שופטי בית המשפט העליון, מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן, יצחק עמית ונועם סולברג, דנו הבוקר (ב') בשורה של עתירות שהוגשו בעקבות פקיעת "חוק הגיוס" הקודם. סיבוב מי יודע כמה שבו אזרחים בעלי מניעים טובים יותר או פחות משחרים לפתחו של בג"ץ על מנת שהוא יהיה זה שיורה על גיוס בני המגזר החרדי לצה"ל, ובג"ץ מקשיב, ושומע, ונותן את דעתו, כשכולם באולם ומחוצה לו יודעים שזו רק הצגה.
קרוב לשלוש שעות נמשך במצטבר הדיון בשתי קבוצות של עתירות: קבוצה ראשונה ביקשה, בעקבות פקיעת חוק הגיוס, להורות לממשלה לגייס בפועל את בני המגזר החרדי שדחיית השירות שאותה הם קיבלו פקעה, או לחילופין מעולם לא קיבלו דחייה משום שהגיעו לגיל 18 לאחר פקיעת חוק הגיוס. קבוצה שניה של עתירות ביקשה משופטי בג"ץ לקבוע שמאחר שחוק הגיוס פקע לא ניתן יותר להעניק לישיבות תקצוב בגין אותם בחורי ישיבה ואברכים שדחיית השרות שלהם כבר איננה בתוקף. מדובר בסכומי כסף גדולים, ושעוד ילכו ויגדלו, אשר לטענת העותרים יש לגרוע אותם מהתקציב השוטף המוענק לישיבות מדי חודש בחודשו.
שלושת שופטי ההרכב התעקשו לדון בעתירה כאילו מדובר בסוגיה משפטית יבשה המונחת על שולחנם. כביכול זו שאלה של סמכות, האם בעקבות קביעת בג"ץ בעניין רובינשטיין בשנת 1998 לפיה יש להורות על בטלות החלטת הממשלה הנוגעת לתקופת הביניים שבין פקיעת חוק הגיוס הקודם ובין חקיקתו הצפויה של חוק גיוס (או שמא יש להודות על האמת ולכנותו "חוק אי גיוס") חדש. הן חלקה של ההחלטה הקובע שצה"ל לא יקרא לשירות לתלמידי הישיבות שתוקף דחיית השירות שלהם תם, הן החלק הקובע שצה"ל לא יקרא לשירות גם לתלמידי הישיבות שהגיעו לגיל 18 אחרי פקיעת החוק, והן אותו חלק העוסק בתקציב הישיבות, ולמעשה קובע שעל אף פקיעת החוק עולם כמנהגו ינהג.
לכאורה מדובר באמת בסוגיות משפטיות מתחום המשפט המנהלי. שאלות של סמכות, עקרונות יסוד בדיני תקציב, וכדומה. אך האמת, הפיל הגדול, עומד באמצע החדר והשופטים מסרבים לגעת בו. הפיל של סוגיית הגיוס, והאמת הפשוטה ש-25 שנה הוכיחו סופית שלבית המשפט העליון אין את הכלים הדרושים על מנת להתמודד עם הסוגיה.
זה הרי בכלל לא משנה מה יכריע בג"ץ בעתירות הללו. לא משנה מה יגידו העותרים ולא משנה מה יפסקו השופטים. אפילו עמדת הממשלה, שלא ברור בכלל אם היא עמדת הממשלה או בכלל עמדת היועצת המשפטית לממשלה, מן מישמש שלטוני משונה שיצר בג"ץ ועכשיו הוא מסתבך ברגליים של עצמו, כבר לא משנה כלום. 25 שנה בית המשפט העליון מוצא את עצמו בג"ץ מתבזה סביב הסוגיה הזו, ולא נולד ההרכב האמיץ שיודיע לכל הצדדים: חדלנו מלהיות הגננת שלכם. את תפוח האדמה הלוהט הזה אתם לא תזרקו אלינו פעם נוספת כי אין לנו את היכולת לתרום לנושא הזה שום דבר. שופט כזה, אגב, כבר היה. אשר דן גרוניס שמו. בפסק דין ביטול חוק טל התריע גרוניס מהמשך התבזותו של בג"ץ בעיסוק בסוגיית הגיוס – ללא הועיל.
אז מי יטפל בסוגיה הזו? הציבור. אם הארץ תבער, אם מצביעי המפלגות שמשרתים בצבא ומתגייסים לעסוק בביטחון המדינה יבהירו לשלוחים בכנסת ובממשלה ש'עד כאן', אז העסק יזוז. אם לא – שום בג"ץ לא יפתור את העניין. הוא לכל היותר ימצא את עצמו פוסל חוק ועוד חוק ועוד חוק. סוגיית הגיוס איננה משפטית, ומערכת המשפט לא תורמת דבר לפתרונה. הגיע הרגע להודות בכך בפה מלא ולהפסיק את הצגת התיאטרון התקופתית באולם ג' של בית המשפט העליון.
