובים אלה חיו בפחד מתמיד בגלל המחבל הזה וידעו שמה שמפריד בינם לבין חלילה פגיעה בהם או בילדיהם זה בעיקר מזל. הנחישות הצה"לית – כי אין דרך אחרת להגדיר את ההחלטה לחסל אותו מהאוויר – היא מה שסיים את האיום הזה אחת ולתמיד, כאשר הוא חוסל בדרכו לבצע פיגוע ירי נוסף.
Video: צילום: דובר צהל
מדינת ישראל, צה״ל ופיקוד המרכז מבינים היום שהמציאות מייצרת שני תנאים חדשים – קודם כל היכולת והסרת ככפות הן הדרך לסכל טרור. פעם פיגוע היה מסתיים בתגבור כוחות, והיום, אחרי פיגוע – יש תקיפות, סיכולים ונחישות שהייתה חסרה מאוד בעבר.
הסיבה השנייה היא גם ההסבר למה שהיה חסר בסיבה הראשונה – החשש המתמיד מחיבור זירות, שפעילות התקפית ביהודה ושומרון עלולה לעורר את זירת עזה. ובכן, היום אין עזה. עזה הפכה ברובה לארגז חול. הלוחמים ביהל״ם קוראים לזה "פודרה", אבק של חול שאי אפשר לעשות איתו כלום.
עזה כבר לא מאיימת על מדינת ישראל, וכתוצאה מכך התקופה הנוכחית היא הזדמנות אדירה לעשות ביו״ש את מה שאבו מאזן מעולם לא טרח לעשות – לחסל את הטרור עד תום. להודיע לפלסטינים תושבי יו"ש שהכללים השתנו – בעיקר לאלו הרוצים לעסוק בטרור. ידע כל מחבל תחושת נרדפות מהי, ידע כל טרוריסט שבכל פעם שהוא יוצא מהבית – עליו להביט למעלה ולוודא שאין בשמיים כלי טיס עצבני וחמוש שמחכה רק לו.
