מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה כבר יותר מ-140 ימים, אירוע שונה ואחר מכל דבר שהיה כאן, שהביא את מערכות המדינה להסתגל למצב באופן דרמטי. למרות זאת, יש כאלה שלא מוכנים לקבל שום שינוי, גם כשמדובר בתזוזה מינורית בכוח שלהם. אני מדבר כמובן על עולם האקדמיה שהזדעק לנוכח השינויים של יואב קיש בפרס ישראל השנה, ויצא לקרב.
תקציר האירועים הקודמים: שר החינוך קיש הודיע לפני כשבועיים כי בעקבות המלחמה, פרס ישראל יוענק השנה רק בקטגוריית "גבורה אזרחית וערבות הדדית", ושאר הקטגוריות, בהן מדעי היהדות, מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעי החיים ומדעים מדויקים, יצירה ויוצרים ומפעל חיים, יידחו לשנה הבאה, מוצאי יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל.
עם ההכרזה החל טירוף בעולם האקדמיה. ראשי האוניברסיטאות שלחו את המכתב התקופתי שלהם נגד החלטת השר, אותה קיבלו "באכזבה עמוקה ובצער רב", ובתרעומת על כך שהוא לא טרח לעדכן אותם באופן אישי לפני פרסומה בתקשורת, וכינו אותה "תמוהה". ראשי המוסדות האקדמיים הבכירים בישראל טענו כי ההחלטה מעבירה מסר, לפיו עבודות המחקר לא חשובות ולא תורמות לחוסן הלאומי. לא פחות. בנוסף, הדגישו הפרופסורים במכתבם לקיש כי בתקופה כזאת, כשהאוניברסיטאות בישראל עומדות בפני מתקפות בלתי פוסקות של ארגוני ה-BDS וקריאות לחרם אקדמי, "מוטלת עליך החובה המוסרית לתמוך באקדמיה הישראלית ללא לאות ובכל אמצעי העומד לרשותך.
"דווקא בימים בהם נלחמת מדינת ישראל במספר חזיתות נגד אויבים אכזריים השואפים להשמידנו, לפגוע בגוף ולשבור את הרוח, החלטתך מתעלמת מהתרומה המהותית של ידע, חכמה והקניית דעת, בהם התבלט עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה", ציינו נשיאי האוניברסיטאות בחוסר פרופורציה, וביקשו מקיש לשקול שנית את ההחלטה להחזיר את הקטגוריות המדעיות לצד קטגוריית התקומה.
ימים ספורים לאחר מכן הגיע הגל השני, עם גילוי דעת עליו חתומים מאות חוקרים ואנשי סגל מאותן אוניברסיטאות, שקראו לשר קיש לחזור בו מהחלטתו וטענו כי "ההחלטה פוגעת בציבור החוקרים והחוקרות ופוגעת במדע הישראלי, שבלעדיו אין טכנולוגיה, ציונות או קיום למדינה. ההכרזה על פרסים בקטגוריית גבורה אזרחית וערבות הדדית – ראויה ומתבקשת", הם אומרים, "אך פרסים אלה צריכים לבוא בנוסף לפרסים הקיימים, ולא במקומם".
על הגל השלישי היה חתום העיתונאי בן כספית, שפרסם כי ההחלטה של שר החינוך התקבלה אחרי שגילה כי מי שנבחר לקבל את הפרס בתחום היזמות הוא איל וולדמן, מייסד מלאנוקס, שבתו ובן זוגה נרצחו במתקפת הטרור של חמאס על פסטיבל נובה ב-7 באוקטובר, ובין היתר נחשב למתנגד רועש לממשלה ולנתניהו. לפי הדיווח של כספית, קיש ניסה לשנות את החלטת ועדת הפרס, ולאחר שראה שאינו מצליח בכך – החליט לבטל את כלל הקטגוריות. בלשכת השר טענו כי מדובר בפייק ניוז והדגישו כי ממילא לא מדובר בביטול של הפרסים, אלא בדחייה בשנה, ולכן כל מי שנבחר לקבל את הפרס כעת, יקבל אותו ביום העצמאות הבא.
והאמת, שקצת נמאס מהקמפיין הזה בכל פעם מחדש כששר מחליט משהו. שר החינוך קיבל החלטה ערכית מסוימת, שגורסת כי המלחמה הזאת שונה מכל מה שהיה פה אי פעם, ולכן אי אפשר להתנהל ביום העצמאות הקרוב כמו בכל שנה. לפי קיש, כדי ליצור אתוס אחר יש לחרוג מהכללים המקובלים, גם במחיר של דחייה בשנה אחת של הענקת הפרסים בקטגוריות המחקריות והמדעיות ומפעל חיים.
ההתגייסות של עולם האקדמיה להצלת פרס ישראל מציפורניו של שר החינוך, נותנת תחושה שכל הטענות שלהם וקריאות השבר נובעות מכך שמישהו הזיז את הגבינה שלהם, והפקיע מידיהם את השליטה על פרסי ישראל, דבר שכידוע אסור בתכלית האיסור.
מלומדיי, אם אתם חושבים שקיש טועה, אז הסבירו זאת בצורה לוגית, ולא בעזרת טיעונים ילדותיים, רמיזות ועקיצות על כך שמדובר בהחלטה פוליטית נגד עולם האקדמיה. לטעון שמדובר בחוסר גיבוי בתקופה שיש התקפות BDS, או קושי להחזיר חוקרים ומדענים ישראלים לארץ – זה פשוט רדוד. הרי פרס ישראל שמחולק למספר קטן מאוד של אקדמאים, רובם המוחלט מבוגרים מאוד, הוא לא זה שימשוך את המדענים הצעירים לישראל, ולא ייתן רוח גבית למלחמה באנטישמים. ובסופו של דבר, ההחלטה הזאת היא ערכית – אז איזה ערך מוסף יש לחוקר מוח, פרופ' למשפטים או מרצה למדעי המחשב, על פני שר החינוך?
אגב, יש המון טענות ראויות נגד ההחלטה הזאת. הנה כמה מהן: איך מכמתים את הגבורה האזרחית והערבות ההדדית? מה הקריטריון לקבלת הפרס? מי שהציל עשרה צעירים מנובה או האזרח שהקפיץ את עצמו מהבית בבאר שבע וחירף את נפשו בבארי? מי שמת יכול לקבל פרס או רק מי שנותר בחיים? ומאחר והנושא של טקס המשואות הוא "גבורה ישראלית", איך דואגים שהוועדות השונות של כל אירוע יהיו מתואמות?
הדבר שאני הכי חושש ממנו זה שאם יבחרו לפרס מישהו ימני/אשכנזי/תל אביבי שבמעשה הגבורה שלו הציל אזרחים, אז ישר יקפצו ויטענו כלפי ועדת הפרס "למה לא בחרו את השמאלני/מזרחי/מתנחל שהציל אזרחים?".
אבל מאחר שמדובר בקמפיין פוליטי, שמתבצע על אוטומט, הרי שאף אחת מהשאלות האלה לא נשאלה. כי מה שחשוב זה לא התשובות, אלא עוצמת הצעקות וזהות האדם שעומד מנגד.
