שאלתי שכן שעלה מארצות הברית מה ההבדל הכי גדול בעיניו בין החברה האמריקנית לחברה הישראלית. הוא אמר לי: "ביום שהגעתי לארץ לקחתי את המכונית לתחנת דלק. כשהעברתי את כרטיס האשראי, המשאבה שאלה אותי מה מספר הזהות שלי. הייתי בהלם. אם באמריקה משאבת דלק הייתה דורשת מאנשים את מספר הביטוח הלאומי שלהם, הם היו מוציאים תת-מקלע ויורים בה. ישראלים לא מעריכים פרטיות וחירות אישית".
בשנים האחרונות הבינו רבים בימין הישראלי שלימין יש עמדות לא רק בנושא ביטחון ושלום, אלא גם בנושאים אחרים. למשל, בנוגע לריכוזיות ממשלתית ולצורך לרסן אותה. השאלה היא מה החלופה שמציב הימין לריכוזיות הסוציאליסטית הזו. החלופה האמריקנית היא חירות הפרט, והיא מעוגנת עמוק בזהות האמריקנית. הרי ארצות הברית הוקמה בידי אנשים שמאסו במסים גבוהים מדי שדרש מהם מלך אנגליה.
הדנ"א האמריקני מעמיד במוקד את היחיד האוטונומי ואת זכויותיו, והימין האמריקני מדגיש זאת. אך הדגש הזה אינו הולם את התודעה הישראלית, שנבנתה מחומרים אחרים לגמרי. שניים מהנושאים שהכי מסעירים את הימין בארצות הברית בשנים האחרונות הם החופש להימנע מחיסוני קורונה והחופש לקנות נשק – ושני הנושאים הללו רחוקים מאוד מסדר היום של הימין בישראל. אם יש בימין כאלו הדוגלים במדיניות יותר ליברלית בנושא חלוקת נשק, המניע שלהם אינו זכות הפרט להקים מיליציה, אלא הצורך הלאומי להתגונן מפני פיגועים.
החלופה הישראלית לריכוזיות ממשלתית אינה חופש הפרט, אלא עוצמת הקהילה. הימין הישראלי מאמין בגוף-ראשון-רבים, בזיקה של כל יחיד לקולקטיב הגדול ממנו. אלא שהקולקטיב הזה בעיניו אינו בהכרח המדינה, אלא העם. המדינה חשובה מאוד משום שהיא כלי בידי העם – ולא להפך. רשויות המדינה מתגלמות בגופים בירוקרטיים נוקשים, בעוד העם מתבטא בגופים טבעיים גמישים. הזהות הלאומית שלנו מתפרטת לקהילות ולמשפחות, המתווכות בין היחיד לבין עמו.
לכן הבחירות לרשויות המקומיות הן חשובות כל כך, אף שהן משעממות. הן חשובות משום שבמאה ה-21, עבור אנשים רבים, הרשות המקומית היא ההתגלמות המובהקת וכמעט היחידה של קהילה. כל מי שהיה פעם בחוג בית של מועמד לראשות העיר יודע שהאירוע הזה משעמם עד לבלי נשוא – שעה וחצי של שיחה על מיקום פחי אשפה ואיכות ההצללה בתחנות אוטובוס – אך גם מרשים מבחינת התפישה המתגלמת בו. הוא נערך בדרך כלל בביתו של מנהיג שכונתי, כאשר המסר הלא-מאוד-סמוי הוא שאם נבחר במועמד פלוני, תמיד תהיה לנו דלת פתוחה בעירייה. ובאמת, בעיר בינונית, כל אזרח יכול בדרך כלל להגיע לראש העיר בשלוש שיחות טלפון. רשות מקומית מתנהלת באופן קמעונאי, ולא סיטונאי. במקום להתמודד עם נהלים אטומים ועם פקידים עיקשים, אתה עומד מול בני אדם שמכירים אותך. לא תמיד, כמובן; אבל גבוה הרבה יותר הסיכוי שתקבל יחס אנושי. ובמקרה הכי גרוע, אתה תמיד יכול לעבור דירה לעיר אחרת. כך מתנהלים מעגלי זהות טבעיים, כמו קהילות, בניגוד למעגל הזהות הנוקשה והבירוקרטי של מנגנוני הממשלה.
לדאבון הלב, במדינת ישראל הממשלה חונקת את הרשויות המקומיות. חופש המיסוי של השלטון המקומי בישראל, למשל, הוא הנמוך ביותר מכל המדינות המפותחות: 95% מהמסים המקומיים נקבעים בידי הממשלה. אחריה נמצאת תורכיה, שם הממשלה מכתיבה 20% מהמסים המקומיים. העובדה הזו אחראית, בין היתר, לחלק ממשבר הדיור בישראל. הממשלה מכתיבה לעיריות ארנונה נמוכה והפסדית, ובתגובה העיריות מסרבות לאשר בנייה חדשה. כאשר כל תושב חדש עולה לעיר הרבה יותר כסף ממה שהוא משלם, אף עירייה לא מוכנה להכניס לשטחה תושבים חדשים. התוצאה היא מחסור עצום בדירות. כך חסכנו כמה שקלים על הארנונה, אך שילמנו עוד כמה מיליונים על דירה.
למרבה המזל, ראשי העיר בישראל לעתים קרובות מעגלים פינות, ולוקחים אחריות גם על תחומים שבאופן פורמלי אינם באחריותם. בתקופת הקורונה התעקשה הממשלה על מדיניות נוקשה וריכוזית, שבה פקידי משרד החינוך בירושלים קבעו נהלים אחידים לכל בתי הספר, מטייבה ועד בני ברק ומקריית שמונה ועד אילת. האם באמת הצרכים והסיכונים של כל בתי הספר היו זהים? למרבה המזל, ראשי העיר הכריעו לעתים קרובות על פתיחה או סגירה של בתי הספר בעירם, בהתאם לצרכים המקומיים, תוך התעלמות ממשרד החינוך הריכוזי.
מחקרים מראים שאמון הציבור בשלטון המקומי גבוה בהרבה מאמונו בכל רשות שלטונית אחרת. מדיניות ימין ישראלית סבירה תשאף להעביר כמה שיותר סמכויות למישור המקומי. לא צריך לבטל את מדינת הרווחה, אלא לבזר אותה. צרכי הרווחה של מודיעין שונים מאוד מאלו של אום אל פאחם. המדינה צריכה להעניק אוטונומיה מרבית לכל קהילה מקומית, לנהל בעצמה את ענייניה על פי דרכה ולאור צרכיה.
לכן חשוב מאוד להצביע בבחירות לרשויות המקומיות. זה אירוע משעמם, כמו שמפגש משפחתי בליל חג עלול להיות לפעמים. אך הוא משפיע על המרקם הבריא של חיינו הרבה יותר מאשר אירועים הזוכים לכותרות גדולות יותר בעיתון. יום השבתון בבחירות המקומיות הוא מטופש, יקר ומיותר. אנחנו צריכים להצביע לא משום שאין עבודה ביום הזה, אלא משום שאנחנו מצביעים בו על השאלה איך יתנהל ביתנו. ולמרות הכול, אין כמו הבית.
