באייטם קצר של שתי דקות, הדגימה אדוה דדון ב"אולפן שישי" האחרון כמה נמוך אפשר לרדת כשאנחנו מדברים על פוליטיקאי שאנחנו לא מחבבים. והפעם: בצלאל סמוטריץ'.
אפשר למתוח ביקורת רבה על שר האוצר, עם חלקה גם אני (שהצבעתי לו) מסכים. אפשר לדבר על התמיכה המגומגמת שלו בפטור הגיוס של החרדים, אפשר להתווכח עם עמדותיו לגבי עסקת החטופים, ובטח שאפשר לבקר את התגובה שלו לדו"ח של מודי'ס. אבל קושמרו ודדון העדיפו להתמקד דווקא בבעיה האמיתית:
"השר סמוטריץ' הוא מהדוברים הכי בולטים שקוראים לצה"ל לא להרפות, כמה שיותר להמשיך ללחוץ על הגז, כולל לחזור לגוש קטיף אחרי המלחמה", פתח קושמרו בשאלה תמימה וכלל לא מוכוונת מטרה. "השאלה היא, מה לעשות, עד כמה הוא נותן דוגמה אישית?".
רכילות על בני משפחה
וכאן מתחילה החשיפה המרעישה של דדון: "אפשר להסתכל על הבן הבכור שלו, בניה סמוטריץ', שעדיין לא התגייס לצבא. שים לב לסיפור הזה, בוא נסביר", היא אומרת, כשברקע רואים קטעי ארכיון של האב כשהוא נואם בכנסת ומתחבק עם צבי סוכות, נראה שיש לו זמן לחיוכים וחיבוקים, לא יאומן. "הוא לומד בישיבה הגבוהה בבית אל. באוקטובר האחרון – כמה ימים אחרי פרוץ המלחמה – הוא התארס והחתונה התקיימה בדצמבר במתכונת מצומצמת".
כעת מוצגת על המסך תמונתו של הבן יחד עם ארוסתו והודעת האירוסין שלהם – בחור ובחורה צעירים ומחייכים, שאין להם כמובן שום קשר לפוליטיקה. כמה טוב שיש לנו תקשורת איכותית שלא מתמקדת בשטויות, אלא עוסקת בעיקר – רכילות על בני משפחה של פוליטיקאים.
"בישיבה שבה לומד בניה סמוטריץ', יש שני מסלולים: מסלול ישיבה גבוהה ומסלול הסדר. המסלול אותו עושה בניה הוא מסלול ישיבה גבוהה", מסבירה דדון לצופים את נבכי העולם המסתורי שנקרא ישיבות גבוהות. וכיוון שהיא בחרה בפן האישי, ארגיש בנוח להשיב בפן האישי – למדתי בישיבת בית אל במשך אחת עשרה שנה (אם מחשיבים גם את תקופת השירות הצבאי). את בניה הנחמד אמנם הכרתי רק בפנים, יש בינינו פער של עשור, אבל התיאור של דדון מראה די בבירור שהיא לא דיברה עם אף אחד שלומד בישיבה או מכיר אותה. בישיבת בית אל יש רק מסלול ישיבה גבוהה. חלק מהחבר'ה עוברים לישיבות הסדר כעבור שנתיים או שלוש ומתגייסים במסגרתן, אבל אנשים שעוברים ישיבה הם לא "מסלול נוסף".
נמשיך: "במסלול ישיבה גבוהה", אומרת דדון בטון חמור, "כל תלמיד מחליט באיזו שנה הוא רוצה להתגייס לצה"ל. כשהוא מגיע לגיל 26 – הוא פטור משירות". על המסך כבר מופיע הכיתוב: "בנו של השר לומד במסלול בו התלמיד מחליט מתי להתגייס, ובגיל 26 מגיע הפטור".
אם זה היה מעניין את דדון, היא הייתה מבררת ומגלה שרוב מוחלט של תלמידי ישיבת בית אל מתגייסים לשירות שמקביל בערך למסלול הסדר ממוצע, פשוט בגיל מאוחר יותר. מבין החברים שהתחילו איתי שיעור א', למשל, יצאו כמה קצינים, לא מעט מ"כים, חיילים קרביים בחי"ר ובשריון, וגם חיילי מודיעין מצטיינים – לצד בודדים שהשירות שלהם היה קצר בהרבה (בעיקר ברבנות הצבאית). מאלה וגם מאלה עתידים לצאת רבנים ומחנכים, וגם תלמידי חכמים שעוסקים לפרנסתם במקצועות חול לסוגיהם. זה לא שאנחנו קבוצה שראויה לשבח, כמובן, התגייסנו כי זו החובה והזכות שלנו. אבל לרמוז שישיבת בית אל מלאה במשתמטים? לא מגניב.
אז מה היה לנו עד עכשיו, חשיפה מרגשת שבמדינת ישראל יש מסלול ישיבה גבוהה, שכמובן מעוגן בחוק, ומתבסס על ההנחה שלימוד תורה הוא ערך חשוב שמצדיק גם את דחיית השירות הצבאי או את קיצורו? עיתונות למופת, מה יש לומר.
"נזכיר שהשר בצלאל סמוטריץ' בעצמו שירת בצבא בגיל 28, לשנה וארבעה חודשים, ועשה תואר במשפטים בדרך", ממשיכה דדון ומגיעה אל השיא: "ורק השבוע הוא התייחס לעסקת החטופים. שים לב מה הוא אמר: 'זה לא הדבר הכי חשוב, למה לעשות תחרות, צריך להשמיד את חמאס'. אז אתה יודע, דני, בעוד הוא קורא להקריב חיים של אחרים, בנו לומד כבר שנתיים בישיבה גבוהה ומסרב (!) להגיד מתי הוא יתגייס לצה"ל. ואם כבר עכשיו הוא התארס – אנחנו מאחלים לו חיים מאושרים, הרבה מאוד ילדים, אבל ברור לנו מה קורה למי שמתגייס כשהוא כבר נשוי עם ילדים – הוא מתגייס בגיל עשרים וחמש".
השימוש בשורש ס.ר.ב רומז שיש פה משהו לא חוקי או לפחות בעייתי, כאילו הוא נדרש להשיב וסירב לעשות זאת, בעוד מדובר במסלול שבו פשוט עדיין לא מתגייסים. וכמה נפלא, כבר "ברור לנו" איזה מין שירות יהיה לו.
אישית, אני לא יודע מה התוכניות של סמוטריץ' ג'וניור, וגם לא מכיר את התיק הרפואי שלו, אבל יש לי כמה חברים שהתגייסו לשירות קרבי משמעותי עם אישה וילדים בבית. אגב, רבים מאלה שבוחרים להתחתן לפני הצבא (ביניהם כותב שורות אלה), הם כאלה שיש להם פרופיל עורפי ממילא, והם יודעים שיוכלו לעשות שירות משמעותי יחסית קרוב לבית, גם אם יהיו נשואים.
באופן משעשע למדי, כעת מוצג על המרקע צילום אילוסטרציה שבו סמוטריץ' האב יושב עם אורית סטרוק – שלפי הפרסומים היו לה ארבעה בנים וארבעה חתנים במילואים במלחמה הזו. אילו היה לי הביטחון העצמי של אדוה דדון, אולי הייתי אומר בפסקנות ש"כולנו יודעים שגם אם היא תדבר נגד עסקת חטופים, באולפן שישי לא יכבדו את דבריה בתור אחת שנותנת דוגמה אישית".
לסיום, לדדון חשוב להבהיר מי הרעים בסיפור הזה ומי הטובים: "ושוב נציין, שים לב, זו ישיבה גבוהה! זה לא ישיבות ההסדר של הציונות הדתית שאנחנו יודעים איך גם הם מחרפים נפשם במלחמה הזו". שוב, מדובר בקשקוש מקושקש. כשהגעתי לבקר בישיבה חודש אחרי פרוץ המלחמה, בית המדרש היה חצי-ריק: כל התלמידים שכבר שירתו בצבא – כולל נשואים – היו בחזית, ומדובר להערכתי במספר תלת-ספרתי. רבים מאלה שעדיין לא התגייסו, אגב, יצאו להתנדב במלונות של מפונים או כמורים מחליפים, במקום מחנכים שיצאו למילואים.
בני הישיבות הגבוהות אמנם משרתים מעט פחות בממוצע מההסדר, וכנראה קצת פחות בקרבי, אבל בהחלט תורמות את חלקן בצבא. ההצגה כאילו מדובר בשני עולמות שונים היא שקר או בורות, תחליטו בעצמכם. אגב, צה"ל ביקש להקדים את גיוסם של חלק מדוחי השירות וכן שבמועד הגיוס הקרוב יהיה מספר מסוים של מתגייסים מהישיבה, ואז גילה שכבר יש מספר כפול של תלמידים שהחליטו לקטוע את המסלול ולהתגייס.
למקרה שהיה ספק
אז מה היה לנו: חשיפה מרעישה שבחור ישיבה כלשהו התחתן (!) לפני הצבא (!), ובכלל, יש בעולם שלנו ישיבות גבוהות (!). כמה מילים, כמה אי-דיוקים וכמה מאמץ כדי לתקוף את סמוטריץ' על האמירה המזעזעת שמטרת-העל של המלחמה היא הכרעת חמאס, והחזרת החטופים היא יעד מאוד-מאוד-מאוד חשוב אבל לא הכי חשוב – אמירה שלפי הסקרים רוב הציבור שאינו "אולפן שישי" מסכים איתה.
ולמקרה שמישהו בכל זאת איכשהו חשב בטעות שיש פה משהו ענייני, הגיע אמנון אברמוביץ'. אחרי שדדון הקריאה את תגובתו של השר ("אנו גאים בשילוב התורה והצבא ומחנכים לכך את ילדינו. גם בני יתגייס לשירות משמעותי בעזרת ה'"), העיר אברמוביץ': "דני, מעשה אבות סימן לבנים. נקווה שהוא לא יצטרף יום אחד לאיזו מחתרת כזו או אחרת".
איזה יופי. איש צעיר שכל חטאו היה להקים בית נאמן בישראל זכה לאייטם שלם, רמיזות שהוא משתמט, ולבסוף תהייה האם הוא בדרך להתגייס לאיזושהי מחתרת בדומה לאביו (שאגב, מעולם לא היה בשום מחתרת). עיתונות אמיצה.
