ראש הממשלה טרם הספיק להחליט סופית אם ואיך תוגבל עליית מוסלמים להר הבית ברמדאן, אבל הסערה כבר בעיצומה. היועצת המשפטית לממשלה, למשל, הזהירה "מפני קשיים משפטיים בהטלת מגבלות גורפות כאלה על אזרחים ישראלים" והוסיפה שלא בטוח שהדבר אפשרי מבחינה חוקית, שכן זה "עומד מול שני ערכים חוקתיים – חופש הדת וחופש הביטוי".
מעולם, אבל מעולם, לא יצא יועץ משפטי כלשהו לגונן כך על יהודים העולים להר הבית, שגם הם אזרחי ישראל ושההגבלות הקבועות ורבות השנים בעניינם חריפות ודכאניות לאין שיעור יותר מאלו שאולי יוחלו על המוסלמים בהר ברמדאן. לא פחות מתשעה שערים שפתוחים ברוב שעות היממה מיועדים למוסלמים המבקשים להגיע להר, לעומת שער אחד הפתוח לכל השאר – וגם בו יהודים בעלי חזות דתית אינם מורשים לעבור בחופשיות.
יהודים שומרי מצוות המעוניינים לעלות להר הבית נדרשים להמתין בכניסה להר, לעיתים זמן רב, עד שיצטברו בכניסה עוד יהודים בעלי חזות דתית ועד שקבוצה קודמת של יהודים דתיים תתקדם במסלולה בהר. רק כשזה יקרה, ולא לפני תדריך מצולם שנועד במיוחד ליהודים דתיים ובו שלל אזהרות ואיומים, הם מורשים לעלות להר במסלול מפוקח שאין לסטות ממנו ימין ושמאל. קצב ההליכה נקבע בידי המשטרה. הליכה איטית מדי או מהירה מדי, שלא לדבר על סטייה קלה מהנתיב המותר – עלולות לגרור אחריהן עיכוב משטרתי או הרחקה מהמקום.
העולים היהודים מצולמים בהר בכל רגע במצלמות מיוחדות שהשוטרים נושאים על גופם. קיימת לאחרונה הוראה לא לאפשר ליהודים דתיים לעצור בנקודה אחת בהר יותר מרבע שעה, כדי שלא יחושו חופשיים מדי להשתחוות או לקיים מנהגים דתיים אחרים. חריגות שמזהה המשטרה מטופלות באופן מחמיר כאילו מדובר בפשעים. באחד המקרים בחודשים האחרונים, קצין משטרה עיכב ילד בן שלוש לאחר שהשתחווה בהר, אף שהוא הרבה מתחת לגיל העונשין. למעשה זוהי הפרת חוק חמורה של המשטרה עצמה.
לפי המדווח, שתי דרישותיו של השר איתמר בן־גביר בקבינט המדיני־ביטחוני היו הגבלת גיל בכניסת המוסלמים להר ודרישה לנוכחות משטרתית מלאה בו בכל עת, כלומר גם בימי שישי העמוסים ברמדאן. כעת נראה כי הדרישה הראשונה אולי תתקבל, אך הדרישה השנייה יותר מנדחתה: הובהר שאפילו במקרה שיונפו בהר כרזות חמאס ויתקיימו בו עצרות תמיכה בארגון הרצח העזתי, המשטרה לא תפרוץ למתחם.
זאת הכרעה גרועה. הנוכחות המשטרתית המתמדת בהר ומגבלות הכניסה אליו הן בדיוק מה ששמר על השקט בהר מאז פרוץ המלחמה. יום לפני הטבח, בהושענא רבה, נתלה בהר שלט מטעם חמאס שבו נכתב "הדרך לירושלים רצופה בדם". הדבר לא חזר על עצמו בגלל היד הקשה־יחסית שנקטנו, אבל אם הממשלה אוסרת על המשטרה לעשות את המעט המתבקש – לקטוע מפגני תמיכה ברוצחים בעודם באיבם – ההר ישוב במהירות להיות מעוז חמאס בלב בירת ישראל.
כמעט שום טיעון שהועלה השבוע אינו עומד במבחן האמת. לדוגמה, זו לחלוטין אינה הפעם הראשונה שמוטלות הגבלות גיל על ערבים ישראלים בהר הבית, הגבלה שהוטלה בשנים האחרונות על ימין ועל שמאל. גם לא מדובר בציבור תמים שרק מבקש את חופש הפולחן שלו. הו לא. ערביי ישראל הפוקדים את הר הבית הם לא פעם קיצוניים אף יותר מאלו המגיעים מיהודה ושומרון. די להיזכר ברצח שני השוטרים בהר הבית בקיץ 2017, בידי שלושה ערבים תושבי אום־אל־פחם. אחד מהם זעק לפני חיסולו "אני מחבורת ראאד סלאח". אגב, בעבר הלא רחוק אפשרה ישראל גם לעזתים להגיע להר.
הנזעקים למיניהם הסתמכו השבוע על עמדת שב"כ וצה"ל שדווקא תמכו במתן גישה חופשית להר לכל מוסלמי באשר הוא. אם עוד נדרשות תזכורות אחרי טבח שמחת תורה לכך שגורמי הביטחון הבכירים שלנו טועים לא פעם בהבנת הלכי הרוח בצד השני, ובפרט בנוגע להר הבית, הנה עוד שלוש דוגמאות מהשנים האחרונות לכך שלא כל המלצת שב"כ היא תורה מסיני.
ארבעה ימים בלבד לפני הטבח בדרום שוחח ראש השב"כ עם השר בן־גביר וביקש ממנו להימנע מלעלות להר הבית בסוכות, כדי שהדבר לא יעורר תגובה חריפה מכיוון חמאס. בן־גביר נעתר ונמנע מלעלות, אולם חמאס תקף בכל זאת, כידוע.
בידיעה ברשת ב־17 באוקטובר 2021 דווח שבדיון על הר הבית הביעו בכירי שב"כ "חשש מתרחיש קיצון לפיו יהודים יצליחו להיכנס למקום התפילה ולגרום לפרובוקציה שתוביל להתלהטות יצרים ולהתלקחות אלימה". במבט לאחור הדבר מזכיר את תרחישי ביוּם האויב של מפקד פיקוד המרכז, אלוף יהודה פוקס. מה למעשי היהודים בהר ולמפלס שאיפות הרוצחים להשמידנו?
שב"כ וצה"ל וגם המשטרה לחצו לסגור את הר הבית לעליית יהודים בסוף רמדאן הקודם. הסגירה הייתה דחופה עד כדי כך שגם בשביעי של פסח ננעל ההר לעליית יהודים, כל זאת "בהמלצה פה אחד של שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש שב"כ והמפכ"ל" ומתוך "מודיעין על כוונות לאלימות קשה… עליית יהודים להר תעורר מהומות", כפי שדווח ב־12 באפריל 2023.
לא עליית יהודים להר הבית מעוררת מהומות. גם לא חופש פולחן, לוּ יינתן שם יום אחד גם ליהודים. ההססנות, יצירת אקס־טריטוריה במו ידינו, הצפצוף על החוק ועל עקרונות הדמוקרטיה בידי רשויות החוק עצמן, השימוש הצבוע והבררני בזכויות הללו כדי להצדיק פחדנות – כל אלה הם שמפתים את האויב לפרוע בנו.
ההר היה שקט בחודשים האחרונים כל עוד הבהרנו שמה שהיה לא יהיה. אם כעת נקרוץ להם ונשדר שעסקים כרגיל, נחטוף את הבעירה בפנים. ההשוואות החולניות בין בן־גביר לסנוואר השבוע (בין המשווים: עיתונאי הארץ ג'וש בריינר, פרשן חדשות 12 אמנון אברמוביץ', יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי), מוכיחות כרגיל שלא למדנו כלום.
גם בלי השוואות של טירוף – הצביעות נשפכת. למשל, בעודף המלל הצדקני על זכויות היסוד הדמוקרטיות שהתעורר פתאום בשיח. הכול מתוך חוסר יושר שבמסגרתו מטאטאים את העובדה המציקה שחופש הפולחן בהר הוא במעמד צד אחד בלבד. הנה למשל נשיא המדינה: ״מדינת ישראל תמיד תשמור על חופש פולחן ודת בירושלים, וכמובן בכל המקומות הקדושים ברחבי הארץ, בהר הבית ובמסגדים… ישראל מחויבת לחלוטין לחופש הדת מאז הקמתה״. והנה גם גנץ: ״ההחלטה העקרונית של ישראל לאורך השנים, וכך גם השנה, היא לאפשר חופש פולחן ברמדאן ולאפשר עלייה להר הבית״. שר החוץ ישראל כ"ץ, לעומתם, היה הגון מעט יותר והודה: "המדיניות ברורה ביותר – ישראל תשמר את חופש הפולחן למתפללים המוסלמים באל־אקצה".
ועוד מילה על ח"כ מיקי לוי. איש יש עתיד מחה השבוע בחריפות על שהשר בן־גביר החליט "למנוע מאזרחים ישראלים שווי זכויות לבקר במקום קדוש להם" וקרא לכך "החלטה דורסנית". בעבר הוא התבטא לא מעט, ובין השאר גם כאן, נגד מתן חופש פולחן ותנועה ליהודים בהר. "אין ברירה אחרת", כתב בבמה הזאת. "אם לא ניזהר בנפשותינו, מלחמת עולם שלישית תצא מהמקום הזה. ראוי שניזהר וננהג בשכל ובחוכמה. בזהירות ראויה ולא ביהירות. מלחמה שפורצת על רקע דתי אינה פורצת מהשכל הישר, אלא מהבטן, ולכן היא מסוכנת לקיומו של העם היהודי בארצו".
נו, אז יצא המרצע מן השק. לא התפרצות של דאגה כנה לזכויות האדם התגלתה השבוע, אלא שימוש בהן להצדקת הדרישה להתקפלות, זו שאף פעם לא הועילה לנו כדי להרגיע את השטח ולא תועיל גם הפעם. כי אצלנו נזהרים מאוד בכבודו של הבריון, ושומרים מכל משמר על חופש ההתפרעות והשתלטנות שלו תוך השתקת כל מי שמעז לערער על מצעד האיוולת.
