ירושלים אינה עיר אחת. זו לא מסקנה פוליטית משמאל אלא ניתוח פשוט של הבחירות לראשות העירייה. האלקטורט הענק שלה מגוון וכאוטי. כפי ששר בשעתו מאיר אריאל, קשה להקיף אותו 365 מעלות.
כדי להבין אותו, די לדמיין חיבור של כמה ערים: גבעת־שמואל (קטמון, רמות), בני־ברק (מאה שערים, סנהדריה), אשדוד (פסגת זאב, נווה יעקב) ופיסות מרעננה החילונית (המושבה הגרמנית ובית הכרם). מאז אהוד אולמרט לא היה מועמד אחד שכבש את כל הערים שנקראות יחד ירושלים.
כדי לעשות סדר בכאוס בן שמונת המועמדים, כדאי לחשוב על הסיבוב הראשון בבחירות כשני חצאי גמר. בראשון מתמודדים זאב אלקין ועופר ברקוביץ'; בשני – משה ליאון ויוסי דייטש. נתחיל דווקא בשני: המפתח להכרעה בין ליאון לדייטש נמצא בציבור החרדי, וברזולוציה גבוהה יותר ברבני דגל התורה.
החרדים בעיר הם כארבעים אחוז מכוח ההצבעה, קצת פחות אם שואלים את כולם וקצת יותר אם שואלים את דייטש. אם הוא ישיג את כולם, הוא יוכל לדגדג את הניצחון בסיבוב הראשון. אבל בדרכו מתייצב ליאון. דרעי תומך בו, החסידים בדייטש. רבני הליטאים יחליטו. בלעדיהם, דייטש יפרוש מהמירוץ וליאון יהיה חזק מאוד בתמונה. יחד איתם, דייטש חזק בתמונה וליאון יאבד סיכוי ממשי לעלות סיבוב.
ההתמודדות בין אלקין לברקוביץ' מתמקדת בעיקר בציבור הדתי־לאומי והמסורתי. ברקוביץ' מגלה חוזק מפתיע, כפי שמעידים הסקרים והשלטים במרפסות. בגיל 35, כמעט אלמוני מחוץ לירושלים, הוא מציב אתגר קשה ביותר לשר זאב אלקין. רק טעות הדגימה מפרידה ביניהם כרגע.
כדי לעלות סיבוב ברקוביץ' יצטרך לסלק מדרכו את המועמדים הליברליים רחל עזריה ויוסי חביליו, שלקחו ממנו אחוזים ספורים בלבד אך יקרי המציאות. אלקין יצטרך להשלים את כיבוש הקול הדתי־לאומי ובעיקר להבקיע בציבור המסורתי. אחד המפתחות החשובים נמצא בידי ראש הממשלה, שעד עתה הסתפק בציוץ לקוני בטוויטר. אם נתניהו יתגייס לטובת אלקין הוא יביא לו את הליכודניקים בעיר ויעביר אותו סיבוב. הוא טרם החליט.
הדילמה של סמוטריץ'
חודש הרחמים והסליחות הוא חודש מסעיר מאוד במפלגת הימין "תקומה". התנועה הוותיקה – עשרים שנה בסתיו הקרוב – לא התמודדה מעולם באופן עצמאי לכנסת אבל יוצגה בכל אחת בכל משש הכנסות האחרונות.
גם בכנסת השביעית תהיה לה נציגות נכבדת, שכן יושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט החליט, אחרי הרהורי גירושים של שנים, להמשיך את השותפות עם הפלג החרד"לי.
יושב הראש הנוכחי, אורי אריאל, מרגיש נשיפות כבדות בעורפו. בשבועות האחרונים הוא החליט ליזום מהלך להקדמת הבחירות על ראשות תקומה, תואר שיזכה בסבירות גבוהה את נושאו גם בתואר שר בממשלה הבאה. ממי הוא חושש? כנראה מבצלאל סמוטריץ'.
הח"כ הצעיר, אחד הבולטים בכנסת הנוכחית, לא החליט להתמודד, אבל אריאל רוצה לעשות כמעשה נתניהו ולסגור את הפינה לפני שמישהו מספיק להתארגן מולו. הבחירות נועדו להתקיים עוד החודש אבל יידחו כנראה לתקופה קרובה, אם המהלך לא ייבלם.
האם זו אינה שגיאה פוליטית גסה של אריאל? באופן אבסורדי דווקא הניסיון לבלום את סמוטריץ' עשוי לעודד אותו לרוץ. אם אריאל, שמדגיש בכל מקום את התנגדותו העקרונית לפריימריס, הולך למהלך של בחירות פנימיות, זה עשוי לחסוך ממספר 2 במפלגה את ההתלבטות אם לרוץ. בתקומה יש לסמוטריץ' בסיס כוח לא מבוטל, אבל עד עתה, בשל הכללים הלא כתובים הנהוגים במפלגה, גם התומכים בו והוא עצמו היססו ליזום מהלך משלהם להחלפת המנהיג.
אם ממילא יש התמודדות, ההתלבטות הזו עשויה להיחסך. בין השר הוותיק מכפר־אדומים לח"כ הצעיר מקדומים כל תוצאה אפשרית, אולי אפילו מינויו של סמוטריץ' לשר בממשלת נתניהו החמישית, אם תקום.
